הלוואי ויכולתי 
(לזרוק את הלב לפח)
לשכוח מהכול 
ופשוט למות 
היום היה לי היום הכי גרוע בכל ימי חיי...אולי הוא היה טוב בכמה מובנים לא מובנים לכם...אבל...מישהו עם לב חלש משלי (או חזק משלי) היה פשוט חותך, ולא מוותר, אפילו על טיפת דם אחת...
למרות שביום ראשון נסעתי למרכז קנדה (במטולה..) והיה כיף והכל...והתאחדתי עם לב הקרח שלי במגרש ההחלקה על הקרח...ואיבנתי אותו חזרה בבריכה... וצחקתי על ילדה שאני שונאת עוד מהגן...
ואתמול לא עשיתי כלום..
אבל היום...אני קמה...מארגנת את התיק...לעזה(זל) הוא כבד! כמה שלא התגעגעתי לתיק בי"ס (=בית ילדים סובלים)...ואז אני נזכרת במכתב שקיבלתי לפני החופש...מבי"ס...אמא ואבא שלי באים איתי לבי"ס...אנחנו נכנסים...המורה שלי באה ולוקחת את ההורים שלי לשיחה עם המנהלת...אני מחכה...מחכה..מחכה...אחרי 45 דקות...בדיוק..היא באה וקוראת לי גם...והם מתחילים לחפור...ולחפור...ולחפור...ובסופו של דבר...הן אומרות לי שאני צריכה לסכם על חוקים,כללים,דרך ארץ וכו...ושהם משעים אותי ליומיים...ושאני צריכה לחזור לבי"ס ביום חמישי...בדרך החוצה...אני מבינה שיום חמישי...זה ה 1 לינואר...אז זין!!! אין מצב שאני באה בבוקר של חג מולד לבי"ס...אז אמא שלי חזרה להגיד להם שאני לא באה ביום חמישי...אני ואבא הלכנו למכונית...ואז התחיל לרדת גשם..אז אני הרגשתי הרבה יותר טוב...ואבא הלך להביא לאמא שלי מטרייה...ואז הם חזרו ביחד..והם אמרו לאמא שלי (ואני מצטטת) שזה על אחריותה...(של אמא)..אז אבא הסיע אותי הביתה...ואז הם נסעו לעבודה...
והנה אני...הדם נוזל...אבל לא מספיק כדי להרוג...אין לי אומץ לחתוך עמוק יותר...אין לנו תרופות שהורגות בבית...הדמעות זולגות...והמוזיקה (של מי כמיכל רומנס) על פול ווליום...
אולי
הדמעות יבושו
הזכרונות יעלמו
הכאב יעבור
אך
הלב
לעולם לא ירפא
הוא רק ימשיך
להישבר מפעם לפעם
עד שלא נוכל להמשיך
והקץ
יגיע...
אומרים ש:
לב שבור הוא לב שלם
ו...
אי אפשר למות מלב שבור
אבל
אני בקרוב אוכיח שהם טועים
ביי...
אני אכתוב שוב...
אם לא אמות עד אז..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
