לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


"אני רוצה יומן ריק באורך אינסופי ואת כל הזמן שבעולם"

Avatarכינוי:  המיתוס שלך

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2009    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

7/2009

נגיעות קטנות של שקט.


נגיעות קטנות של שקט ברגע המעוף
ומציאות שמתחלפת, כשחולפים על פני הנוף
אגם גדול נפרש אל מול עינייך, ובשנייה אחת
אתה רואה את כל היופי, ושנייה אחר כך, מראשך נשמט

האושר הנמצא מעבר לאופק, שלא מפסיק להתרחק
המרדף שלא נפסק, הוא לא מסכים להתנתק
הנוף שבראשך, כל הדברים אשר ראית לא נגמרים לעולם
בראשך הקטן, קיים יותר משקיים בכל העולם

והראש מסתחרר, מנסה לסדר את המציאות
קולות שונים נשמעים בראשך ללא רשות
אתה מנסה לצאת, לברוח מהמקום אליו הגעת ללא הזמנה
ואז פתאום אתה מבין, אתה קיבלת מתנה

כל הקולות והתמונות, כל הנופים, הרגשות
הם לא הורגים אותך, הם אלה שנותנים לך לחיות
אתה עוצם עיניים, נושם נשימה שאין לה סוף
מרגיש נגיעות קטנות של שקט, ברגע המעוף
__


אשמח לתגובות על השיר. (:

נכתב על ידי המיתוס שלך , 25/7/2009 20:53  
66 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של she will be loved. ב-17/8/2009 15:44
 



אין עוד איש מלבדו.


אדם אחד מסתובב ברחובות. אין עוד איש מלבדו. הכל שקט, ניתן לשמוע את רעש העצים כאשר נפגשים ברוח.
הוא חולף על פני הרחובות, על פני כל הבתים, בית בית, במשך שעות ארוכות, הוא לא מתעייף. לא נעצר לנוח, ממשיך.
ליד כל כמה בתים הוא נעצר, מהסס. חושב האם להיכנס או שאולי עדיף שלא. יש לו מבט מוזר בעיניים, קשה להבין מה הוא מחפש.
הוא מסתובב מהצהריים עד הערב, ועד הלילה, עד שמגיעה השעה 1:00. פתאום הוא נעצר, נעמד שותק מול דלת בית מספר 21.
הוא מתקרב אט אט אל עבר פעמון הדלת. כמעט ונוגע אך לא נוגע. מסתובב לאחור. שנייה לפני שהספיק לברוח נשמע צליל פתיחת הדלת.
עכשיו היה כבר מאוחר מדי, הוא לא יכל לחזור אחורה. היא ראתה אותו.
היא עמדה שם, בעיניים נוצצות. היא הייתה לבושה בפיג'מה, כאחת שבדיוק התכוונה להירדם ולשקוע אל תוך חלומותייה, טובים או רעים כשהיו.
הייתה דממה שנמשכה זמן רב, לשניהם לא התאים להתחיל. במבט אחרון הוא הסתכל לתוך עינייה והשפיל את מבטו. לאחר מכן התחיל לדבר.
"טעיתי. את טעית. שנינו טעינו. אבל זה לא יכול להמשיך ככה. לך ולי יש סיפור חיים ביחד. זה לא יכול להיגמר כאן."
"קל לך להפיל את זה עליי. ידעת מה לומר, אבל לא אמרת. ידעת מה לא לעשות, אבל עשית ואחר כך להעביר את כל המשא הכבד אליי, זה לא הוגן מצידך."
"אמרתי שגם אני הייתי חלק מזה. אני יודע שטעיתי. כולם טועים, לא?"
"שמעתי את המשפט הזה יותר מדי פעמים בחיים. אפשר לטעות. אבל באיזה גבול?"
"אני ניסיתי להסביר לך. את לא מקשיבה"
"שוב, אני אשמה בהכל. נכון?! ככה זה אצלך, נוח לך לנקות את עצמך מכל האשמה."
"אם זה מה שאת כל כך רוצה לשמוע, את צודקת. טעיתי, טעיתי ועברתי כל גבול אפשרי. איך נוכל לתקן את זה?"
"אני לא יודעת אם יש מפה דרך חזרה, הקשר שלנו נפגע במהלך הזמן הזה, אתה יודע. זה אי פעם יכול לחזור להיות מה שהיה?
&nbsp;אני לא יודעת אם אני אוכל לסמוך עלייך שוב. תראה לאיזה מצב הגענו, בגלל שהיית עיוור, לא ראית בעיניים, לא שמת לב מה אתה עושה."
"אני מניח שזה נגמר."
לפתע פרצה שתיקה ארוכה וצורמת. המתח גבר. היא כעסה, הוא היה מאוכזב. לאחר מכן הדלת נטרקה והוא נשאר שוב לבד, ברחוב הארוך.
הוא התחיל לחזור את כל הדרך חזרה, שעות ארוכות. הבוקר כבר הגיע, ועבר. הוא הגיע לד ביתו, כמעט נכנס אך לא נכנס.
התיישב בספסל שבגן שניצב ליד ביתו. זה לא יחזור יותר, הוא ידע.
הוא בא לשם בספק, בספק שזה יעזור. אך ככל שהסיפור התקדם הוא הבין שצדק מהתחלה. היא לא תודה בטעות.
היא תמיד תפיל את הכל עליו, כמה שהיא פגעה בו, נעצה סכינים ואכזבה. הוא שתק. הוא העדיף להאשים את עצמו, רק כדי שייגמר.
הוא היה סבלני כי אהב אותה, אהב באמת.
מצידו האחד, ליבו כאב. העצב של הפרידה, העובדה שאיבד את האדם היקר לו מכל, האדם שהכי אהב.
מצידו השני, ליבו היה מלא סיפוק, תחושה של אושר. הנה הוא יצא משם. הוא כבר לא צריך להוכיח את שלמותו, הוא לא צריך לצאת טוב, הכי טוב,
הוא לא צריך להפיל את כל האשמה עליו, גם כשאינו קשור לכך. הוא חופשי, למצוא את האדם שיעריך וידע ללמוד את הטעויות שלו.
בשקט בשקט, כשחיוך רחב על פניו, קם האדם ממקומו והתחיל בצעדיו.
אדם אחד מסתובב ברחובות. אין עוד איש מלבדו.
__

