התחלתי לכתוב בגיל 10.

זה היה יומן קטן בלי מנעול שהחבאתי מתחת לכרית.

הדבקתי על הכריכה המקורית תמונה של ארנב חמוד מכריכה של פנקס אחר.

כתבתי בו דברים שילדה בת 10 כותבת: בית הספר, החברות שלה. הילד שחיבבה.

יום אחד אחים שלי מצאו את היומן.
הם קראו אותו והקניטו אותי על הילד שחיבבתי.

תמיד הייתי אדם פרטי, ואני זוכרת עד היום את תחושת ההשפלה והמבוכה. הם גילו את הסוד שלי.

מאז, למדתי להחביא את הרגשות שלי במקום יותר טוב מאשר מתחת לכרית.

אינטרנט. :-)