אין לי מה לכתוב על זה, אין לי מה לחדש, על כמה זה עצוב, איך שזה לא משתפר משום בחינה, אני רגילה להמצאות שלך בראש שלי 24/7, אתה עדיין שם, עדיין כל הזמן, הראית לי כמה יפה היא הפשטות, כמה נעימה היא בלילות, יש לי אלף דברים לומר לך, אלף סיבות לכעוס עליך ועליי, על איך שהתעקשתי לסיים את זה טוב וכמה אני מתחרטת על זה עכשיו, על כמה קרוב אתה וכמה בלתי מושג, על כמה אבודה אני.

ועדיין אוהבת. הייתי צריכה שתקח את זה ממני וכל מה שנשאר לי זה "את באמת כל מה שחיפשתי".