06.08.2011
New Post
הקושי בלבטא את המצב הנוכחי נובע מחוסר מילים במחשבות ... זה לדמיין את עצמי במרכז, והכל בחוץ כל כך סואן,
הכל קורה ובכזאת מהירות ... רעש, רעש, בלאגן , אנשים ורעש...
ואני רק רוצה לעצום עיניים, לנשום עמוק ולהתנתק.... להתנתק מהכל ...
מכל האנשים, החברים , המסביב, הבעיות...
והדמעות שעומדות ומבריקות את העיינים, והכל מוחזק על ידי סערה שמתחוללת בפנים, ברגש...
סערה שנובעת מחוסר במילים, מחוסר שיתוף מהרגשה של סגירה ולאט לאט העיגול הזה גודל, ומתעצם..
ומעיק, הוא כל כך מעיק על הנשמה...
לפעמים בא לי לעצור את הכל, שניה לנשום ולחשוב
ואני לא מצליחה, אין לי את הכוח הכל חייב להיות כלכך מדויק לפי הרצון של אנשים,
אני שונאת את זה.
אנ ישונאת את ההתחייבות הזאת לכל דבר לכל אחד
אני שונאת את המועקה של אנשים עליי
אני שונאת להשאר תקועה במקום
אני שונאת שהכל צריך ללכת לפי חוקים, שמי לעזעזאל קבע אותם ? - אף אחד. החברה עצמה , הכתיבה לעצמה חוקה מטומטמת ואנחנו הולכים אחריה ופועלים לפיה כמו...
שנאה, שונאת זאת מילה דיי חזקה..
למה שום דבר לא יכול ללכת בסדר?
לפעמים בא לי לברוח ... רק לקצת זמן לא להרבה, להיות מי שאני
החברה לא מאפשרת דברים כאלה
כל אחד לובש את המסיכה שלו בבוקר, המסיכה שאנשים אחרים עיצבו לו , המסיכה שאני בטוחה שהוא לא רצה לחבוש אותה,
וככה ההצגה שלו נמשכת כל היום,
כל העולם הזה סובב סביב כלום
לכל אחד אכפת מהתחת של עצמו מה אנשים יחשבו עליו
וגם אני הפכתי להיות כזאת,
ואני לא רוצה בזה. זה לא אני
אני רוצה להיות חופשייה לעשות מה שאני רוצה, להיות עם מי שאני רוצה
ופשוט ... אי אפשר .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
_Timmy_