הרגע הזה שכל כך חיכיתי לו הגיע.
וכל מה שאני חושבת עליו זה מה יגידו כולם ומה הם יחשובו, במקום לחשוב עלינו.
עם כל מה שקרה בזמן האחרון אני כבר לא יודעת אם אני רוצה לחשוב!!
הכל מסתובב כמו גלגל,חוזר כל פעם לנקודת ההתחלה,
רוצה להרגיש אותך, לדעת שזה לא עוד אחד מהשקרים שלך..
לא רוצה להתאכזב שוב.
אני משתדלת להבין מה עושים במצב כזה..:[
אני יודעת שחיים רק פעם אחת.
אבל הפעם הזאת ממש לא מספיקה לי
היום ידיד שלי שאת -"אם היית יכולה להחזיר את הגלגל לאחור היית עושה זאת?,ואם כן אז לאן"..
מצד אחד הייתי רוצה להחזיר ולשנות המון דברים ,אבל מצד שני בעקבות השניים הבנתי על עצמי יולתר ואני באמת לא רוצה לחזור על הטעויות שעשיתי או לחוות שוב את כל ה16 שנה האלו.
ואם הייתי מחזירה אותו אז לאן?..
לרגעים השטוטיים האלה לרגעים ששיקרתי להורים שלי כצורך להסתיר עם מי אני מסתובבת ולמה אני עודה ככה ולא אחרת.
למרות שבאיזה שהחא אופן אני בוחרת עם מי להתסובב אבל בכל זאת.
אם אמא רק הייתה יודעת כמה אני אני מתגעגעת לחייבוקים שלה, אם אבא רק היה יודע כמה אני מתגעגעת לבדיחות שלו..
ואם אח שלי רק היה יודע.. כמה הוא חסר לי לפעמים, וכמה אני מתגעגעת לשיחות שלנו.אם הוא רק היה ייודע.
ולמרות שאנחנו חיים תחת קורת גג אחת ולמרות שזה מה שאמור להפוך אותנו למגובשים.. זה כ"כ לא.
אם דניאל רום רק היה יודע כמה אהבתי אותו וכמה נפגעתי ממנו אולי ז היה יכול לשנות משו, ואם בנצי רק היה יכוללהבין אותי..
ואם כל הסיפור של "אוזן" ואולגה ונסטיה וכו' לא היה קורה.. אולי החיים שלי היו מ ניראים אחרת.
אני ברגעים של נסיגה.
נופלת וקמה נופלת וקמה.. ולפמים זה מצליח ואני מתאוששת. אבל לפעמים יש נפילות חזקות כאלה שלוקח חודשים מאוד ארוכים להתאושש. או שלפעמים זה פשוט לא קורהף, לא נירפא לא עובר ..
בערך כמו עכשיו..
מחייכת חיוכים מזיוייפים, משקרת בשביל שלאחרים יהיה טוב.
דיייי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: