יום ראשון שעבר היה סבבה - לראשונה מזה הרבה מאד זמן (עקב מזג-האוויר), לבשתי את השמלה (זו מהתמונה). באתי לנסות למכור בפתח גן מאיר, ברחוב קינג ג'ורג' בת"א והלך אחלה - ארבעה סיפורים מכרתי, תמורת 55 ש"ח!! COOL!! אז הלכתי להיפגש עם מור, הסתובבתי עוד קצת ונסעתי בחזרה הביתה.

ביום שני....מה היה יום שני....עבדתי על ה-DOI, כן. מספר 4, או שמא 5....כן, אז עשיתי את 5. ביום שלישי נפגשתי עם אמי - וזהו (היה חם הרבה יותר מן המצופה). ביום רביעי, נסעתי שוב לת"א - אבל לא ממש הצלחתי למכור, בגלל איזה דוס שווארצעי מסריח (יענו ש"ס; קווירופוב), מאלה שמקימים דוכני-התרמה, למען כל-מיני "ילדים גוססים", יענו....כמובן, אין שום ילד ולא היה שום ילד - זה תמיד בולשיט, שתדעו לכן. בעיקרון, כל מי, שטוען, שמתרים למען "ילדים חולים", הוא שקרן. סתם, צריך כסף למנה (ברור של מה...)....או כה.

כעת, מכל המקומות בעולם, התעקש הש"סניק מטונף-הגנים לעמוד דווקא בפתח גן מאיר. אני מתכוון - פאק, אתה הלא הומופוב, מה יש לך, בכלל, לחפש כאן?!? לך, קבץ נדבות עם השקרים שלך בבני-ברק, מה פתאום פה?!?

יחד-עם-זאת, כמובן שלא ניסיתי לגרשו או משהו, אלא התעלמתי ממנו לחלוטין ופשוט, עמדתי בצד הכי רחוק ממנו וניסיתי למכור.

רק מה, אין שלום עם דתיים. בטח לא מש"ס...

מייד, התחיל לנבוח לעברי, "מה אתה עומד כאן? זה מפריע, אתה מושך תשומת-לב!!"

שתבינו, עמדתי במרחק של איזה חמישה מטרים ממנו, לא מתקרב אליו בכלל, לא מעניין אותי במיל - אבל, לא!! הוא דוס, עם קפוטה וכיפה שחורה, אז כמובן, שהוא אובר-מנש והכל מגיע לו!!

אם ככה התנהגתם גם בגולה, אז אין פלא, ששונאים יהודים בכל מקום....איך לא?

כעת, אני המשכתי לעשות כל שביכולתי להתעלם ממנו ולהבהיר לו, שדרישתו אידיוטית, כי אינני מתקרב, אפילו, לדוכנו המטופש ואינני מתייחס אליו כלל - אולם, בשלב מסויים, פתאום הוא ניגש אליי - ובידו שלופה סכין יפאנית.

אמרתי לו, "מה, אתה בסדר? או שאתה פסיכי? מה איתך?" אך הוא - "לא, תלך מכאן אחרת אני עוד אראה לך מה אני יכול לעשות!!" מנופף בסכין היפאנית מולי, בעיניו מבט מטורף, כשל כל דוס מזרחי (יונה אברושמי, עמיר בניון, יגאל עמיר...).

התלבטתי בערך שתי שניות, אם להיות צודק, או שמא חכם - והחלטתי להיות חכם. הסתלקתי משם.

אז - אם אתם רואים איזשהו דוס מסריח - עם דוכן-התרמה, פנקס-קבלות, או כה - המספר לכם כל-מיני אגדות ודמיונות, על ילדים וילדות, סרטנים ועיוורונות וכיו"ב - אל תאמינו לאף מילה ופשוט מאד, התרחקו ממנו. שם ובכלל.

אז הלכתי לשבת, באחד מבתי-הקפה האהובים עליי, "התחתית" (לינקולן 9) שתיתי שוקו חם ונסעתי הביתה.

ביום ה' בבקר, ישבתי ב"מילשטיין", אחה"צ עבדתי כמה וכמה שעות, עשיתי את 6 ואז נסעתי לת"א, ישבתי בארכיון-העיתונים, בספריית בית-אריאלה....חיפשתי משהו שלא מצאתי, מיוני 1984. כלומר, עיתונים מצאתי; דיווחים רלוונטיים לא. מי שמכירני יודע. לא משנה....קראתי דברים אחרים (תקופת מערכת-הבחירות, של 84' = אינפלאציה, לבנון, יריבויות מפלגתיות רגילות...). אז מכרתי קצת, ברחבת-הכניסה לספרייה - ונסעתי הביתה. הגעתי בול בזמן, לצפיה בפרק נוסף, בסדרה ההסטורית על מלחמת-העולם השנייה - זה על סוף 1944, עם המתקפה הגרמנית בארדנים. ו"15 דקות", ראיתי בשידור חוזר.

