על החיים ועל שטויות אחרות

לפני שבוע, בערך בשעה הזאת או קצת לפני, חזרתי מסמינר שכב"ג בשבט עלית.

זה היה סמינר הקיץ הראשון של שבט עלית ומטרתו הייתה ברורה: להחליט על נושא לקיץ, לגרום לנו להתלהב לפני המחנה ולהסביר לנו מה אנחנו צריכים לעשות.

בערך 10 שכב"גיסטים לא יצאו אבל למרות זאת היה מאוד כיף. אני שמח שיצאתי ואפילו הייתי נשאר עוד יום כי היינו במקום מרווח.

ישנו על מזרונים, היה, כמו תמיד, אחלה אוכל, אני גם הכנתי סלט חח (למרות שזרקו הרבה כי לא אכלו...).

גם היו הרבה יחידות, בערך 5, שעסקו בדברים מאוד חשובים. יחידה זה בעצם פעולה כזאת שהעבירו המרכזות הצעירות או המרכזים הבוגרים. זה לא היה חופר מדי והיו משחקים-מתודות שבאמצעותן העבירו לנו כל מיני דברים חשובים. ביחידה האחרונה בחרנו נושא למחנה ומי שרצה תפקיד קיץ מסוים רשם עצמו. אני בחרתי "אחראי פטל" אבל אור אמרה לי שאני לא אקבל כי אני מדריך טוב וחבל שלא הלכתי לתפקיד אחר. אז אני אהיה מילא בועדת "מרכז פעילות" ואעזור להכין אותו.

הסמינר גרם לי להבין שהמחנה קרוב מאוד! זה היה בדיוק חודשיים למחנה ועכשיו יש פחות מחודשיים (חודש ושלושה שבועות חח). אני מודה שאני מתרגש וחושש...בכל זאת זה המחנה המלא הראשון שלי. אני גם מדריך, יש לי מחויבות.

אני חייב להודות שאני לא רוצה שכל החניכים ייצאו כדי שיהיה לי יותר קל. מצד שני, אני רוצה לסיים איתם את השנה. אני הולך להשקיע בהם בפיצ'ים, כבר קניתי אחד. אז נבזבז 30 שקלים, זה למטרה טובה- זה לא "לבזבז" אלא "להוציא על משהו טוב", חחח.

בסמינר היינו גם בים! בשבת, ביום למחרת, והיה מאוד כיף. היו גלים מטורפים- היה דגל אדום. אני אוהב להיות בים אבל לא יוצא לי עם חברים בים, לפעמים אני הולך עם אבא. רק עכשיו התחילה עונת הרחצה...אז יש עוד זמן.

אני מתקדם מאוד עם הסיפור שלי=] וזה גורם לי לשמוח.

כתבתי בשבוע האחרון ארבעה עמודים נוספים וכמעט סיימתי פרק אחד. עד לפני 10 דקות כתבתי את הפרק החמישי בסיפור. אבל כמובן שהכל משתנה. אני צריך להוסיף ולערוך פה ושם...לתקן ולשנות משהו בפרק הראשון.

איזה עצות יש לי לתת לסופרים אחרים??? תאמינו בעצמכם ויהיה טוב! אתם כמובן מוזמנים לשאול אותי שאלות על כל דבר שקשור וגם לא קשור!

בזמן האחרון אני לא האדם הכי שמח בעולם. אני מרגיש שצופים זה החיים שלי ואני לא הרבה עם חברים וזה...אני אנסה לשפר את זה. וכן, הצופים זה הרבה ממני, וכמו שיובל אומר הרבה פעמים, לנו ולקורס: "הצופים משנים אתכם". זה נכון, הם שינו, משנים וישנו אותי ורק לטובה.

אתמול בערב הלכתי לשבט ירקון ל"רמפה"..להשבעה של קורס ח'. לנו, לחניכי הקורס הראשון בשבט מירון, לא הייתה השבעה ולכן אמרתי גם את המילים בלב, המילים שצריך להגיד כדי "להבטיח" ואני מרגיש כאילו אני יכול לעשות ת'שלוש אצבעות וזה טוב לי. לחלק זה לא חשוב אבל לי זה כן.

