גם הפעם חילקתי את הפוסט הזה לכמה פרקים - ולכולם נתתי בערך את אותו השם. אפשר לקרוא לזה חידוש ספרותי אם אני משתמש בזה כבר בפעם השניה?

 באמת איך קוראים לזה

לחדר השינה שלנו יש חדר אמבטיה צמוד. בדלת שמפרידה בין החדרים יש חלון קטן (15 על 15 ס"מ) מזכוכית מט חלבית. כן, כמו אצלכם במקלחת.

מה שלא לקחתי בחשבון כשהתקנתי את הדלת הזו, היא שכמות האור שהחלון הזה מחדיר מפריעה להאפיל אותו כאשר רוצים לישון בשעות היום. מאחר שאני ישן בעיקר בשעות היום, אילתרתי, לפני 9 שנים, כיסוי מניר שחסם את האור. על מנת שבכל זאת אפשר יהיה לדעת אם בחדר האמבטיה יש אור, השארתי פינה חתוכה בניר הלטש (בריסטול שחור לא היה מספיק אטום) שהדבקתי על החלון. וכך במשך 9 שנים הייתי אומר לאשתי "יום אחד אני יעשה כאן נו-איך-קוראים-לזה יפה עם חור קטן במרכז ואז לא תוכלי לצחוק עלי יותר".

באמת איך קוראים לזה

חיפשתי בגוגל. כתבתי "חור באמצע", הקשתי Enter וחיכיתי לישועה.

הדבר המענין היחיד שמצאתי היה שיר של פאבל מובושוביץ' (מי זה).

חור באמצע

יש לי חור באמצע הראש,

מכדור שפגע בי,

בגלל שהייתי תמיד אומר הרבה,

ושותק,

בסוף.

יש לי חור באמצע הלב,

מכדור שפגע בי,

בגלל שתמיד הייתי מתאהב,

בהכל,

ודועך.

יש לי חור באמצע הכליות,

מכדור שפגע בי,

בגלל שתמיד ידעתי לשתוק,

לבדי,

בגיהנום.

יש לי חור באמצע האשכים,

מכדור שפגע בי,

בגלל שתמיד חווה לחשה לי,

לאכול,

תפוחים.

יש לי חור באמצע העקב,

מכדור שפגע בי,

בגלל שתמיד הייתי ממשיך ללכת,

כשכואב,

כשחסר.

אך בנשמתי אין חור,

כי לא בי היא נמצאת,

היא בכם,

וכששאבתם את מילותי,

נתתם לה אישור,

להכנס,

לתוככם.

אז העתקתי את השיר לכאן. וזאת למרות שהוא:

•  כתוב בעברית לוגית שהפכה את המלל. מה שאילץ אותי להקליד מחדש. כן, אני יודע, יש עשרות אתרים שהיו עושים את זה בשבילי בקלי קלות. אבל התנחמתי בזה שתיקנתי שגיאת הגהה אחת (ואולי הוספתי חמש אחרות).
• מכיל לפחות שני בתים מיותרים.
• הבית האחרון הוא מה-זה מחליש. זה משהו שמחזיר את השיר לתקופות בהם היה צריך להצדיק כל סיפור באמרי מוסר ונוחם.

אז למה בכל זאת העתקתי אותו לכאן? כדי שלא רק אני אוכל את החרא? לא, לא. אהבתי את החור בעקב. בזכותו סלחתי על החור באשכים.

 אז איך באמת קוראים לזה?

 לפני שבוע, אחרי שהשלמתי פרוייקט גדול של בנית נדנדה לנכד (עוד ידובר עליו כאן) הודעתי שהגיע זמנו של הנו-איך-קוראים-לזה ונכנסתי לחדר המלאכה על מנת לבנות אותו. אחרי שגמרתי לחתוך לקדוח וללטש את חתיכת עץ הבוק וניגשתי לאיור, הבנתי שאני צריך ליצור שני איורים. ושניהם צריכים לשלב חור במרכז. האיור שפונה לחדר השינה יכיל במרכזו חור קטן (7 מ"מ) ואילו זה שפונה לאמבטיה יכיל במרכזו חור גדול יותר (23 מ"מ). כן, יש שם, בנו-איך-קוראים-לזה חור שנפתח כמו משפך.

את האיור הראשון העתקתי מהאינטרנט. אחרי שהחלטתי לאמץ אותו גיליתי שהוא מבטא שלוש פעילויות שונות שעושים בחדר האמבטיה. אמנם ביצעתי בו שינויים והתאמות אבל לא במידה שתצדיק את זה שאני אקח מיזכה (מזל שאין כאן Speller בעורך החדש של ישרא) על העיצוב.

בינתיים התקנתי אותו מבלי להוריד את הזכוכית. למרות שזכוכית המט נועדה כדי לשבש את הראיה, אם ממש מקרבים אליה משהו, היא מטשטשת אותו רק מעט.

אז איך קוראים לזה

את הצד הפנימי עיצבתי בעצמי. הסתכלתי על החור הפעור במרכזו של הנו-איך-קוראים-לזה וחשבתי "נו איך קוראים לזה שאתה מעצב משהו סביב חור?"

ואז הכתה בי התשובה: כוסית.

גם אני, כמוכם, הזדעזתי כשהופיע הביטוי הזה לפני כעשר שנים. זה היה בתקופה בה ניהלתי צ'ט והרביתי לשוחח עם נערים. רק כשהופיע שם, בחדרי הצ'ט, הביטוי "כוסון" במשמעות של חתיך, הבנתי שגם הגסות הזו קהתה עד כדי כך שהמשתמשים לא עושים יותר שום קישור למקורות האטימולוגיים של הביטוי.

אבל מה לנו כי נלין על הסלנג החדש אם אפילו הביטוי הזה, מחוויר מול המקור בו השתמשו אבותינו במשך מאות שנים - נקבה (או בלשונם נעקייבע). האם יכול להיות ביטוי גס יותר להחפצה שוביניסטית מאשר תאור האשה כ"נו, הדבר הזה שיש מסביב לחור"? אני חושש שהדורות הבאים יצטרכו ממש להתאמץ כדי לרדת נמוך יותר.

עשיתי לא מעט נסיונות לצלם את הנקבה. בגלל שהשחור עדין בוהק, לא הצלחתי לקבל תמונה חזיתית מספיק טובה. כן, לצילום רפרודוקציה צריך מבזקים משני הצדדים. גם הצילום שאני מביא כאן, לא עושה חסד עם התותבת הזו. אבל אתם יכולים לקבל את המלה שלי - במציאות היא הרבה יותר כוסית.