חזרתי.
ליבי נשבר לרסיסים.
רסיסי ליבי פזורים בלונדון.
כואב לאהוב מישהו שגר רחוק.
זה בעצם צורב.
היה לי כ"כ כיף שכאב לי לעזוב.
כ"כ אהבתי אותו שכאב לי לראות אותו.
למה?
למה 'דווקא עכשיו?
למה דווקא אני?
למה דווקא בסאמר סקול?
שבורה מבפנים.
עייפה.
רעבה.
מתה.
אבל היה שווה את זה.
אני כבר מתגעגעת ללונדון.
-אליסה-
עריכה-
סתם נזכרתי...
הפוסט הקודם..
כתבתי בצורה מוזרה.
ונראה לי שכמה אנשים הבינו לא נכון כי כתבתי לא נכון.
אח שלי לא היה חולה.
היה לו רק יומולדת.
זה היה מקס.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
