"הדמוקרטיה והחופש שמבטיחה הדמוקרטיה לא נוצרו כדי שנהיה נחמדים אלה לאלה אלא אולי להפך, כדי שנשתמש בחופש כדי להגיע אתו אל הקצה הכי קיצוני של המקורי בתוכנו ובאישיותנו גם אם הוא לא מוצא חן בעיני הזולת. שנעשה דברים מטורפים, שנגשים את מה שאנחנו רוצים להגשים, גם אם כל העולם יגיד לנו שאנחנו משוגעים ושזו טעות מה שאנחנו עושים."

(בני ציפר - http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1198814.html)

אכן - וכמו שנאמר (בפרשת-השבוע!!), 

"אני חיה בשביל עצמי, לא בשביל אחרים; אז למה צריך בכלל להזיז לי, מה איזשהו אהבל כזה או אחר יעביר, בקִבולת המינימלית של השכל שאין לו? שיחשוב מה שהוא רק רוצה-סלאש-מסוגל; אני, בינתיים, אכייף ואהנה, כמה שרק יתחשק לי".

(אלה גולדבלום)

לגזור ולשמור. רצוי מודבק על הקיר מול המיטה.

שִׁירוֹ שֶׁל חֲסַר הַבַּיִת הַקָּטָן

הַלַּיְלָה מַחְשִׁיךְ, הַקֹּר מַקְפִּיא, הַחֹרֶף כָּאן,

בַּרְחוֹב מְשֹׁטֵט לוֹ נַעַר קָטָן.

הַלַּיְלָה מַחְשִׁיךְ, הַקֹּר מַקְפִּיא, הַחֹרֶף כָּאן,

בַּרְחוֹב מְשֹׁטֵט לוֹ נַעַר קָטָן.

הֶרְצְל נַחֲלַת בִּנְיָמִין בַּמַּעֲבָר הַתַּחְתִּי לַמֶּלֶךְ גּ'וֹרְגְּ',

כִּכַּר מַסַרִיק כִּכַּר רַבִּין.

פּוֹנֵה יָמִינָה בְאִבְּן-גְּבִירוֹל קַרְלִיבָּךְ דֶּרֶךְ פֶּתַח-תִּקְוָה,

אוּלָי אֶמְצָא לִי תִקְוָה בַתַּחֲנָה הַמֶּרְכָּזִית הַחֲדָשָׁה.

הַלַּיְלָה מַחְשִׁיךְ, הַקֹּר מַקְפִּיא, הַחֹרֶף כָּאן,

בַּרְחוֹב מְשֹׁטֵט לוֹ נַעַר קָטָן.

הַלַּיְלָה מַחְשִׁיךְ, הַקֹּר מַקְפִּיא, הַחֹרֶף כָּאן,

בַּרְחוֹב מְשֹׁטֵט לוֹ נַעַר קָטָן.

הֶרְצְל נַחֲלַת בִּנְיָמִין בַּמַּעֲבָר הַתַּחְתִּי לַמֶּלֶךְ גּ'וֹרְגְּ',

כִּכַּר מַסַרִיק כִּכַּר רַבִּין.

פּוֹנֵה יָמִינָה בְאִבְּן-גְּבִירוֹל קַרְלִיבָּךְ דֶּרֶךְ פֶּתַח-תִּקְוָה,

אוּלָי אֶמְצָא לִי תִקְוָה בַתַּחֲנָה הַמֶּרְכָּזִית הַחֲדָשָׁה.

נַעַר קָטָן,

בֹּדֵד בַעוֹלָם,

רֹעֵד בִּבְלוֹיֵי-בְגָדַיו

בְעִיר בְּלִי-הַפְסָקָה.

נַעַר קָטָן,

בֹּדֵד בַעוֹלָם,

רֹעֵד בִּבְלוֹיֵי-בְגָדַיו

בְעִיר בְּלִי-הַפְסָקָה.

הֶרְצְל נַחֲלַת בִּנְיָמִין בַּמַּעֲבָר הַתַּחְתִּי לַמֶּלֶךְ גּ'וֹרְגְּ',

כִּכַּר מַסַרִיק כִּכַּר רַבִּין.

