זה שיר שכתבתי לפני מספר שנים, לא יודעת מתי בדיוק, לא שיניתי בו מילה. הוא נכתב מתקופה שבה יחסית התחלתי לכתוב ולא אהבתי שום דבר מה שכתבתי, וזה השיר היחיד שמצא חן בעיניי, לא בטוחה למה.

__

ילדה קטנה, עץ ובית

ובשמיים שמש צהובה

ילדה קטנה, על הרים גבוהים

עומדת לבדה

מחכה לאחיה,

שהבטיח מהמלחמה לחזור,

מקווה כבר לראותו,

בשדה ראייתה הגדול

אך אין שם אף אחד,

היא לא רואה אדם בודד

אחיה לא חזר,

מעניין איך תתמודד..

ואיך תבין, ילדה קטנה,

שאחיה אינו יחזור מן המלחמה?

ואיך תסביר לה משפחתה,

את כל מה שקרה?

הרי היא רק ילדה קטנה..

וכבר אינה קטנה עוד,

ממשיכה לשבת על אותו ההר

את משפחתה היא הענישה,

עוד מהיותה ילדה קטנה,

היא תמיד ידעה הכל,

אבל תמיד הכחישה..