דמיינו את השמיים שלכם נופלים מעליכם ומתפרקים לרסיסים על הקרקע,

דמיינו את השמש שלכם שוקעת ולא זורחת יותר.

דמיינו אתכם עומדים על הר גבוה אל מול אגם, ואתם מסתובבים שנייה, והנה נעלם האגם מעיניכם.

כל מה שנשאר שם הוא קצת אדמה, מכוסה בתקוות וברגשות צער של כל האנשים הסובבים את האגם, או מה שהיה פעם אגם,

אשר יודעים שאם היו שומרים עליו קצת יותר הוא עדיין היה עומד שם, אבל כבר מאוחר מדי.

דמיינו אתכם נעלמים בין אלף שנות אור וחושך, ואינכם מוצאים את מקומכם כי כל העולם נעלם לו.

דמיינו עולם שהוא כבר לא כל כך עולם, ולאן תברחו? לשום מקום.

כי הייתה לכם הזדמנות, אז, כשראיתם שדברים מתחילים להשתנות ושנוצרות סכנות,

להחליט שאתם רוצים לשפר ולהציל את העולם, את השמיים שלכם, את השמש שלכם.

דמיינו אתכם שוכבים עם הילד שלכם על דשא ירוק ירוק המתפרש לשטח רב, ומסתכלים על השמיים ועל העננים.

הילד שלכם מסתכל על ענן אחד ובוחן אותו ואומר לכם שזה נראה לו כמו צב, ואתם מצביעים על הענן שלידו ואומרים שזה מזכיר לכם ג'ירפה, והוא צוחק ואומר "מה פתאום? זה בכלל כלב" ואתם צוחקים איתו.

ואם נמשיך ככה לא רק שלילד לא יהיו עננים ושמיים להסתכל עליהם, גם את החיות האלה אולי הוא לא יכיר, כי גם הן כבר מזמן נעלמו כמו שאר הדברים בכוכב הטוב שלנו.

אני לא יודעת מתי ואיך זה יקרה, אבל אני יודעת למה.

בגללנו.

אם לא נעצור עכשיו ונתקן את מה שקורה, אם לא ננסה למצוא דרך לשפר את המצב הקיים, כולנו ביחד, כאנשים שלכולם יש מטרה אחת מסויימת, נגיע לעולם שהוא כבר לא כל כך עולם, וכבר לא יהיה לאן לברוח ומה להציל,

יהיה מאוחר מדי, להתחרט, לתקן, לעצור, מאוחר להכל.

הרבה אולי חושבים שיש לנו את כל הזמן והפתרונות, כפי שאמרה ילדה בת 12 כשנאמה לפני מספר שנים על איכות הסביבה, ושהבעיות הללו הן הבעיות של מחר, אבל מה אם יתגלה כי אין מחר? כי זמן אין לנו, ובטח שלא פתרונות.

צריך לפקוח את העיניים עכשיו וליצור עולם טוב יותר, כי יש לנו הרבה כוח בידיים ואנחנו יכולים לנצל אותו גם לטובה.

עד שיהיה טוב.

__

אני חושבת, שזה נושא באמת חשוב ואם הוא נגע במישהו,

אשמח אם תנסו לעזור לו להתפשט כאן, כי בדברים הקטנים יתחילו השינויים הגדולים.

הפיצו את הנושא, כתבו פוסטים עליו בעצמכם, ככל שיותר אנשים יהיו מודעים למצב כך יהיה יותר סיכוי לשינוי,

ובכל ליבי אני מאמינה שהוא יכול לבוא.

תודה לכל מי שקרא,

She.