שאין לי שום פרנסה - וזאת אע"פ, שאני מוכשר ומתאים, לתפקיד עורך לשוני למשל (או רעיונאי, או כתב, או מגיה...), יותר מכל בן-אדם אחר, בכל המדינה המזדרגיינת הזאת - אז איך שיהיה, כמה עדכונים...

לאחרונה הושלמה עריכת סיפורי החדש, "2008: מלחמת-השחרור האדירה של הנפש". סיפור זה, בבסיסו, הוא המשך לארבעת סיפורי משפחת גולדבלום: "סיפורה של דניאלה", "סיפורו של דניאל", "מפגש בבודאפשט: סיפורה של לילי" ו"סיפורה השני של דניאלה" - אולם, למעשה, הוא הרבה יותר מכך. משהו אחר לגמרי, המזעזע את כל מוסכמות-הכתיבה, שרק עלו בדעתי במהלך יצירתו. כתיבתו לקחה לי בדיוק שנה אחת.

האמת, לקראת הפסח האחרון, עקב התקרבותי הקלה למסורת היהודית, דווקא שקלתי בהחלט בחיוב, לשמור - בזו הפעם - על כשרות ולאכול דיקט (איפה יש לי כסף, לממרח-השוקולד....ומצה בלי שוקולד = דיקט). ואולם, מספר ימים לפני-כן, פתאום אני שומע בחרא-שות, שאי-אלו גורמים, המחשיבים עצמם (משום-מה) ליהודיים גדולים - דוגמת "הפורום למען איירץ ישרוייאל בסכנה" (או משהו כזה) - דרשו(!!!) מן המרכולים לחסום(!!!) ברקודים, של "חמץ" למיניהו...

ככה???

מייד הלכתי, קניתי שני קילו קמח - ובכל יום ויום מימות-הפסח, חברות וחברים, בכל יום ויום, הקפדתי לאכול חמץ...

כי - הגיע כבר הזמן, שהדתיים למיניהם יבינו: אתם תכבדו אותנו החילוניים? בהחלט יש מצב, שנתקרב אליכם בשמחה, למה לא... אבל, תנסו לכפות עלינו דברים? אז דווקא נלך נגד...

תלך ככה אנחנו נלך איתך ככה!!

ברורררררררררררררררררררר???

בע.