הפוסט הזה ממש זרם לי ולא תיקנתי כלום

אני שמח על התגובות ועל הכניסות

ומקווה שיהיה לי זמן לכתוב עוד פוסט השבוע

לפני הפסטיבל בשבת בשבט, שאני מקווה שיידחו אותו! כי מלאאאאא לא התחילו והגדוד שלנו, ה', במצב ממש גרוע (גם האחרים, אני מניח)

אסיים בבדיחה:

איש אחד עזב את רחובותיה המושלגים של שיקגו כדי להנות מחופשה בפלורידה שטופת השמש. אשתו, שהייתה בנסיעת עסקים, תכננה להצטרף אליו ולפגוש אותו במיאמי, ביום למחרת. האיש הגיע למלון לאחר שבילה כל היום בחוף, תחת עצי קוקוס ושתיית קוקטילים טרופיים... הוא החליט לשלוח E-MAIL לאשתו, כדי להקדים ולספר לה את נפלאות המקום. הוא לא מצא את כתובת ה- E-MAIL שרשם בפתק, לכן סמך על זכרונו ושלח: [email protected] בתקווה שזה נכון. מקסימום, אמר לעצמו, זה ממילא לא כל כך חשוב. אבל רצה הגורל והכתובת לא הייתה נכונה. הוא טעה באות אחת וההודעה הגיעה לתיבת ה- E-MAIL של אשת כומר פרוטסטנטי שנפטר יום קודם. בלילה, אשתו של הכומר פתחה את הדואר האלקטרוני כדי לראות את הודעות הניחומים ששלחו לה. כאשר ראתה את ההודעה נתנה צעקה, ניסתה לקום אבל התמוטטה ומתה מהתקף לב. קרובי משפחה ששמעו את הצעקה רצו לחדר, ולאחר שראו את האישה המתה קראו את ההודעה: "אשתי היקרה, הרגע הגעתי. הנסיעה היתה ארוכה, אבל היה שווה. הכל מאד יפה! ממש גן עדן! העצים, הגנים, המסיבות. למרות שאני נמצא פה רק כמה שעות, אני מרגיש כבר כמו בבית. עכשיו אני הולך לנוח קצת. רק רציתי להגיד לך שכבר דיברתי עם האנשים פה וכולם מצפים לבואך מחר. אני בטוח שהמקום ימצא חן בעיניך. בעלך האוהב אותך לנצח. נ.ב. תכיני את עצמך, חם פה גיהנום!"

מחר, ב-1.6, יש לבתיה יום הולדת !! היא בת שנה (זה לא תאריך מדויק, זה פחות או יותר). אני כבר יודע איך אני הולך לחגוג לה =] בשבילה זה עוד יום, אני חושב, אולי היא לא יודעת שיש לה יום הולדת...מעניין אם היא מתגעגעת למשפחה שלה או אם החיים שלה היו טובים יותר במשפחה אחרת או בחנות חיות שקנינו אותה, ביישוב רשְפּוֹן.

שבוע (חדש) וטוב=]

לי הוא הולך לעבור מהר, אני כבר יודע זאת.

תומר

מבצע חדש: כל מי שמגיב לי אני מגיב לו פעמיים בבלוג שלו ומי שמפרסם את הבלוג אצלו אני מפרסם אצלי למשך 3 פוסטים וגם ברשימת בלוגים!

ל"ג בעומר- צריך לחגוג?

אתם יודעים למה חוגגים אותו? את אותו 33 בעומר? אני לא הולך לספר לכם על זה כי אתם יכולים לקרוא על כך בויקיפדיה...

אלא, על הפגיעה באיכות הסביבה שנעשית כתוצאה משריפות שמוסיפות פד"ח בכמויות עצומות. ועם כל הכבוד לאיכות הסביבה, גם פגיעה בילדים (כוויות!) מפריעות לכולנו- כאנשים, כהורים, כילדים וכחוגגים. אז איך לחגוג טוב יותר???

http://www.teva.org.il/?CategoryID=379&ArticleID=1177&Page=  אתם מוזמנים להיכנס...

