המשפחה בטלוויזיה

בסרט "פלזנטוויל" צפיתי לראשונה כשהוא יצא לאקרנים בארץ. זה היה מתישהו בסוף שנות התשעים, בעודי

בת-טיפשעשרה המבלה את רוב זמנה עם החברות בפינטוז על חיים מושלמים.

אז על פניו, החיים ב"פלזנטוויל" אכן מושלמים!

אם מסתכלים מעבר לשחור-לבן - הכל ממש צבעוני!

השמיים כחולים, השמש מאירה, החיוך תמיד צחור, הדשא הכי הכי ירוק. 

אבא תמיד עובד קשה - אבל מאושר.

אמא מקפידה על שימור בית טיפ טופ - ומאושרת.

הילדים מצטיינים בלימודים ובשאר האפטר-סקול אקטיביטיז - הו, האושר!

עד שמגיעים, ממש בטעות, דיוויד וג'ניפר, ומכניסים קצת כאוס בסדר.

האחים, שספק משתלבים-ספק הופכים את העיירה על קנה, למעשה מלמדים את כולם שהחוקיות החד משמעית

של החיים "המוצלחים" שלהם, אינה אלא שקר וכזב.

לאט לאט מסתבר שרב האנשים לא באמת מאושרים. אמא ואבא אינם הזוג המושלם, ויותר מזה - אמא בכלל

לא מסופקת! אז מה עושה ג'ניפר הצעירה והמתירנית? מסבירה לה איך היא יכולה לעשות לעצמה כיף, בלי

להיות תלויה באבא.

כלומר, מיותר לציין שהחיים שבפלזטוויל אינם החיים האמיתיים.

מדובר בשיקוף של החיים כפי שנראו על המסך בשנות ה50, בתכניות דוגמת "אני אוהב את לוסי", שחינכו

את הציבור הצופים לחיות חיים שיצטיירו כלפי חוץ כגן עדן. אבא עובד, אמא במטבח. וכולם שמחים.

לכל אחד יש את התפקיד שלו ואין סיבה לנסות לטעון אחרת, או חלילה לשנות.

ואין ספק שהצופים הושפעו מזה.

בפועל, אנו יודעים שאין זה אלא בדייה.

הטלוויזיה הציגה איזושהי מציאות אוטופית, נטולת קשיים. האחים נכנסים לטלוויזיה לערער קצת את הדברים,

להנחית על התושבים את "כאפת המציאות": תתעוררו ותריחו את הקפה, מה שנקרא. שום דבר לא מושלם.

גם אם נדמה לכם שכן.

ואם נחזור שנייה לדפי ההיסטוריה האמיתית -

אכן, אנו רואים שלאורך השנים מסך הטלוויזיה "העז" לחשוף בפנינו סוגי מציאות שאינם כל כך מושלמים.

אפילו להיפך. מציאות שהיא רצופת קשיים של יום יום, בין אם בין כותלי הבית ובין אם מחוצה להם.

בשורה התחתונה, אין בית מושלם, אין משפחה מושלמת.

גם אם הכל מושלם כלפי חוץ - לכולם יש בעיות.

המשפחה האמיתית מורכבת מנפשות שלכל אחד חיים משל עצמו, שאיפות וחלומות.

מזל שהשכילו להבין את זה גם בפלזנטוויל...

הבוקר יצא לי לצפות ברצף שידורים של "הוליווד הילס" ("The Hills"), סדרת הדרמה/ריאליטי מבית

היוצר של אמ.טי.וי.

הסדרה עוקבת אחר חייהם של חבר'ה צעירים ויפים (ולבנים), הנמצאים בשיאם, וחיים את חייהם

הזוהרים בלוס אנג'לס.

בסה"כ מדובר בתכנים מבדרים. צפייה במשודר היא כמו הצצה פולשנית לחייהם של הכוכבים (?)

דרך חור המנעול, רק בלי הקטע הלא נוח פיזית של הצצה דרך חור המנעול... לורן, היידי, ספנסר,

אודרינה, ברודי... כולם מתערבבים, אוהבים, רבים, משלימים, יוצאים, שותים, אוכלים. מעניין לראות

שהם גם עובדים, אבל זה כאילו קורה כלאחר יד. הלו"ז היומיומי ברובו פנוי. וחיים כל יום במלואו.

החלק המעניין הוא להבין כמה מדובר בהתגלמות המשפחה החדשה על מסך הטלוויזיה.

הדמויות המבוגרות היחידות הן בבחינת הבוס/ית, שגם הם די צעירים ויפים, ויותר מרתיעים מאשר

מגלמים דמות הורית כלשהי.

כך שאין הורים על המסך.

אין משפחה.

היידי אמורה לטוס לפגוש את אמא שלה, והנה, כבר כשחשבנו שאנחנו עתידים לצפות באיחוד משפחתי

מרגש - היא מחמיצה את הטיסה. מתוכנן? מתוסרט? אולי.

הדינמיקה המשפחתית ללא ספק באה לידי ביטוי בין לורן והיידי.

שתי החברות הטובות חולקות בית יחד. אוכלות יחד ארוחות בוקר. יושבות ומדברות על ענייני דיומא.

הן מהוות משענת אחת לשניה.

כשספנסר עושה להיידי קטעים מלוכלכים (מתרועע עם כל מיני בחורות כאלה ואחרות מאחורי הגב שלה)

לורן צועקת עליו בטלפון משל היתה היא אמא של היידי, המתקשרת לילד מהכיתה שמציק לה.

