על החיים ועל שטויות אחרות

רציתי מאוד לכתוב על השביתה, אבל עדי אשכנזי קודמת, בייחוד לאחר שהיום קראתי שהיא ראיינה את ג'רי סיינפלד שהוא דמות קומיקאית נוספת ושונה.

אני לא יודע מאיפה להתחיל, בטח מהתוכנית "מה זה השטויות האלה?". שהיא אחלה תוכנית ועוסקת במלא נושאים. אני זוכר מלא סטנד-אפ שלה וכל מיני משפטים מצחיקים שאמרה: "ירושלים אין אין. הכותל? אין אין." בטח אין לא היית שם כבר 10 שנים.

ומשהו נוסף מפרק "טירונות": ואיך שהחיילת אוהבת לדבר על המקרים שהיו לה בצבא ותמיד הכל נגמר עם:"ואז המפקד שלי נכנס, איזה פאדיחות!". הכי מעצבן שאתה שואל את החיילת מה התפקיד שלה והיא עונה:"אני לא יכולה לספר, זה סודי". מי בכלל רצה לדעת? את קרובה למלח...תעבירי.

לא עולה לי בראש עוד. את כל הפרקים אתם יכולים לראות באתר קשת ובאמת הם ממש מצחיקים. היא יודעת מה לעשות ואיך, על איזה נושאים לכתוב ולספר. היא מאוד מתאמצת כי כל פרק, כך סיפרה, לוקח לה חודש וחצי. צריך לנסוע ממקום למקום, ואותה לצלם על האופנוע, לכתוב את החומרים, להופיע מול קהל, לערוך הכל, בקיצור יש לה ולצוות התוכנית הרבה עבודה, כסף ורייטינג. אני אוהב אותה יותר מקומיקאים אחרים בגלל שהיא כותבת את החומר שלה בעצמה! (יחד עם עוד שני כותבים, אבל גם היא משתתפת במלאכה). הייתה התוכנית משחק מכור בטלוויזיה ושם היה כתוב בסוף: כותבים- XXX ותמיד חשבתי איזה יופי המציגים מספרים את הבדיחות, הם ממש מצחיקים. אבל הם לא כותבים את הבדיחות, נכון שיש להם (גורי אלפי, ליאור שליין שלא נכנס אפילו לנושא השיער המזוויע שלו וכו') כישרון להופיע, להציג ולחקות, אבל הם לא כותבים את החומר! וזה ביאס אותי קצת. בעוד שעדי אשכנזי כן כותבת בעצמה.

בכלל, היא אישה מצחיקה, אלוהים לא נתן לה יופי, גובה, כישרון מוסיקה, ציור, ריקוד או ספורט, אבל נתן לה כישרון להצחיק אחרים ולשמח אנשים. נתן לה את היכולת לכתוב חומרים כה טובים ולצחוק (וצחוק בריא לנפש).

כל צחוק שווה 3.5 קלוריות, אפילו מזויף, אז בנות- השירותים לא מקום בשבילכם, הצחוק כן! לא צריך להקיא, פשוט ללכת לסטנד-אפים או להוריד תוכניות ופרקים של "ארץ נהדרת", "עדי אשכנזי", "חברים" ועוד וליפול מהכיסא מרוב צחוק! =]

קראתי ראיון עם ג'רי סיינפלד (זה לא מוזר שעל שם המשפחה שלו יש תוכנית?) שראיינה אותו עדי אשכנזי. זה היה מסוג הראיונות שאני אוהב, לא שאלות קצרות ותשובות ארוכות שאין לך כוח לקרוא, אלא שאלות קצרות וענייניות, הרבה "חחח" "..." "אהההה" ותשובות קצרות. כל אחד שואל את האחר מה שבא לו, ועדי אשכנזי פשוט הייתה מצחיקה.

מוצ"ש נעים

תומר =]

אה, ומה דעתכם על עדי אשכנזי? פאסה? מצחיקה? שטוחה???

אשמח לתגובות ולשמוע את דעתכם

להתראות

לפני פוסט עדי אשכנזי, מתח עוד לא הרג אף אחד, אדבר על תכונה: ספונטניות.