גם יש את השלב, הגיל יותר נכון, שלא נראית לכם מדורה אלא "על האש". ואתם מנסים לארגן ומצליחים ונחמד לכם, גם השנה אתם הולכים לעשות "על האש"? אני, בעזרת השם..., כן. עם חברים כמובן. עוד לא סגורים כל הפרטים אבל אני מקווה שיהיה כיף וטעים!

שיר נחמד , יש אומרים עצוב :

האם להיות בך מאוהב

זה כשאני עצוב עכשיו

והחלון מראה לי סתיו

האם להיות בך מאוהב

זה כשהלב מרגיש רעב

כשאת לא פה לידי

ואם את רוצה לפרוח תברחי

כי הכל נובל אצלי

ואם את רוצה לשמוח תברחי

כי כלום לא מצחיק אותי

האם להיות בך מאוהב

זה כשהפסנתר משמיע תו

אבל שירי נטול תיקווה

האם להיות בך מאוהב

זה כשאני בוכה עכשיו

והדמעות לא משמחה

אז אם את רוצה לפרוח

תברחי כי הכל נובל אצלי

ואם את רוצה לשמוח תברחי

כי כל כך מטריד אותי

מה זה להיות בך מאוהב

זה פעם ראשונה שאני מכניס שיר לפוסטים שלי. ואני רואה במלא בלוגים שכל פוסט יש שיר אחר, אבל בעיני, פוסט שהוא שיר הוא לא כ"כ פוסט- אלא שיר! מה כבר אפשר להגיב? אלא, כמובן, אם זה שיר שבעל הפוסט כתב ואז זה מגניב ויש מה לכתוב ולבקר.

תיהנו ותשמרו על עצמכם...אני עדיין צריך תגובות, אתם יודעים.

תומר

עריכה: המבחן בלשון היה בסדר. אבל טעיתי באיזה משהו אחד (בתקווה שזה רק אחד). בקרוב פוסט על סמינר ושכב"ג =]

אתמול, בערב, החל מהשעה 21:00 התחילה תוכנית הגמר הגדולה ש"מטריפה מדינה שלמה" בערוץ 10.

מי לא ראה????  1,200,000 צופים ראו את הגמר !!!

הישרדות, לדעתי, השיגה הישגים יפים למרות השינויים הרבים בפורמט ולמרות הפרסומים המעיקים בעיתון. למרות שבנחרו רק דוגמנים ודוגמניות ולמרות שגיא זוארץ ישן ביולה. אז היא עשתה את העבודה לערוץ 10 ולנו??? בהחלט כך.

נניח ואתם הייתם חבר המושבעים, למה לכם לבחור בנעם, בנעמה או בדן? נימוקי בעד ונגד:

נועם (הבודד)- המתמודד החזק והשרירי יותר. המתודד שתורם ומנצח באתגרים למען השבט ולמענו. זה שרוצים להיות איתו בשבט וזה שמחייכים אליו אחרי כל משפט תמים. לבחור בו בזכות תכונות אלו ובזכות היכולת האדירה שלו לנצח אינספור מתמודדים ולשרוד בקרב נפשי- בקרב להיות לבד ולא להשתגע. לא לבחור בו בגלל: אפשר להגיד שהוא לא שיחק את המשחק אלא שהה באי המתים ולא הייתה לו אפשרות להסתכסך עם הנפשות הפועלות שהיו בשני השבטים ובשבט המאוחד. נדמה שרק שחר הבחינה בכך ושלקהל זה לא הפריע, אחרי הכל הוא (הצופים ששלחו SMS) הסתכלו על תכונותיו וחיצוניותו אך האם הוא צריך לשרוד???

