מתי בפעם האחרונה אמרו לך "עזוב את כל מה שאתה עושה עכשיו ורוץ לאנשהו. שמע לי - זה שווה". הבוקר שמעתי את המשפט הזה. "עזבו" עניתי "יש לי דברים אחרים שאני רוצה לקדם היום".

רבע שעה מאוחר יותר הייתי כבר באפיקו של נחל בצת, צופה בשטפון שכמוהו לא היה כאן כבר עשרות שנים. "עזוב את כל מה שאתה עושה עכשיו ורוץ לכאן. שמע לי - זה שווה". אמרתי לאחד מידידי. "עזוב" הוא אמר "יש לי עבודה שאני צריך לעשות היום". בגלל שהוא גר רחוק יותר לקח לו חצי שעה להגיע לוואדי.

אם הייתי רוצה לתאר את מה שראיתי שם, הייתי חייב להשתמש במונחים כמו "אשד המים העכורים", "שאון המים מחריש האזניים (שהכריח אותנו לצעוק כדי לשמוע אחד את השני)", "מדהים" ו"לא יאומן".  אז זהו שאי אפשר לתאר את זה במלים. גם התמונות מציגות רק את אפס קצה של החוויה. אולי סרטון הוידיאו שצרפתי כאן בסוף - יכול להמחיש חלק קטן מהעצמה המתפרצת הזו של איתני הטבע.

אמרנו להם

כן זה נחל בצת. הנחל שיבש ע"י שאיבת יתר של מקורות. זה התחיל בשנות התשעים של המאה הקודמת. מקורות עמדו להוסיף קידוח באזור שומרה. "אנחנו חוששים ששאיבת יתר באזור תגרום להתייבשות הנחל" כתב אילן אגרא - רכז המים של קיבוץ אילון דאז.

"אין מקום לדאגה" נאמר במכתב שהעביר אז מנהל אגף ההר במח' ההידרולוגית של תה"ל "אנחנו שואבים מהאקוויפר התחתון ואילו הנחל נובע מהעליון. מאחר שהאקוויפרים האלה אינם קשורים אחד לשני, שאיבת המים מקידוחי שומרה לא תשפיע על שפיעת הנחל".

ואכן, שנים ספורות מאוחר יותר גוע הנחל ומת. ואיתו גם הצמחיה ובעלי החיים שלארכה.

יכול להיות שהנחל הגווע מבין בהידרולוגיה יותר מהאנשים שיודעים להגיד "תצורת סכנין", "קנומן" ו"סימוכין"?

ככה הוא נראה בשאר ימות השנה, הנחל שלנו. מוזן באינפוזיה במים שמסופקים לו במשורה ע"י רשות המים. המים האלה (ואפילו כאן, הרשות מספקת חלק קטן מהכמות עליה התחייבה) מספיקים כדי להרטיב כמה מאות מטרים מאפיקו החרב של הנחל היפה ביותר בישראל.

משהו על אקוויפרים שעונים

אני יודע, אתם לא הידרולוגים. גם אני לא. אבל לי, להבדיל מרובכם, אין שום בעיה לדבר על נושאים שאני לא מבין בהם. ואני רוצה לשתף אתכם בשאלה מטומטמת שעלתה בראשי: "אם יש שני אקוויפרים, בגבהים שונים, שיש ביניהם חפיפה מסוימת, האם יתכן שאין ביניהם קשר הידראולי? אם הם אכן מנותקים, איך, מלכתחילה, התמלא התחתון?"

הנה מצגת פלאש שיצרתי על מנת להדגים איך מתנהגים אקוויפרים שעונים. המצגת הזו נעשתה על סמך עבודתו של ד"ר אלון רימר - הידרולוג, שחקר את מבנה הקרקע באיזור.

"יש דעות לכאן ולכאן" אמר לנו, בלי להתבלבל, זאביק אחיפז - בכיר ברשות המים "על הקשר בין השאיבה ליבוש הנחל. ההידרולוגים עדין חלוקים ביניהם".