אני יכול להביא הגדרה מהמילון, כמובן, או פשוט לרשום מה עולה לי בראש כשתכונה זו מוצגת בפני:

איש הישנה תוכניותיו בעקבות רצון ללכת עם האחר ויבטל תכנית קיימת.

ואני ישר אספר את המקרה שלשם כך הפוסט עוסק בספונטניות:

אתמול, ב12 וחצי בלילה תכננתי ללכת לישון, לא הייתי עייף אבל היה מאוד משעמם ולא רציתי להיגרר ל3 כמו לילה קודם, שזה האבסורד פה.

ואז קיבלתי הודעה מ2 ילדות וראיתי שיש משהו לחמשושים בשבט הצופים.

טוב, הייתי ספונטני! והלכתי לשבט, החלפתי בגדים לפני ואפילו הלכתי עד לבית של ידידה ואז לידידה אחרת. לשבט הגענו ב1 וחצי בערך, 2 DVD שונים לא עבדו! היו שם ילדים מכיתות י' שעישנו ושיחקו, מי הם חושבים שהם? למה הם באו בכלל???

בכל אופן, היה ממש משעמם, גם היינו חצי מכל החמשושים. לא היה מה לעשות אז ב2 וחצי חזרתי הביתה והצטערתי על שהייתי ספונטני. והאבסורד- הלכתי לישון שוב ב3!

ומה המסר? להיות ספונטני לא תמיד משתלם, אבל לפעמים שווה לנסות. כך יוצרים חברויות חדשות ומערכות יחסים נוספות.

יום גשום במיוחד,

תומר

הייייייי

טוב אז מה עבר עליי ביום שני???

אני לא כל-כך זוכר חחח אבל אני יכול להגיד לכם שהלכתי לשחק כדורסל אחרי הצוהריים, איבדתי את הכדור בדיוק כשבאנו ללכת ולמה הלכנו? "הילד שלי עובר טיפול רפואי הוא חולה אתם יכולים...." שאל איש שאת הסוף לא הבנתי, הסכמנו!

ואז הוא בא אחרי 5 דקות ואמר "אתם הולכים?" ואז הבנתי שהוא ביקש ללכת כדי שהבן יבוא לשחק. בסוף לא בן ולא יער, סתם הלכנו מוקדם בגללו.

אז מה עבר עליי ביום שלישי? הלכתי לאיזה פרויקט בתיכון,  "יזמים צעירים", שבו אני וצוות נוסף צריך להקים חברה, לגייס כספים, לחלק תפקידים, ובעיקר להמציא רעיון או פיתוח כלשהו, לשווקו, לפרסמו, למכורו ולהרוויח כסף. אז התחלנו לחשוב על דרכים לגיוס כספים, מכירת עוגות, שטיפת מכוניות, כל מיני כאלו.

בכל אופן, היה תיקו ביני לבין ילד אחר- מי יהיה מנכ"ל. או 4-4 או 5-5 קולות. ואז היה בהצבעה שנייה תיקו נוסף, והמנחות בחרו שהילד השני יהיה מנכ"ל. למה הוא? איזה עדיפות יש לו, ומי נתן לכן לבחור בכלל? הקבוצה בוחרת לא מנחות/מדריכות! כעסתי. מצד אחד הצבעתי בעקבות הלב ולמען החברה, עבור הילד שנבחר. מצד שני כעסתי על עצמי כי יכולתי להיות מנכ"ל אם לא הייתי מצביע עבורו אלא עבור ילד שבחיים לא היו מצביעים לו. ואז הייתי מוביל בקול. בעיה...אבל היא כבר מאחורינו ואני צריך להשלים עם העניין :-( לפחות בחרו בי 4/5 ילדים שלא מכירים אותי בכלל, הצלחתי לשכנע אותם!

כמובן שפעולה בצופים. אווווווווווווי אני השתגעתי! לא יכולתי להמשיך, צרחתי עליהם, ציוויתי עליהם, קראתי לדניאל, פשוט לא ידעתי מה לעשות, יש להם מזל שהסף עצבים שלי גבוה ולא קיללתי אותם או משכתי אותם בכוח.

