מחר אני הולכת לעשות פירסינג בלשון!!!ואני עושה את זה כמה שיותר מהר..כי האומץ שלי הוא בן חלוף..הוא נשאר רק לזמן קצר..וכשאני כבר מוכנה לעשות את זה הוא פשוט מתנדף כאילו מעולם לא היה קיים..ואז אני פשוט תוקעת לעצמי עוד סכין בגב..ובורחת ממה שרק לפני כמה רגעים רציתי לעשות בלב שלם..
בנוסף, היום עזרתי לחברה שלי לסיים את העבודה במחשבים..יותר נכון שאני עשיתי את העבודה והיא ישבה ואכלה ואפלים..אבל זה לא מזיז לי..אני נהנית לעזור לה..היא אחת מן האנשים היחידים שהצלחתי לתת לו להיכנס ללב שלי..והיא באמת לא מבינה כלום ב flash... ובנוסף היא זו שלימדה אותי לעשן,היא נתנה לי להשען עליה כשהייתי צריכה אותה,ואני יודעת שהיא לעולם לא תבגוד בי..
אחת מהמחשבות שעוברת בראשי בזמן האחרון היא: איך זה אפשרי שיקרו לבן אדם כל כך הרבה דברים טובים..ושהוא ירגיש כל כך ריק מבפנים..
מצד אחד:אני ממש שמחה שהחיים שלי מסתדרים(פחות או יותר) ,אבל מצד שני..אני מרגישה את הריקנות שמשתלטת עליי..וזה פשוט מפחיד אותי..כי אני לא רוצה להפוף לאחת מאותם האנשים הריקים מתוכן,ממשמעות,ממחשבות..ובתור בן אדם שלא פעם עברו בראשו מחשבות אובדניות,ושחתך כמה ורידים בחיים..אני פשוט לא רוצה להלכד בגוף חסר החיים והריק לתמיד, ללא אפשרות להשתחרר ואפילו לצעוק לעזרה..זה פשוט לא הרגשה שאני רוצה לחוות שוב!
ועכשיו...פוסט תמונות!!!
זה הכלב שלי:
זה סתם תמונה מגניבה של עגילים
ואני פשוט חולה על התמונה הזאת
טוב..זהו זה לבינתיים..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
