לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


.I am a question to the world, Not an answer to be heard

Avatarכינוי:  .Sally Artemis

בת: 31





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2009

שקד.


מסתבר שהגעת לכאן.
וראית את הפוסט.
ואת הרי לא מטומטמת, ואף פעם לא היית.
אני מניחה שהבנת.

אז רק משהו קטן.
אחרי הטקס, התחוור לי שאני פשוט אוהבת אותך.
אני מניחה שזה קצת מוזר, אבל אני חושבת שזה מה שבילבל אותי.
אני לא בטוחה שזו אותה אהבה עיוורת של היסודי, זו שגרמה לי ללכת אחרייך לאן שתלכי, ולעשות מה שתגידי.
אולי היא לא גדולה, ולא טהורה, ולא תמימה כמו שהיא הייתה אז.
ממש לא.

אבל היא שם, ואני מניחה שאי אפשר להמשיך להתעלם מזה.
כל הזמן הזה הרגשתי מטומטמת כל כך שאני נתפסת לדברים האלה. הרגשתי כמו הילדה הקטנה שתקועה במקום.
תמיד חשבתי שאם אני אפתח את זה כולם יצחקו עליי.
אבל עכשיו אני ינסה, ואני מאמינה שאת לא תעשי את זה. לא שוב, לפחות.
אני מניחה שלחברות של היסודי אף פעם לא נחזור.
אבל אני מקווה שבפעם הבאה שאני אראה אותך סתם ברחוב או באוטובוס, זה לא יהיה סתם עוד מפגש
שאני מצטערת עליו, מפגש מיקרי שלא קרה בו כלום אבל השאיר אותי משום מה נורא נסערת.
הרי רק ראיתי אותך עוברת ברחוב. הפעולה הכי פשוטה בעולם, אני מניחה.

אז עכשיו אני מבטיחה לנסות. זהו זה, נגמרו רגשי הנחיתות. או אולי קצת פחתו. אבל רק קצת.
אבל זו כבר התחלה.


אני מאחלת לך את החיים הכי טובים שיוכלו להיות לך אי פעם. תגשימי כל מה שתרצי, תצליחי בהכל,
ותעשי את זה כמו שרק את יודעת. אני הרי יודעת שאת מסוגלת.

תבטיחי לי שכשניפגש בעוד עשר שנים, במקרה, זה יהיה מפגש כמו זה שהיה בכיתה א'.
אותו חיבור ילדותי, לפחות מצידי, שנראה לי פשוט ונכון כל כך.
או שאולי אני טועה? אני מקווה שלא.

אז פשוט תבטיחי לי הבטחה.
רק תגידי את המילים האלה.
"אני מבטיחה". לא איכפת לי מה. רק תגידי.
ואני מניחה שזה סוגר לי את המעגל.






אז כן, ניסיתי קצת לכתוב מהלב. לא בטוח שזה יצא מובן וטוב, אבל זה יצא נכון.
נכון מבחינתי.
וזה הנכון הכי טוב שיש.
נכתב על ידי .Sally Artemis , 22/4/2009 20:44  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אני לא יכולה יותר.


אני מרגישה שסוגרים עליי.

שמכתרים אותי, שמתקרבים לאט לאט, חונקים יותר ויותר.

אני לא מוצאת אף אחד שמבין אותי. כולם אומרים כן, מהנהנים בראשם, אומרים שהכל יהיה בסדר.

מאיפה הם אמורים לדעת?מישהו מינה אותם לאלוהים ולא סיפר לי?

זה כאילו אף אחד לא בצד שלי. אני צריכה להרגיש כאילו מישהו נמצא בצד שלי, גם אם הוא כביכול חייב כי הוא משפחה.

אבל לא, אפילו משפחה אין יותר.

אין כלום.

אין חשיבה.

אין חיים.

אין למידה.

אין תובנה.

אין נשימה.

אין.

ואי אפשר ככה יותר.

ציפיות נבנות וציפיות מתרסקות, ואלה רק הציפיות שלי מעצמי. אז מה עובר להם בראש?

אני רק רוצה לברוח מהבית. כבר חשבתי על זה. אני פשוט ילך לחברה.

או שלא.

פשוט לקחת תיק, כמה ספרים ואוכל, לצאת מהשער ולהרגיש את החופש. את החופש האמיתי, הנושם, הבועט, זה שרק מחכה לי שם,

מעבר לפינה, שככול שאני מתקרבת אליה היא רק מתרחקת, החופש האמיתי, האבסולוטי, חסר הגבולות. החופש החופשי ביותר.

החופש שאני צריכה כבר כל כך הרבה זמן. לא, בעצם, החופש שמגיע לי כבר כל כך הרבה זמן.

 

עד עכשיו ידעתי שאני מתפרקת. הרגשתי חתיכות קטנות שלי מתפרקות, אחת אחת, קטנות מדי בכדי להבחין בהן, מתנתקות ומתעופפות.

חתיכות שנשארות בכל מקום שאני הולכת אליו. חתיכות שנופלות עם כל צעד.

אבל עכשיו... עכשיו אני יודעת שאני קורסת. אני מבינה שאני קורסת.

משהו בפנים, משהו חשוב, משהו יקר - נשבר, וייקח לי הרבה זמן להדביק אותו.

זמן שאין. שוב, אין.

אני לא מצליחה לחשוב ישר. אני לא יכולה יותר לקחת אחריות על כלום.

אני רוצה להתרחק מכל עיר, מדינה, כל סימן לציוויליזציה אפשרית, להתרחק מהאנושות, להפריד את עצמי ממנה. אני יותר לא שייכת לכאן,

גם אם תגידו שכן. אני לא. אני כבר לא.

 

ואין...

אין.

נכתב על ידי .Sally Artemis , 6/4/2009 19:40  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

354
הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל.Sally Artemis אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על .Sally Artemis ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)