הם לא קולטים שהחברים שלהם סובלים גם? שהם לא בבי"ס, ובאו לעבור פעולה? שאם 3 בצד אני לא יכול להעביר מתודה??? שאי אפשר לצאת איתם לגינה ולשום מקום אחר? שהם צריכים לשתוק פשוט ולשתף פעולה איתי ועם החברים.

וכמו שענבר המרכזת אמרה במועצת שבט שמעכשיו תהיי בראשי תיבות מ"ש (כדי לקצר): שכל אחד ישתוק ולא יעיר לאחר. אמרתי את זה להם וזה לא עזר, שתקתי גם, חיכיתי בשקט והם לא שתקו. כל דרך אפשרית שמדריך יכול לעשות לא עזרה.

ואז דיברתי עם מרכזת הדרכה בוגרת, עדי, ומחר אני אדבר איתה ועם הרשגדית, ונמאס לי לדבר ולדחות את העניין. שיימצא פתרון כבר אחת ולתמיד. דניאל אמרה להם שהם לא יהיו יותר בצופים אם הם לא ישתקו וייתנו להעביר פעולה. הלוואי, שאני אדריך את הקבוצה של קצן, פחות 20, ממש משנה לי, וואו! כאילו שהכספים הולכים אליי.

ואז הייתה מ"ש ממממממש רועשת. בלאגנים וצעקות, ויכוחים, באמת כל אחד מהשכב"ג אמר משהו או צעק חח, השתתף והביע דעה, גם אני. חלק אמרו ככה וחלק ככה, אפילו לאחר שהיו הצבעות. דיברנו על כל הנושאים שבעולם, דני מממממש התעצבן! וואו מטורף הילד. ומיכל יצאה באמצע, מסכנה, הראש שלה לא עמיד בפני רעש כה רועש... חבל ממש

ואז חזרתי ב8 הביתה והלכתי לישון בסביבות 1

אז מה עבר אתמול, ברביעי? אתמול הלכתי לקנות משהו לאמא, מהקצב, בשר לקציצות חיחי. ולא היה משהו מיוחד חוץ מזה שהלכתי לשחק כדורסל קצת ודיברתי עם ילד מהכיתה לשעבר, עזבו שהוא עם בעיה אבל הוא כל-כך בטוח שיתקבל לכיתת תיאטרון ואם לא לתלמה ילין. חח ככה הוא אמר. הוא אמר: אתה הלכת לתיכון XXX רק בגלל מרחק? מרחק זה לא סיבה!.

אז אמרתי ועוד איך! מרחק זה לא לבזבז כסף על אוטובוס, לקום בשבע וחצי כמו בן אדם, לא לנסוע כל הזמן לאסיפות, ערבים ומסיבות שיהיו בתיכון רחוק, באוהל שם, ששם אותו ילד וחברים רבים מהצופים.

רבנו קצת והוספתי עוד סיבות ללכת לתיכון הזה: קטן, מעט תלמידים, יחס אישי גדול. כל מי שבאוהל אומר שהיחס האישי לא מורגש ובצדק. למורים יש 4 כיתות כל אחד.

טוב חפרתי מספיק ואני רק אגיד דבר אחרון: בזמן האחרון, כל לילה אני מדבר עם חברים במסנג'ר שעה, לפעמים יותר, וזה מממש כיף. אני מספר וחולק, משתף ומרגיש, ובייחוד שהתכתבתי עם מישהי מהמשלחת וכיף לדבר עם מישהו שאתה מכיר חלקית, יודע איך הוא נראה ומעט מאוד דברים אליו, אבל מדבר ומרגיש מקושר בגלל הצופים ובגלל המשלחת שבה הייתם ביחד, בארה"ב.

על המשלחת בפוסטים הבאים וגם על עדי אשכנזי =]

להתראות ויום קופצני במיוחד

תומר

(אגב זה פוסט מספר 20, אז לפחות 20 תגובות שמעתם???)