כשהיידי מספרת ללורן שהיא עשתה בדיקת הריון - לורן מתחלחלת ונזעמת על כך שהיא לא ידעה על זה

קודם לתמוך בה. סוג של "נו, נו, נו! למה לא סיפרת לאמא?"

אז בשורה התחתונה, ללא ספק מדובר בחברות קרובה ואמיצה, של להיות שם האחת בשביל השניה. עם

זאת, לא מדובר באהבה חפה מאינטרסים. בהמשך אנו מגלים שהשתיים מסתכסכות, דווקא אחרי שלורן

כ"כ תמכה בהיידי כשזו בחרה להתרחק מספנסר - היא מחליטה לחזור אליו. הדבר יוצר מתחים בין השניים,

ולורן מרגישה שהיידי בחרה את ספנסר על פניה.

כל הסיטואציה המתוחה מביאה את השתיים להתרחק, ולמעשה לחדול מלהיות חברות הכי טובות.

סביר להניח שבמשפחה זה לא היה קורה.

או לפחות במשפחה הטלווזיונית המסורתית. וגם זו הפחות מסורתית.

כך או כך, גם אם יש משבר, גם אם הכל דפוק, גם אם המשפחה היא לחלוטין אנטי-משפחה -

בסופו של יום ישנה אהבה ללא תנאים. 

תמיד יהיה שם מישהו נוסף להוות גב ברגעים הקשים.

ואי אפשר לצאת מהנחה שיהיו אלה דווקא החברים - גם אם הם על תקן "משפחה".

הטלוויזיה מציעה לנו תכנים שמידת דיוקם יחסית לחיים האמיתיים נעה על סקאלה שבין אחיזה כמעט מלאה במציאות, לבין

פנטזיה מוחלטת שכל קשר בינה לבין החיים שלנו מקרי בהחלט.

בין לבין ישנן כל סדרות הנוער למיניהן, שאמורות כביכול לפנות לצעירים בגובה העיניים (או לגרום להם לקוות שמדובר

בהשתקפות של בזיק מחייהם). אותן סדרות מתמקדות, לרב, בדמות ראשית אחת, או אולי שתיים, שסביבן נרקמת עלילה,

הכוללת אהבות, אכזבות וקונפליקטים כאלה ואחרים.

אז כן, כולם מסכימים שיש משהו מאד לא פוליטיקלי קורקט בלבחון אנשים על פי פרמטרים חיצוניים -

גובה..

משקל...

צבע עור...

ועם כל הרצון להיות עם ראש פתוח, אי אפשר להתכחש לעובדה שבפוטנציה, קיימים הבדלים בין ההווי של המשפחה השחורה

לבין המשפחה הלבנה. זה בהחלט לא גורף, אבל עובדה שהמשפחה של כריס ב"כולם שונאים את כריס" מצטיירת ככזו

המשקפת את הערכים של ה"גטו" השחור של פעם - אבא עובד, אמא חמורת סבר בלעת פתיל קצר שעסוקה בעבודות הבית,

ילדים שובבים יותר ושובבים פחות. זאת לעומת משפחת אינגלס ב"בית קטן בערבה", על בניה ובנותיה הרבים, שהציגה איך

מתנהלת משפחה לבנה בחיים הכפריים בחווה.

היום ניתן לצפות בתכנים המציגים גם משפחות מעורבות.

ב"90210", זוג האחים אנני ודיקסון עוברים מקנזס לחיות יחד עם הוריהם בפרבר נוצץ בבוורלי הילס. "ברנדה" (אנני) 

לבנה, בעוד "ברנדון" (דיקסון) שחור.ההסבר לכך הוא שדיקסון אומץ, והם במקרה באותו הגיל, וחיים על תקן תאומים/חברים

הכי טובים. הכל באמת טוב ויפה, ולמרות כל האידיאליה הזו, התסריטאים של הסדרה לא עמדו בפיתוי והקדישו פרק שלם

להתקרבות של דיקסון לתרבות האפרו-אמריקנית, זאת תוך ביקור במסיבה בה הופיע הרכב גוספל שהחזיר אותו לשורשים

(המשתתפים במסיבה, דרך אגב, כולם ממוצא אפרו-אמריקני).

צפייה בפרק הזה העלתה בי כמה תהיות...

קודם כל, זה החזיר אותי לביקורות ש"בוורלי" המיתולוגית ספגה על כך שבעונות הראשונות מיסטר ספלינג לא השכיל

לשלב אף דמות שחורה בעלילה... זה קצת מצחיק כי מדובר בסוג של אפלייה מתקנת. רציתם שחורים בעלילה??? הנה,

קבלו את הדמות הראשית.

אז נכון שאהרון ז"ל כבר לא שותף לנושא הזה במיוחד (טוב, אולי הוא מציץ מלמעלה), ובכל זאת, משעשע לחשוב על

זה שעם על הניסיון להיות P.C, התסריטאים לא העלו על דעתם אפשרות לשלב הורה שחור והורה לבן. 

אם כבר הלכתם על זה, אז לכו על זה עד הסוף, לא?

יכול להיות שיש שלא יאהבו את זה, יכול להיות שזה קשה מדי לעיכול. עם כל הצער שבדבר, יש רבים שמתקשים

לקבל משפחות מעורבות. אז הנה, משפחת ווילסון של "90210" היא לבנה לכל דבר, עם בן משפחה אחד טיפה יותר שזוף.

ואני אומרת - אם הזמר סיל והדוגמנית היידי קלום יכולים, גם המשפחה הטלוויזיונית יכולה.