איזה מניאק בן-חרא הדורון הזה!!!!?

ביום ו' היו, כמובן, הפגנות האחד במאי = מארבעת החשובים ביותר, בחגי-השנה ובמועדיה (האחרים הם, כמובן, "ולנטיין'ס דיי", ט"ו באב ויום כיפור) - באתי עם י'ודה לת"א, אך הוא הלך (מלשון הבריז) לסינמטק ואני - אחרי שתיית תה מעולה ב"תחתית" (ג'ינג'ר לימון ודבש = מומלץ!!!!) והשגת גיליון "הארץ" (חלקי) בחינם בשדרות רוטשילד (היו פשוט מפוזרים שם) - ניסיתי למצוא, את מקום הצעדה....היה להם מקום-יציאה ובערך, בגדול, בעיקרון בלתי-ממומש (כמובן), גם מקום הגעה - אולם, על המסלול איש לא ידע. כעת, על נקודת-ההגעה - בפרסום אחד, היה כתוב אלנבי-רוטשילד, באחר, אלנבי-קינג-ג'ורג'....זה לא משנה, הם לא היו, לא שם ולא שם, אז ישר, הלכתי לי לגן מאיר ועמדתי, עם השלט הרדיקאלי ביותר בדברי-ימי-השמאל = שלט כל-כך רדיקאלי, עד שאיש, כמדומה, לא הצליח להבינו.

יחד-עם-זאת, יש סתם לא להבין ויש להיות מפגר שכלית. כבר בקינג ג'ורג' למעלה, בפינת העבודה כמדומני, כשרק פתחתי השלט, שאלני מישהו "מה, בעד נודיזם - אתה מהשב"כ?"

WTF???

"מה, למה אתה רוצה לקשור את השמאל, עם משהו כל-כך הזוי? אתה מהשב"כ, נכון?"

חד-משמעית, חברות וחברים: המר"צניק (נראה לי מר"צניק; אולי חד"שניק. אשכנזי מהבול משנקין, על-כל-פנים) הזה, זכה אצלי אוטומטית בתואר, "היצור המטומטם ביותר עלי-אדמות" והמשפט שאמר - שבעקבותיו, אגב, משוייך פוסט זה, גם לקטגוריה "דברים הזויים" - מוכתר בזאת, רשמית, למשפט המטומטם ביותר, ששמעתי מעודי.

המשך - נכתב ביום ד', ה-5 במאי: עכשיו, יש לי קצת זמן (מעט) להמשיך בפירוט.

אם-כן, בגן מאיר עמדתי עם השלט. רבים התגלו כאהבלים, מעטים (מאד) התגלו כאינטליגנטיים (כלומר, אלה המבינים, שהמאבק למען שיתוף חברתי, אורגיות, גראס, נודיזם, איכות-סביבה, איחוד עולמי וזכויות-בע"ח, הוא מאבק אחד) וזהו... כל-מיני אידיוטים נאמו וברברו מעל לבמה (מורות, עובדים סוציופטיים, כח לאהבלים, ניצן הורוביץ...), כמה אנשים טובים (דב חנין, אילן גילאון...) נאמו אף הם לקראת הסוף הגיע גם י'ודה וזהו....נסענו.

מזה שבועיים, שאני צופה בסדרה "Papi Ricky", בערוץ "ויוה" - במגבלות-הז'אנר, היא סדרה סבירה בהחלט. חייב לטינו-אמריקאיים....פשוט מאד חייב.

עד כאן.

מה לעשות - כידוע, האינטרנט בספרייה חסום לפניי כליל, עקב המלחמה - ועקב מצבי הכלכלי, אין לי כסף, להתחברות תדירה בקפה אינטרנט - או לאינטרנט ביתי...

אני עכשיו אצל ידידה טובה שלי, כותבת מכאן.

ואפתח בהתנצלות, לפני המגזר הדתי והחרדי: בפוסט, שכתבתי מייד אחרי הרצח, האשמתי את כולכם וזה לחלוטין לא היה במקום - יש הרבה מאד דתיים וחרדים לצדנו, ממש כמו, שיש הרבה מאד חילוניים גמורים ואף אתאיסטים, הפועלים נגדנו. אז - לכל הדתייםות, התומכיםות בקהילה: מתנצלת, נסחפתי, זה ממש אבל ממש, לא היה במקום - פשוט, הרגשתי נרדפת וניצודה....סליחה.

כעת... בינתיים, אין חידושים רבים, בגזרה המלחמתית... כלכלתי די-מרוסקת ומרוטשת... אבל, מן הצד השני: הכתיבה מלבלבת, אני שלמה עם עצמי יותר מבעבר ופוסעת, צעד צעד, אל עבר מהות עצמית חדשה....כשיהיה לי די-אומץ, אפרט - זה לא רק עניין הטראנס!!

שרופה על "דני הוליווד" - אבל זה ממש-ממש לא חדש...

עד כאן, אחיות שלי. עד כאן.