הבית של גלוריה

אנחנו, הישראלים,

נחנים במעבר מהיר מרגשות עצב לרגשות שמחה,

ואומרים ששינוי פתאומי במצב הרוח זוהי תופעה של בני הטיפשעשרה..

ובהחלט, בבוקר כנשמעה הצפירה, כולנו חשבנו על 22,000 החיילים שנהרגו בקרבות,

ובערב? גידי גוב הופיע בשכונה שלנו...

אני חושבת שצריך יום הפסקה, בין העצב והשכול,

לבין השמחה והאחווה..

אבל אולי, זה מה שמאחד אותנו, הישראלים,

במעבר מהיר כל כך...

ולסיום,

באנר קטן ומכוער שהכנתי לכבוד מאורע משמח זה..:

חג עצמאות מאושר לכם,

תבלו בעודכם עושים "על האש" עם כל המשפוחה שלכם!

אני הלכתי לים,

גלוריה

היום הוא יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל..

האמנם?

ביום שכזה אתה לא יודע האם להיות שמח או עצוב...

מצד אחד, זה עצוב שיותר ב22,000 אנשים נהרגו בפעולות איבה או במלחמות,

אבל מצד שני, במותם העניקו לנו את החיים. כלומר, הם הגנו עלינו, הם שמרו עלינו, וגורלם, היה למות..

השנה הכיתה שלי עשתה את הטקס,

הקטע שלי היה כאילו אחות שמדברת על אח שלה,

ששואלת אותו, אם הוא רואה אותה, אם הוא שומע את בכייה...

וכדי להקריא את הקטע ברגש, הייתי צריכהלהכנס לזה, לדמיין כאילו זה נכון,

כאילו באמת אח שלי מת במלחמה...

ואני הייתי צריכה להרגיש את זה לרגע,

אבל המשפחות השכולות, מתמודדות עם זה חיים שלמים...!

אני חושבת שבמקומם, הייתי פשוט אבודה,

אני לא מסוגלת לדמיין מצב שבו אחד מקרובי המשפחה שלי פשוט מת...

ולכן, אני גאה בכל אחד שיש לו משפחה שכולה.

ותאמינו לי, ועכשיו אני מדברת לכל גולשי ישרא השכולים, שגם אתם צריכים להיות גאים באותו קרוב משפחה שלכם,

שהקריב את עצמו למען המדינה...

וכעת, כולנו נשב לנו רגל על רגל, מחכים לאירועי יום העצמאות שיפתחו בעוד רגע קט.

נסתכל השמיימה, וננצור את זכרם של אלה, שאינם עימנו כאן,

לעולם ועד!!!

יהי זכרם ברוך...