חזרתי מהמחנה!!!!!
בחמישי בחצות לביתי הקט והחמים
אחרי מחנה ארוך של 9 ימים. היה לי כיף! ואלה שלוש המילים שפשוט מחליפות כל פירוט מה עשיתי במחנה. נהניתי! מהאוכל, מהשינה לצד השכב"ג, מהמקלחות, מהטקסים ומהפרסים שזכינו! זכינו בשכבה גילאית ה' מקום שני (ואני מדריך ה'), יום שבט מקום שני (שזה יפה מאוד!), מרכז פעילות מקום ראשון (אני לא יודע מה היה בו אבל כנראה שהוא היה טוב...) וכמובן- שער מקום ראשון! הצפרדע הענקית עם השנקל היפהפה והשלטים על שנקל וצפרדעים גרמו לשופטים לבחור בשער של שבט עלית לשער המנצח במחנה !!! וזה כיף שהמבנה היחידי שבנית זוכה בפרס נכבד במקום הראשון. 
אני חייב להודות שהמחנה עבר מהר, אבל הרבה פחות מהר משהשנה עברה לי. היא פשוט טסה! גם שנה ראשונה בתיכון גם שנה ראשונה כמדריך בצופים...אני זוכר את טיול פתי"ש שהיה בסוכות ואחריו חנוכה...משם לפסח ועכשיו גם המחנה נגמר. בשבוע הבא כבר אדע מה התפקיד שלי שנה הבאה...ובסוף אוגוסט נתחיל להכין את השנה הבאה...כיתה י' ומדריך שנה שנייה/רשג"ד....
כיתה י' שנה הבאה הולכת להיות מאוד שונה כי: א'- כמו לכל שישיסט יהיו לי בגרויות אבל (ב') 3 ילדים, בערך, עוזבים את הכיתה וגם (ג') אתחיל ללמוד 5 ימים בשבוע אז השעות היומיות יתארכו ובהרבה! גם בחרתי 3 מקצועות ויחד עם הצופים והשחייה, שאני מאוד מקווה לעשות שנה הבאה, מי יודע אם אצליח ויהיה לי זמן??? 
עכשיו, אחרי חודש עמוס בצופים, יש לי חודש שלם של חופש. חודש שלם של מנוחה ולקום בבוקר מאוחר בלי לעשות כלום כל היום, להסתלבט ולעשות רק מה שאני רוצה. זה הכיף בחופש! אני גם אסע לסבא ולסבתא שלי שבצפון ואנוח גם שם...עכשיו כבר לא חייבים להפסיד לימודים כדי לנסוע, כי יש חופש 
הייתי בטוח שאחזור בהרגשת "זהו, עברתי את זה..." אבל משום מה לא חזרתי איתה ורק עכשיו, לאט לאט אני מבין שהשנה נגמרה והיא מאחוריי ועכשיו צריך להתכונן לשנה חדשה. הרבה חניכים ושכב"גיסטים בכו שהשמינסטיות והמרכזים הבוגרים עוזבים וגם העוזבים בכו אבל אני לא בכיתי, למרות שכן נקשרתי אליהם ואכפת לי מהם. פשוט לא בכיתי במחשבה על המשפט: "אל תחשוב שהשנה נגמרה, תחשוב ששנה חדשה מתחילה". זה אולי המוטו שלי לחיים- אל תחשוב מה היה ולא ישוב, תחשוב מה יהיה. או בקיצור: תחשוב אופטימי.
מה חדש חוץ מזה??
היו לי 95 מכתבים חדשים תוך 9 ימים...ויש לי עוד 40 לבדוק (תוך יומיים 55 מכתבים זה בהחלט יפה!)
צבעתי קיר אחד בחדר בירוק והשאר חידשתי את הקרם שכבר התלכלך...
מחר תגיע מיטה וחצי שהזמנתי. התלבטתי מאוד בנוגע למזרן- רך או קשה אבל בסופו של דבר הלכתי על מה שהיה לי נוח, על הרך.
נסיים בסיפור (מאתר מיבזקון):
מספרים על אדם בן 40 שמאס לו בחייו והחליט ללכת לאלוהים ולבקש ממנו חיים אחרים. בדרכו הוא פגש עץ יבש ושאל אותו: איך החיים? ענה העץ: על הפנים, אני מתייבש המים לא מגיעים אלי. אני הולך לאלוהים, השיב האיש, ואדבר איתו גם בשבילך. באמצע הדרך לאלוהים פגש האיש בחורה עצובה יושבת ליד בית גדול. איך החיים? שאל אותה. מאכזבים, השיבה, אני יושבת לבד ושום בחור לא מגיע. אני בדרך לאלוהים ואדבר איתו גם בשבילך, הבטיח לה. לקראת סוף הדרך פגש האיש שועל כחוש, שהתלונן שאין מה לאכול. גם לו הבטיח האיש שידבר עם האלוהים בעניינו.
הגיע האיש לאלוהים ושטח לפניו את טענותיו. אמר לו אלוהים: אני משנה לך את המזל, אבל תהיה מספיק חכם לתפוס אותו. אלוהים גם צייד אותו במכתב לכל אחד משלושת האומללים שפגש בדרך. האיש מגיע לעץ היבש ומגיש לו את המכתב מאלוהים, העץ מעיין במכתב ואומר לו: אלוהים כתב שלא מגיעים אלי מים כי יש שקית מלאה ביהלומים שתקועה בין השורשים לבין המעיין. אולי אתה מוכן לעזור לי לחלץ את השקית? אני מצטער, משיב האיש, אין לי זמן, אלוהים אמר לי שהוא שולח לי את המזל ואני חייב למהר לתפוס אותו. בהמשך דרכו פוגש האיש את הבחורה שאומרת לו: אלוהים כותב לי שהגבר הראשון שיסכים להתחתן איתי יזכה בכך שאלוהים יהפוך את שנינו לעשירים ומאושרים. אולי אתה מוכן להיות בן זוגי? אני מצטער, משיב האיש, אלוהים אמר לי שהוא שולח לי את המזל אני חייב לרוץ לתפוס אותו. ואז פוגש האיש את השועל ומוסר לו את המכתב שלו, השועל מעיין במכתב ותופס את האיש בגרון. רגע לפני שהאיש מאבד את הכרתו, הוא רואה את מכתבו של השועל ובו נכתב : " כשיגיע האידיוט תאכל אותו". כולנו באים לעולם בלי שישאלו אותנו, להורים שלא בחרנו, ולתרבות שאנחנו הופכים להיות חלק ממנה והיא תורמת לזהותנו. אפשר לקרוא לנסיבות של תחילת חיינו בשם גורל אך נתינת הערך לחיים תלויה בסופו של דבר רק בנו. לא פעם שאנו שואלים אנשים מה נשמע? איך החיים? אנו מקבלים תשובות בנוסח: מתגלגלים, סוחבים, החיים בזבל ואפילו החיים במיץ של הזבל... אנשים רבים חוששים ליזום שינויים בחייהם, לעשות חשבון נפש אמיתי, לפעול אחרת ובעצם בעצם העובדה שהם לא פועלים הם למעשה בוחרים שלא לבחור, ולכן הם חיים את החיים בהרגשה ש'זה לא זה' אך עם חוויה של שיתוק פסיכולוגי שמונע מהם להשפיע על חייהם.
Love Means Balance
שבוע טוב
וחופש נעים!
תומר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
