אָ'

יַלְדָּה אֲחָת הִיא בַרְבּוּרָה,

יַלְדָּה אֲחֶרֶת – אָוָז.

וְיֵשׁ גַּם יְלָדוֹת כָּמוֹנִי,

עַכְבְּרוֹשׁוֹת – שֶׁיִּשַּׁאֲרוּ לְבָד.

פברואר 2002.

נכתב בהשראת "צחוק של עכברוש", לנאוה סמל.

*

בֵּ' – אֵינֶנִּי אֹהֶבֶת חֲיָלִים

אֵינֶנִּי אֹהֶבֶת חֲיָלִים,

אֵינֶנִּי אֹהֶבֶת צְבָאִיּוּת.

שׁוּם פְּאֵר אֵין בָהֵם,

בְאֹתָם כְּלֵי-מַשְׁחִית,

הַיֹּצְּרִים אַלְמָנוּת וְיַתְמוּת.

עַל הַבִּמָּה יַעֲמֹד נְשִׂיאֵנוּ,

נַפּוֹלֵיאוֹן שֶׁל מִילֶנְיוּם חָדָשׁ.

וּלְמַרְגְּלוֹתָיו, בַסַּךְ צֹעֲדִים

כֹּל סִמְלֵי שִׁפְכֵי-דַּמִּים

מְאָז.

אֵינֶנִּי אֹהֶבֶת חֲיָלִים,

אֵינֶנִּי אֹהֶבֶת צְבָאִיּוּת.

שׁוּם פְּאֵר אֵין בָהֵם,

בְאֹתָם כְּלֵי-מַשְׁחִית,

הַיֹּצְּרִים אַלְמָנוּת וְיַתְמוּת.

נְעָרוֹת טִפְּשׁוֹת לַדֶּגֶל יַצְדִּיעוּ,

מָתָי כְּבָר יִּתַמּוּ מִלְחָמוֹת?

מָדוּעַ זֶה מְהֻלָּלִים כְּלֵי-מַשְׁחִית

תַּחַת לַחֲגוֹג אַהֲבוֹת רִאשׁוֹנוֹת?

אֵינֶנִּי אֹהֶבֶת חֲיָלִים,

אֵינֶנִּי אֹהֶבֶת צְבָאִיּוּת.

שׁוּם פְּאֵר אֵין בָהֵם,

בְאֹתָם כְּלֵי-מַשְׁחִית,

הַיֹּצְּרִים אַלְמָנוּת וְיַתְמוּת.

אֵינֶנִּי אֹהֶבֶת חֲיָלִים,

אֵינֶנִּי אֹהֶבֶת צְבָאִיּוּת.

שׁוּם פְּאֵר אֵין בָהֵם,

בְאֹתָם כְּלֵי-מַשְׁחִית,

הַיֹּצְּרִים אַלְמָנוּת וְיַתְמוּת.

נכתב ביום-השנה לנפילת הבסטיליה

- יום המהפיכה הצרפתית,

ה-14 ליולי 2002.

*

גִּ' – זֶה כֹּה נִפְלָא

הָלַכְתִּי לִשּׁוֹן כָּאן בִּלְעֲדֵיךָ,

מְקַוָּה שֶׁכְּבָר תָּבֹא.

כְּמוֹ תָמִיד סֹמֵכְתְּ עֲלֵיךָ

-          מָדוּעַ אְתָּה לֹא פֹּה?

אֵין לִי חַיִּים בִּלְעֲדֵי ְהִלָּתְךָ,

אַתָּה מְקוֹר כָּל אוֹר,

וּבְהֶחְלֵט, זֶה כֹּה נִפְלָא,

כֹּה נִפְלָא…

וְהַלְוָאי

שֶׁכָּאן הֲיִיתָ,

יָדְךָ מְחַכֶּכֶת-עֹרְפִּי…

וְהַלְוָאי,

שֶׁאֹתִי חֲזִיתָ,

מְאַמֶּנֶת אַהֲבָתִי…

לָךְ.

נוריאנה פ., יולי 2002.

*

דָּ' – שַׁקְרָן!!!

שִׁקַּרְתָּ לִי,

אָמַרְתָּ שֶׁתָּבֹא וְלֹא בַּאתָּ.

שׁוּב שִׁקַּרְתָּ לִי,

וְזֹאת כְּשֶׁסָּמַכְתִּי רַק עֲלֵיךָ.

מָדוּעַ אַתָּה עוֹשֵׂה זֹאת? הַה? הַה?

מִתְעַלֵּל כָּךְ בְאַהֲבָתְךָ?

מָדוּעַ אַתָּה עוֹשֵׂה זֹאת, טִפֶּשׁ מְטֻפָּשׁ,

כְּלוּם אֵינְךָ יוֹדֵעַ, שֶׁלִּבִּי הוּא שֶׁלְךָ??

נוריאנה פ., - ספטמבר 2002.

*

הֵ' – חֲלוֹמִי / נוּרְיַאנָּה פִ.

הַלַּיְלָה מֵיְלִיל לְאִטּוֹ,

יָרַדְתִּי עֵרוֹמָה אֶל הַכָּרֶם.

בֵּין גְפָנִים בְּלֵּב מְחוֹז בֻּרְגּוּנְ'י

אַהֲבָתְךָ לִי 'יְתָה כֹּה נֶאֱצֶּלֶת.

נִשָּׁקְנוּ וְרָוִינוּ דּוֹדִים,

מִשְּׁנֵי שָׁדַי יָנַקְתָּ בְרֹךְ,

שְׁתֵּי יָדֵיךָ כִּנְחָשִׁים מְלַטְּפִים,

מְצִיצוֹתֵיךָ מְתֻקּוֹת כַּתִּנּוֹק.

הִתְפָּשַׁטְתָּ, וְנִצָּבְתָּ מוּלִי,

אֵל נֶחְמָד שֶׁל נְעוּרִים וַאוֹן.

מַעֲרִיץ, סוֹף-כְּ'-סוֹף, אֶת יֹפְיִי

-          סוף-סוֹף בָּז לְכֹל בְּנוֹת-הַבְּלוֹנְדְּ.

הִתְעֹרַרְתִּי בִדְּמָעוֹת עַל לֶחְיִּי,

יֹדַעַת, כִּי זֶה אַךְ-חֲלוֹם.

כִּי לְעוֹלָם לֹא תֹאהַב עוֹד אוֹתִי

- עֹנֶג זֶה בִּשְׁבִילִי הוּא אֲסוּר - - -

ספטמבר 2002.