הייי חברים
החלטתי להתחיל לכתוב סיפור ונראה לאן זה יגיע.....=]
אז בבקשה תגיבו כי זה ממש חשוב לי!
ר ו י ישב בכיתה חצי מרוכז וחצי חולם.
הוא בהה במורה וצייר באצבעותיו על הקיר שלצידו.
יום חמישי היה היום השנוא עליו,
לא היה שיעור מעצבן שלא למדו ביום הזה.
והגרוע מכל היה שיעור היסטוריה.
הוא כל כך שנא את זה!
רוי חיכה כבר לצילצול שיסיים את השיעור ויתחיל את הפסקת האוכל
אבל משום מה, תמיד בימי חמישי הצילצול הזה איחר לבוא.
הצלצול שסוף סוף הגיע העיר את רוי מחלומותיו
הוא קם במהירות ויצא מהכיתה הכי מהר שהוא יכול לכיוון חדר
האוכל.
דיק השיג אותו בדרך,
"היי אחי מה קורה איתך? מה פתאום ברחת החוצה במהיריות כזאת, ולמה לא חיכית לי?"
"סליחה, פשוט הייתי חייב לעוף מהשיעור הזה כמה שיותר מהר."
"אני לא מבין מה הבעיה שלך עם היסטוריה?, זה לא כל כך נורא!"
"אחי, ביום שתבין את הבעיות שלי, ,תודיע לי"
"חח" גיחך דיק "כשמדובר בך, אני לא חושב שהיום הזה יגיע בכלל."
הם כבר היו בכניסה לחדר האוכל, לקחו אוכל והתיישבו עם כולם.
"היי חברים מה הולך?" שאל ג'וני
"אחלה , חוץ מזה שהיום הזה לא נגמר" השיב לו רוי
"תתעודד. עוד שני שיעורים וזהו"
רוי חייך חיוך חמוץ.
בדרך כלל לא היתה לו בעיה עם שיעורי מתמטיקה, אבל שעתיים אחרונות בסוף יום מעיק ומייגע,
ממש לא התאימו לו עכשיו.
" יו חברים יודעים מה?" החל ג'וני לדבר "בואו נסע לעיר, נראה ככה איזה סרט טוב,
נזמין את הבנות, יכול להיות ממש כיף! ומתאים בסוף יום כזה"
"וואלה!" התלהב גם בון "ממש מתאים לי עכשיו! כבר מלא זמן לא יצאנו כולנו ואני גם יודע על סרט טוב שיש עכשיו,
מה אתה אומר רוי?"
"כן, אני צריך קצת להשתחרר מכל העומס וזה באמת רעיון טוב!"
"אחלה אז קבענו" הצטרף גם דיק "אני אדבר עם הבנות ונתפוס את האוטובוס הראשון ישר אחרי הלימודים"
ההפסקה נגמרה והחבורה יצאה מחדר האוכל לכיוון הכיתות.
ר ו י נפרד מחבריו ונכנס לכיתת המתמטיקה שלו.
רוב חבריו הטובים לא היו איתו בכיתת המתמטיקה.
הוא התיישב במקומו בחלק האחורי של הכיתה, כמו תמיד.
הוא תמיד העדיף לשבת מאחורה, איפה שהמורה הכי פחות תראה אותו.
השיעור התחיל, וטום, שיושב לידו בדרך כלל בשיעורי מתמטיקה לא הגיע,
רוי לא חשב שזה מוזר, טום היה מגיע לאיזה שיעורים שהוא רצה, מתי שהוא רצה, איחר כמעט כל יום
ולא ממש שם על מה שהמורים אומרים עליו. והוא לא סבל להיות כפוף לכל התקנון של בית הספר.
הוא לא סבל בכלל להיות כפוף למישהו מלבד עצמו.
טום לא היה ילד בעייתי, הוא פשוט חיי את חייו בדרך שהכי נוחה לו.
בסתר ליבו, רוי קינא בו מידי פעם, על היכולת לעשות מה שבראש שלו, בלי תנאים, בלי לחשוב על ההשלכות, .
אבל הדברים האלה פשוט לא עוברים אצלו.
למזלו, בשיעור הזה המורה לא נתנה לעשות תרגילים אלא הסבירה על הלוח כל מיני דברים מסובכים ולא מובנים,
כך שרוי לא היה צריך להפעיל את הראש יותר מידי, רק להקשיב.
הוא השתדל להתרכז בשיעור, למרות שממש לא היה לו כוח וזו היתה משימה בהחלט קשה עבורו.
אבל למרות מאמציו, הוא לא הצליח לעקוב אחרי המורה,
לכן סרק את כל הכיתה ובחן את כל הילדים שהיו בשיעור.
הוא אהב לעשות זאת כשהיה משועמם
בשיעורים, הוא היה יכול לבהות כל השיעור
בגבו של מישהו מבלי שהוא ישים לב שמישהו בכלל מסתכל עליו.
זה היה אחד מהתחביבים שלו, לעשות משהו בלי מבטים או ביקורת ממישהו.
הילדה שישבה לפניו, הסבובבה כדי לחפש משהו בתיקה שהיה תלוי על
משענת הכיסא.
רוי עקב אחריה במבטו.
כשהיא קטלה פתאום שהוא מסתכל עליה היא הסתובבה
במהירות בחזרה תוך שהיא מחייכת חיוך נבוך.
רוי שם ♥ (לב) שהיא לא לקחה את מה שחיפשה מהתיק.
כעבור כמה רגעים נכנס טום לכיתה, נתן משהו למורה והתיישב במקומו על יד רוי.
" היי מה קורה? למה איחרת?" שאל רוי
" אל תשאל, המנהלת לקחה אותי לשיחה, היא אמרה שאם אני לא מתחיל להתאפס
ולהתנהג כמו בן אדם, היא מעיפה אותי מבית הספר!. חוצפה שכזאת!"
"חח"..גיחך רוי, "נו, ולמה ציפית? אמרתי לך שאתה סתם תסתבך"
"אוי, בחייך, רק ציירתי כמה פרחים על הקיר!! זה ממילא חדר אומנות! אז מה רע להוסיף קצת
אומנות על הקירות?"
"ואמרת את זה למנהלת?"
"כן, והיא אמרה שזה בכלל לא נראה פרחים ושאם אני רוצה לדעת לצייר כדי שאני אכנס ללמוד
בשיעורי אומנות ולא אסתובב בחוץ..פחח..מה היא חושבת? היא זאת שלא מבינה באומנות, לא אני!
"טום! רק נכנסת וכבר אתה עושה בעיות!" נשמע קולה של המורה. "אני עלולה עוד להחזיר אותך
למנהלת!"
טום ורוי הפסיקו את שיחתם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
