ת"א :עיר גדולה!- סיפור בהמשכים

פרק =1=

אני ואחותי כל הזמן ביחד, מאז שאחי מת במלחמה.

זה היה לפני 25 שנה, במלחמת לבנון הראשונה. הוא היה האח הכי טוב בעולם..

הייתי רק בת 4 אבל יש לי המון זכרונות ממנו, אני זוכרת את הטיולים שלנו ביחד, את הימים שהוא היה

לוקח אותי מהגן והיינו הולכים לים ואיך שהוא היה שורק לכל בחורה יפה שהיה רואה משתזפת.

אנה המסכנה, עד היום היא באבל, היא לא יצאה עם אף אחד מאז שהשוטר דפק בדלת של ביתנו,

נכנס בשקט, הרכין את ראשו ואמר בשקט "עידו.. הוא מת. הטנק שהיה בו התפוצץ"

אני לא עשיתי כלום, פשוט עמדתי והסתכלתי על השוטר בעיניים גדולות, הרי לא ידעתי מה זה אומר.

אמא בכתה, אנה הייתה בשקט חשבה שעובדים עליה כנראה.

אבא לא היה בבית, הוא היה בעבודה, כמו תמיד. אני שונאת אותו!

אחותי הגדולה מירית הייתה בביקור אצל חבר שלה.

אנה הייתה חברה של אחי, היא הייתה בלונדינית, שיער ארוך עד המותניים ועיניים ירוקות- מדהימה.

אהבתי אותה המון, עד היום היא גרה עם אמא שלי ..היא כמו אחות בשבילי .

אז אני לירון, מתנוססת לגובה של 175 ס"מ, שיער חום שטני בהיר עם גונים בלונדיניים (טבעי ! שלא

תגידו שלא אמרתי), עיניים חומות וגדולות, זוכה פעמיים בתואר "מלכת היופי של בית שאן"

29 שנה אני חיה בבית שאן, תקעה שם כמו פקק ולחוצה כמו  טמפון.

כבר נמאס לי.

ביום שישי, ה 20.2.2008 קמתי, ופשוט התחשק לי לעזוב!

"אמא אני נוסעת, תעזרי לי לארוז כמה דברים קטנים. אני עוברת לתל אביב." אמרתי לאמא שלי.

"מה את אומרת?!" אמרה אמא שלי בנימה קצת צינית.. "מה שעת שומעת" החזרתי לה בלגלוג.

ארזתי כמה בגדים, התקלחתי, התאפרתי,עשיתי פן, נעלתי את

נעלי העקב השחורות והאהובות שלי (15 ס"מ –

כבוד) סקיני אפור בהיר, חולצה נופלת בצבע ורוד בייבי, אמרתי שלום לאמא, ולאנה ויצאתי לדרך.

נכנסתי לתחנה המרכזית, מזל שיש ארומה ! קניתי נס קפה עם המון קצף, והכנסתי את קוביית השוקולד-

כמו שאני  אוהבת !

הסתכלתי בשעון החדש שקניתי, "פאק כבר 10:20" צעקתי וכולם הסתכלו במבט שואל.

רצתי לעבר האוטובוס, נכנסתי בין האחרונים וישבתי במקום הפנוי היחיד. ליד ערס מצוי.

הוצאתי את הנייד, חיברתי לו אוזניות שמעתי ונרדמתי.. אחרי 10 דקות בערך, מישהו מעיר אותי.

במבט מעורפל אני מסתכלת עליו והוא שואל: "תגידי כאב לך? "

"מה? " עניתי "שנפלת מגן עדן!" אמר הערס שישב לידי

"אויש נו באמת" עניתי וחזרתי לישון.

הגענו לתל אביב.

ירדתי מהאוטובוס, הכל מלא מכוניות, קצת קריר בחוץ.

הדלקתי סיגריה, ועמדתי חסרת אונים .

"8 שבועות לפני גיל 30 החלטתי שאני יוצאת לחפש את עצמי בתל אביב... כמה נפלא"

אמרתי בחיוך עקום.. מנסה לתפוס מונית.

"אז... אבא שלך גנן?" שמעתי עוד פעם קול מעצבן.

"לא!!!" צעקתי לו

"טוב בסדר בסדר הבנו את לא מעוניינת" אמר הערס מהאוטובוס והלך משם בפנים זעופות.

ספויילרים לפרק =2=

"איך את אוהבת את הגבר שלך? "

"איזה חתיך"

"מתוקה אל תפחדי"

רוצים להיות קוראים קבועים?

כתבו בתגובות:)

מומלץ להירשם למנויים