פּוֹנֵה יָמִינָה בְאִבְּן-גְּבִירוֹל קַרְלִיבָּךְ דֶּרֶךְ פֶּתַח-תִּקְוָה,

אוּלָי אֶמְצָא לִי תִקְוָה בַתַּחֲנָה הַמֶּרְכָּזִית הַחֲדָשָׁה.

(נִכְתָּב בְהַשְׁרָאַת: Hominkasók Dala, PaDöDö)

רְחֹבוֹת, סֵפְּטֶמְבֶּר 1999.

*

לִילִּי – מַה יָּפִיתְּ!! לָךְ אוֹר הַיָּמִים.

בְעֵינַיִךְ צְחוֹק תָּכֹל-אֲפַרְפָּר, בִּשְּׂעָרֵךְ זְהוּבִים מִשְׁתֹבְבִים.

מַרְאֵה חִיוּכֵךְ לַשֶּׁמֶשׁ יִּגְרֹם לְהַחֲוִיר,

קוֹל-צְחוֹקֵּךְ עֲנֹג הוּא מִפַעֲמוֹנִים.

מִשֶּׁפְּגַשְׁתִּיךְ לַרִאשׁוֹנָה, אֵלַי חִיַּכְתְּ, נְבֹכָה,

וּמַבָּט בִּי תָלִיתְּ – סְמֻקָּה שָׁאַלְתְּ, "נוּ, מַה?"

וּכְשֶׁאַחֲזָה זוֹ הַיָּד אֲשֶׁר לִי בְיָּדֵךְ

הֵרִיעַ לִבִּי, "אַהֲבָת אֱמֶת! אַהֲבָת אֱמֶת!"

וּכְשֶׁאַחֲזָה זוֹ הַיָּד אֲשֶׁר לִי בְיָּדֵךְ

הֵרִיעַ לִבִּי, "אַהֲבָת אֱמֶת! אַהֲבָת אֱמֶת!"

נכתב ביום ו', ה-17 לחודש דצמבר, שנת 1999,

בהשראת הקונצ'רטו המשולש

ללודויג ון-בטהובן.

*

אֶלַּי בַּאתְּ בַחֲלוֹם הַלַּילָה

וְעָזַבְתְּ.

אָךְ זֶה פָּגַשְׁתְּ בִי, וְאוֹר הַבֹּקֶר

כְּבָר יָרַד.

וַאֲנִי כָּךְ נֶעֱזַבְתִּי

לְבָדָד.

עוֹדִי זֹכֵר, אֵיךְ לִי אָמַרְתְּ, כִּי

הֲיִיתִי הָאֶחָד.

רְחֹבוֹת, פֶבְּרוּאָר 2000.

*

זִכְרוֹנוֹת יָפִים שֶׁל גֶשֶׁם

לֹא יַרְפּוּ.

זִכְרוֹנוֹת סַגְרִיר שֶׁל רוּחַ

מֹחִי יְרַעֲנְנוּ.

מָה אָהַבְתִּי אֲפֹר-הַעֲנָנִים,

בְעֵת סְעֹר-הַרְעָמִים,

עַד מַה לָּם כָּמַהתִּי, עִם זְרֹחַ

הֶחָמָה.

מָה אָהַבְתִּי אֲפֹר-הַעֲנָנִים,

בְעֵת סְעֹר-הַרְעָמִים,

עַד מַה לָּם כָּמַהתִּי, עִם זְרֹחַ

הֶחָמָה.

רחובות, פברואר 2000.

*

תָּמִיד אוֹתָךְ אָהַבְתִּי,

תָּמִיד אוֹתָךְ אֵזְכֹּר,

לְמַרְאֵךְ לִבִּי כָּךְ יִּתְיָפֵּחַ

כְּשִּׁכּוֹר.

כִּי תָמִיד אוֹתָךְ אָהַבְתִּי,

תָּמִיד אוֹתָךְ אֵזְכֹּר,

אוֹתָךְ, שֶׁלְּלִבִּי הֲיִּיתְּ

הַאוֹר.