קטע ממש ישן, שסוף סוף יוצא לי לפרסם, כתבתי אותו במאי.
אשמח לתגובות
נכתב על ידי המיתוס שלך , 18/7/2009 20:35  
64 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של she will be loved. ב-25/7/2009 20:15
 



מעשים נטו - כי רגשות זה מיותר.


אמרת שאת לא רוצה לבלבל בין עסקים ואהבה
שהם שני דברים נפרדים, אסור להם להיפגש
מה לעשות שזה לא עסק בשבילך להתרגש

את לא עוסקת במילים, ולא ברגשות
לא מתעסקת באנשים ולא מבחשבות
את מתעסקת במעשים, מתעסקת בחיים
חוץ מבנפש - בכל הדברים האפשריים

זה לא עסק ככה להתנתק
להשאיר הכל, להיתקע, להסתיר את הסבל
ואחר כך כאילו כלום להגיד הכל בסדר

זה לא עסק להגיד שאינך מתעסקת,
כי אסור לבלבל בין עסקים לאהבה
את נותנת להכל לעבור כמו סרט,
את אף פעם לא מגיבה

אומרת מילים חסרות משמעות
זה לא עסק להתעסק בשטויות
מתעסקת במה שאנשים בו עוסקים,
מעשים נטו - בלי דיבורים

מתעסקת במה שלא דורש יותר מדי תעסוקה
רגשות בשבילך זו מילה נרדפת לסבל
בתוכך אין מושגים כמו אהבה
הכל שחור או לבן, בכל מקרה זה זבל

וכשתתאהבי? מה אז יקרה?
וכשאדם קרוב אלייך נפטר?
לא תסתכלי לעולם לתוך לבך
מעשים נטו - כי רגשות זה מיותר.



ניסיתי ליצור כמה משחקי מילים ושילובים של "ע.ס.ק"
מקווה שהצלחתי במשימה.

מה דעתכם על השיר?
אשמח מאוד מאוד לתגובות.

She.


נכתב על ידי המיתוס שלך , 13/7/2009 16:16  
114 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של she will be loved. ב-25/7/2009 20:10
 



לדף הבא
דפים:  


© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להמיתוס שלך אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על המיתוס שלך ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)