השכונה הזו מוקדשת לעובד זר שזרק לי את הכפפה. יום שלם לקח לי עד שהחלטתי להתכופף ולהרים אותה. וגם בקטנה, לא משהו דרמטי. אני בטוח שאתם מכירים את זה.

בחירה א'

מכירים את זה שיש לכם שכנה טובת מראה עם ציצים ממש גדולים וכשאתם פוגשים אותה, נגיד בחדר המדרגות, היא אומרת לכם בוקר טוב, כאילו כלום?

אז גם לי היתה כזו. עם שדיים ממש עצומים. אבל לא זוג שקים שמוטים שפטמותיהם בוחנות את הקרקע בדבקות של גשש אינדיאני. לא, לא, אלו של שכנתי ריחפו לפניה בקלילות, משל מולאו בהליום. כן, גם כשיצאה סתם לזרוק את הזבל כשהיא לבושה בחולצת טריקו וללא חזיה. טוב זה היה מזמן. אז, לפני יותר משלושים שנה, אני חושב שהיו משתילים סיליקון רק בהוליווד רבתי. כן, היו לה, לשכנתי, נכסים אותם יכלה להביא לשולחן המו"מ.

זה אכן היה תרגיל קשה: לא, לא הנוסחאות בטריגונומטריה שהייתי משנן כשעברתי לידה. זה היה קל יחסית. להסתכל לה בעיניים. לחייך ולהגיד "בוקר טוב". זה היה קשה.

בוקר טוב.

בחירה ב'

סבתא?