רחובות, פברואר 2000.

*

אַל תַבְטִּיחוּ לִי דָבָר עוֹד,

מַעֲיַּן הַבְטָּחוֹת זֶה מֵת… 

לְאֹשֶׁר וּלְּשִׂגְשׂוּג לֹא אֲקָוֵה עוֹד,

לָמַדְתִּי אֶת הַאֱמֶת… 

וּלְעוֹלָם לֹא יִּהְיֶה אֲחֶרֶת,

הַדָּבָר לֹא יִתָּכֵן, לֹא,

כִּי קֵץ לַכֹּל,

וְכָאן מֵתָה הַתִּקְוָה.

וְכָאן מֵתָה הַתִּקְוָה.

רְחֹבוֹת, מַאי 2000 – בְהַשְׁרָאַת Toldy Mária.

*

אַהֲבָה פִּרְאִית

א'

מֶה יָּפִית, אֲחוֹתִי, וַאֲנוּ זֶה לְזּוֹ

מֻתָּרִים, וְנֹאהָב

עַד אוֹר-הַבְּקָרִים

מַה נַּאֲוִית, אֲחוֹתִי, וַאֲנוּ צְעִירִים

כֹּה, נִשְׁכָּב וְנִשְׁקָק

נִרְוֵה עוֹד דּוֹדִים

מֶה יָּפִית, אֲחוֹתִי, לָךְ אוֹר-הַיָּמִים

טָמִיר כְיַּהֲלוֹם, מְעֵינַיִךְ

מֵאִיר

מַה נַּאֲוִית, אֲחוֹתִי, וְעֻלֵּינוּ-יָמִים

עוֹד, נֶחֱשָׁק וְנֵדָע

מֶה חֹשְׁקִים הֶחַיִּים.

רְחֹבוֹת, אַפְּרִיל 2001.

*

ב'

שִׁכְחוּ כֹּל אֲשֶׁר יְדַעֲתֵם,

רַק אַהֲבָה דְעוּ לָכֵם.

שִׁכְחוּ כֹּל אֲשֶׁר לְמַדְתֵּם,

הַאֲזִינוּ רַק לְלֵּב-לְבַבְכֵם.

אִם אָהַבְתֵּם מִי, אַל-נָא תַּחְשׁוֹשׁוּ

לְגַלּוֹת לוֹ אוֹ לָהּ מִסְתּוֹרֵי-רִגְשֵׁכֵם.

אִם אָהַבְתֶּם מִי, אַל-נָא תִּרָאוּ

לִפְתֹּחַ רְוָחָה מִסְתְּרֵי סְגֹר-לִבְּכֵם.

רְחֹבוֹת, אַפְּרִיל 2001.

*

אַהֲבָה דֶּרֶךְ הָאֵינוּת

דֶּרֶךְ הֶחֲלָל הָרֵיק

אֵלַיִךְ לִבִּי זֹעֵק,

בִּכְאֵב וּבְתִּקְוָה,

לִשְׁקֹעַ בְּלַּהֲבָה… 

אִם קֹלִי תִּשְׁמְעִי

כְּלוּם תָבֹאִי לִחְיֹת עִמִּי?

אִם תִשְׁמְעִי מִלָּתִי

כְּלוּם יָדֵךְ תִּשְׁלְחִי עַדִּי?

כְּלוּם תַחֻשִּׁי בְּעֵרַת-לִבִּי?

כְּלוּם תֶדֵּעִי זַעֲקַּת-נַפְשִׁי?

כְּלוּם תִהְיִי לַאֲהוּבָתִי?

כְּלוּם תִהְיִי לַאֲהוּבָתִי?

כְּלוּם תַחֻשִּׁי בְּעֵרַת-לִבִּי?

כְּלוּם תֶדֵּעִי זַעֲקַּת-נַפְשִׁי?

כְּלוּם תִהְיִי לַאֲהוּבָתִי?

כְּלוּם תִהְיִי לַאֲהוּבָתִי?

רחובות, נובמבר 2001.