דן (השחצן)- המתמודד התחמן שלא פעם ואף לא פעמיים הוזכר שהתקבל לתוכנית בפרוטקציה כזו או אחרת. דן הוא המתמודד, שלדעת רבים (ולדעת אבא של משה...) שיחק את המשחק כמו שצריך! בגד, הבטיח ולא קיים, שיקר, הסתכסך והעלה את הרייטינג של התוכנית ועל-כן נשאר במשחק: או כי העלה את הרייטינג אז ההפקה דאגה שיישאר או כי לא יכלו להדיח אותו כיוון שתמיד זכה בחסינויות. בכל אופן, הוא הגיע לגמר! אלה הסיבות מדוע כן לבחור בו. ולמה לא לבחור בו אתם שואלים? בגלל אותם תככים ומזימות הוא העביר מסרים לא טובים במהלך העונה כולה. בנוסף, בעונה ראשונה של תוכנית חדשה ומסעירה כמו "הישרדות", לא צריך לשקר ולסכסך אלא להיות ישראלי טוב יותר. לא פלא שהוא לא זכה לאף קול והעיתונים רק הרסו לו. ולתרום כסף??? חתיכת שוויצר, "יש לי כסף, אז בוא נתרום את הפרס!...הייתי השחקן הכי טוב"- תשתוק וזהו .

נעמה (המסכנה)- המתמודדת שהשאירה הרבה מאחוריה וטסה ל-52 ימים על אי עם 19 מתמודדים שלא הכירה. לדעתי, סיבה זאת לא אמורה להיות מניע לבחור בה. לבחור בה בגלל שהיא אמא? בגלל שהיא אישה יחידה בגמר? בגלל שהיא לא מגיעה מרקע קרבי? הטענות הללו בגמר היו מטומטמות למדי, כנראה שלא היה לה מה לענות/להגיד או שהיא הרגישה שהפרס בידיים שלה, מה שאני, אישית, לא חושב. מסיבות אלו לא צריך לבחור בה. יחד עם זאת, ייאמר לזכותה שהיא הגיעה רחוק בזכות אסטרטגיה: היא כרתה ברית עם דן, כבר בתחילת התוכנית, בחוכמתה וידעה מתי לשחק "קשה" ומתי "רך". בנוסף, היא "לא הגעתי מרקע קרבי" ובכל אופן הגיעה עד לסוף למרות אפס ניצחונות.

לסיום, אני רציתי שנעמה תזכה והייתי בוחר בה. אני שמח שחבר המושבעים בחר את המנצח ולא העם שתמיד מחליט (הוא ולא השופטים, במקרה הזה- המושבעים).

היום הלכתי לבי"ס (מן הסתם...) והיה מצחיק מאוד בשיעור אנגלית ונחמד בהפסקות כי עברנו להיום כיתה. חיכיתי לחזור הביתה כי התקינו לי דלת חדשה. היא לבנה יפה והרבה יותר טובה מהקודמת. אז היה לי למה לחכות וגם עבר היום מאוד מהר... כמו תמיד.

ובשיעור אנגלית הרצאתי בע"פ על ספר שקראתי- book report- ודווקא הלך לי טוב למרות שהתרגשתי ושמחתי שזכרתי את הכתוב ואלתרתי גם, ושקיבלתי 95

עוד מעט אקנה מיטה וחצי...תהיה לי מיטה יפה עם ארגז מצעים נחמד ואולי גם חלק כזה שעולה עם שלט חשמלי...ממש פנטהאוז.

*הביקורת על התוכנית של עינב גלילי תחכה לפוסט הבא (אני רוצה לצפות בעוד תוכנית לפני פסק הדין המר)

נסיים בתמונה:

היום התחיל שבוע חדש =]

שבוע טוב

תומר

איך היה לכם ביום העצמאות? נהניתם??? חגגתם? ועשיתם על האש? או שמא לא?

אני בהחלט נהניתי! אבל לפני שאספר לכם מה עשיתי באותו ערב ברביעי, אמסור מזל טוב.

ולמי? כמובן שלמדינה! המדינה בת 60, ותודו שלא הרגשתם דבר מיוחד ביום העצמאות האחרון, שהיה רק לפני 3 ימים. אחרי כל-כך הרבה השקעות (כספיות) לא שמו לב, האזרחים, שהמדינה חגגה 60 שנים מהקמתה. מלבד, יש לציין, תוכניות אינספור עבור שנות ה-60 ("אחד נגד 60" זוהי רק דוגמה)