לא אני ולא אף אחד אחר מעשרים האנשים שהיו במפגש ההוא עם זאביק, לא ניסה אפילו לעשות את עצמו שהוא קונה את זה. איך? איך זה שנחל-תמיד שזרם במשך עשרות מיליוני שנים, יבש שנים ספורות אחרי שהשאיבה מהאקוויפרים שלו הפכה משאיבה מתונה לשאיבת יתר?

הפתרון - נייבש את הכזיב על מנת להציל את נחל בצת

יש להם פתרון, ברשות המים. הם הכינו שם תכנית להצלת נחל בצת. בימים האלה הם קודחים קידוחים חדשים באגן הניקוז של נחל כזיב. אחרי שהקידוחים יעלו יפה, הם יוכלו לספק לצרכנים את המים החדשים ולהפחית את השאיבה מאקוויפרים שמזינים את נחל בצת.

- "ואין סכנה שהקידוחים האלה ייבשו את נחל הכזיב"?

- "לא. אין חשש כזה. אנחנו שואבים מהאקוויפר התחתון ואילו הנחל נובע מאקוויפר גבוה יותר" ענה אחיפז מרשות המים.

והם צודקים, האנשים האלה שחלקם ממש קרוב ליציאה לגמלאות. הניחוש שלהם הוא שעד שפגיעתם של הקידוחים החדשים תשפיע על הכזיב יעברו עוד כמה שנים. ועד אז - או שהפריץ ימות, או שהכלב ימות, או שאני אמות. ויפה שעה אחת קודם.

ורק דייג אחד קטן שמע את בכי המעין - אשר ביקש לצאת

בלדה על מעיין וים

מילים: יחיאל מוהר  

נשיר לכם ניגון ישן,

ניגון ישן על מעיין,

על מעיין שובב.

מימיו היו צלולים צלולים,

גליו היו כחולים כחולים

מעל לחול זהב.

היה נוצץ באביבים,

היה נושק איבי אבים,

חוצה שדות דגן.

היה מרווה נודד עייף

ולאילן המתכופף

את חיותו נתן.

אבל בעומק נשמתו המה המה

וערגתו שפך לסהר וחמה -

ישאף לנעלם

ולחלום יכמה ולא ידע אל מה (אל מה).

אך יום אחד רוטט מאוד

ביקש מאל הנהרות:

עשני נא גדול.

רוצה אני אשד להיות,

רוצה אני לזרום,

לגאות בפרא המחול.

שואף אני הרחק לנדוד,

בעוז לניע טחנות

לשאת גשרי זהב.

שואף אני להיות עמוק

עד חקר אין

ועד בלי חוק

עם אניות על גב.

וכך בעומק נשמתו המה המה

וערגתו שפך לסהר וחמה -

ישאף לנעלם ולחלום יכמה

ולא ידע אל מה (אל מה).

שמע האל למעיין

וכל מבוקשו נתן ויוליכו לים.

הים בקצף הלבן

בלע את שיר המעין

וגורלו נחתם.

הים גדול. מבוע קט

מתקו נמלח, שירו אבד

לא עוד ירווה נודד.

ורק דייג אחד קטן

שמע את בכי המעין

אשר ביקש לצאת.

ושוב מעומק נשמתו המה המה

וערגתו שפך לסהר וחמה -

ישאף לנעלם ולחלום יכמה

ולא ידע אל מה (אל מה).

צודו לכם שטפון

נכון למועד כתיבת השורות האלה ירדו, בפרק הגשם האחרון (משהו כמו שלושה וחצי ימים), כ-170 מ"מ באגן הניקוז של נחל כזיב. והגשם עדין ממשיך במלוא עוזו. אז גם אם אתם עסוקים, עזבו הכל ובואו לראות את הנחל (הכניסה מקיבוץ אילון). זה משהו שיקח עוד שנים רבות עד שיחזור. תאמינו לי - זה שווה.

צילם - אילן אגרא