המדינה, עברה כמה תלאות (כך כותבים?) רציניות, אינספור קרבות (קרב מלחמת העצמאות, קרב ששת הימים, קרב לבנון השני וכו'). בכולן היא ניצחה אבל צריך לנצח במלחמה. ודאי התבלבלתם, אז אסביר: נכון שהן היו מלחמות ולא קרבות אבל, לדעתי, המלחמה הגדולה היא על שלום ולכן אלה היו קרבות בדרך לשלום. האם הן עזרו? בהחלט! הם הוסיפו שטחים ל"מדינתו הקטנטונת", וגם כמה בתי קברות, שיהיה נחמד. יואו, אני באמת ציני

מזל טוב מדינה! מי ייתן ותחזרי לתקופה התמימה של פעם של סרטי הבורקס, להקות צבאיות ורייטינג בערוץ הראשון (כי 30,000 צופים זה בהחלט הרבה, אבל חבל שחצי מהם עיוורים והחצי האחר הם פיליפנים שלא יודעים איך להשתמש בשלט אחרי שהזקן שהם מטפלים בו ראה ערוץ 11,  והם מתים להעביר ערוץ).

אז מה עשיתי ביום רביעי האחרון?

יצאתי בשמונה ועשרים ככה, אחרי שחבר טוב אסף אותי והיינו בדרכנו לאסוף חברה נוספת. לאן הלכנו? לחבר שהזמין את כל השכבה בצופים ושני ילדים נוספים מהיסודי, אחד מהם אותו חבר והשני לומד איתי בכיתה. בקיצור, הוא עשה על האש וכולם ציפו לאוכל טוב לפחות כאוכל של לפני שנה .

היה אוכל טעים וטוב. תחילה, אודה, חשבתי שלא יהיה כזה כיף כי הייתי בטוח שנהיה רק בבית של אותו ילד ורציתי ביום העצמאות לצאת ולראות עולם (ללכת למגרש בשכונה ולראות ילדים מרססים אחרים בספריי...).

התכנון, כך נכתב בSMS וכך נודע לכל המוזמנים (וכמובן שגם למזמין!) היה: לבוא לארוחה משביעה אצל אותו חבר, בשם ברק,  לרדת (פעם ראשונה שזה לא סלנג, כי הוא גר קומה 5, אז צריך לרדת- פיזית) למגרש בשכונה, לראות כמה זמרים, שירים, ילדים מהיסודי וכו', ואז לעלות בחזרה ולראות סרט מקסים ורצוי שיהיה גם משהו מיני בסרט כדי שכולם יחייכו ויסמיקו לעצמם (ככה זה, גיל ההתבגרות...). כך היה אבל, למזלי, היינו הרבה יותר למטה, במגרש- לפחות אני, עם כמה חברים. ובאמת פגשנו בילדים מהיסודי וכמה חניכים מ-ה' ומעלה...

אחרי שראינו סרט בשם "טיפשים ללא הפסקה" (בביקורת קצרה: מצחיק, חסרה הקדמה קצרה או משהו המתאים לסוג סרט כזה, ציון: 5- כנראה שזה לא הטעם שלי...).

אח"כ, הלכנו (חלקנו) לגינה ול-yellow ואז אחד הילדים הציע שנשחק משחק שקוראים לו "בננה" (מכירים?), אז הלכנו למקום גדול כי הוא דורש מקום רחב ידיים (חח אבל למקום אין ידיים! עזבו).

שיחקנו את אותו משחק מגניב ו"מבזבז" אנרגיות. ואז חזרתי הביתה ב-5, וליתר דיוק, בחמישה ל-5 בבוקר! שמחתי על השעה המאוחרת והלכתי לישון אחרי החלפת בגדים וצחצוח שיניים מהיר.

לסיום, היה לי יום עצמאות שמח ומקווה שגם היה לכם אחד כזה.

ובהקשר נהדר לפוסט ולחגיגות ה-60, תיכנסו לקישור (אם בא לכם לצפות במצגה יפהפייה):

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3540155,00.html

עד כאן להפעם, ונסיים באמרה אישית, שאני מקווה שהיא אישית אצל כולם, אבל זה לא נכון:

אני גאה להיות ישראלי. גאה לחיות במדינת ישראל. גאה להיות יהודי, וישראלי בפרט.

שבוע טוב

תומר