למרות שאני אוהב לפלצן, לא הייתי משתמש במלה בתר (שמשמעותה "שאחרי") אלמלא הביטוי העברי "פוסט" היה כל כך שגור כאן בהקשר אחר. וחבתנות? אפילו ה-speller של Word לא מכיר אותה. רגע חבובי, הנה תעשו הכרה. זהו, אין יותר קו אדום מתחת. אז חבתנות זה התמחות משנה של שפים שמתמקצעים באומלטים (כן, פנקייקים גם נחשבים). ממש כמו שקונדיטורים זו התמחות של כאלה שרוצים לאפות (בשתי צורות הניקוד של המלה).

ההקשר

לפני שנתיים יצרתי קומפוסטר שאפתני. מצגת ה-PowerPoint שמתארת אותו כבר נשחקה מרוב צפיות. הגיע הזמן שאני אצור משהו עדכני ואעלה אותו לכאן. אני מבטיח לעשות את זה יום אחד. טוב, אני יודע שיש כאן אוקסימורון, אתה לא יכול גם להבטיח וגם להגיד, באותו המשפט, "יום אחד". להבטחה יש מועד מוגדר ו"יום אחד" הוא תאריך שלא מופיע ביומן. אז בינתים תצטרכו להסתפק בתאור כללי של המתקן ולהתרשם שהוא מכיל 3 תאים. כמו המח שלי. אבל להבדיל - לכל תא כאן יש תפקיד אחר:

בראשון (הימני) אני שופך את האשפה האורגנית ומכסה אותה בגבבה (שזה הביטוי הקיבוצי שבחרתי כדי לתאר את הכסח, העשבים והגזם המרוסק בהם אני משתמש). כאן מתרחש התהליך התרמופילי שבמהלכו יכול החום לעלות אף מעבר לשבעים מעלות. אשכרה, חלק מהחומר בתא הראשון הופך לאפר.

בשני (האמצעי) מתרחש תהליך הפירוק האיטי שבו משתתפות תולעים אדומות לרוב (יש לי כבר כמה עשרות אלפים, אבל מי סופר).

כן, הידיים ידי עשיו

בשלישי (השמאלי) אני מייבש את הקומפוסט בהדרגה ומוציא, פעם ביום, את השכבה העליונה היבשה. כל זאת כדי לאפשר לתולעים לסגת למטה ובסיום – לעבור דרך הקרקע בחזרה אל התא השני.

ארגזי הפלסטיק הכחולים שבצד ימין מתפקדים כחוות תולעים, אבל הפעם לא נדבר עליהם.

המתקן הזה שגובהו כ-1.80, מפיק מדי שנה כמאתיים קילו של הומוס תולעים משובח שסגולותיו יצאו למרחוק. כן, אני משתמש בו, בהצלחה, גם לריפוי צמחים חולים. על מנת להפיק את הכמות הזו, כל מה שאני עושה הוא להכניס לתוכו את האשפה הביתית שלי (אנחנו משפחה בת שתיים וחצי נפשות) יחד עם הגבבה שאני אוסף מהכמעט-דונם-גינה שלי.

אז בחורף הזה נוכחתי שאני צריך תא נוסף כדי לצבור את הגבבה שמשמשת אותי לכיסוי האשפה האורגנית. לכיסוי האשפה יש חשיבות מכרעת במניעת ריחות וזבובונים. בקיץ יש לי שפע של כסח ואין שום בעיה, אבל בחורף, בגלל מיעוט החומר (ודלות הרוח) אני צריך לכלכל את מעט הגבבה שלי בתבונה. בחורף שעבר השתמשתי, בימי המחסור, בנסורת מנגרית התחביב שלי ובשבבי עץ, שקיבלתי מהלול, אבל הפעם הלולן יוכל לספק לי רק כמה שקים ורק בעוד שבועים.

על מנת לאגור את הגבבה החלטתי להוסיף תא נוסף לקומפוסטר. מאחר שהשטח שהוקצה לקומפוסטר נוצל עד תום, לא היה מנוס מליצור מיכל יעודי שיעמוד במקום אחר בגינה.

חבית הפלסטיק

קיבלתי מהמוסך שמתקן את הרכב שלי חבית פלסטיק (שבה מסופק להם הסבון לניקוי ידיים), חתכתי את המכסה והתחתית שלה והצבתי בגינה.

אבל כבר כשעשיתי את זה ידעתי שזה פתרון זמני. פונקציונלית החבית הזו עושה את העבודה מצויין, אבל העיצוב שלה, לא עולה בקנה אחד עם הגינה המפונפנת שלי.

 אפילו את הנדנדה לנכד (שגם על בניתה אצטרך יום אחד לעשות פוסט) בניתי מעץ – מה שסיבך את הבניה לאין שיעור.

ניתן היה לבנות אותה מברזל ברבע מהזמן

חריטת חבית

המחשבה הראשונה שלי היתה לבנות את החבית בעצמי. כבר עשיתי אחת וחצי כאלה, שיחדיו יוצרות מתקן קינון מהודר לירגזי. על מנת לבנות את החביות האלו ניסרתי לוחות (מאגוז אפריקאי) בחתך טרפז, קיבצתי אותם במעגל סביב מכסה עליון ותחתון, מרחתי דבק והידקתי בעזרת סרטים שנועד לקשור מטענים לגגון הרכב. לסרטים האלה יש מנגנון מתיחה שמאפשר ליצור את הלחץ ההקפי הדרוש ליצירת הגליל.

את החבית הקטנה העליתי על המחרטה הקטנה שלי (יד שלישית, בת 40):

וזה מה שיצא:

מאחר שהמחרטה שלי היתה קטנה מכדי לחרוט את חצי החבית הגדולה, השתמשתי במקדחת העמוד הגדולה שלי כמחרטה אנכית מאולתרת:

וזו תיבת הקינון של הירגזי שנשקפת כיום מחלון המטבח שלי:

למותר לציין שעד היום אף ירגזי לא בא לקנן כאן (ע"ע אבל אני ציפור שם לא ראיתי)

החביתה

כאמור, בהתחלה חשבתי ליצור את חבית העץ הגדולה ממש באותו אופן. אבל מכיוון שהיא גדולה אפילו על מקדחת העמוד שלי, חשבתי להעזר בחברי, מקיבוץ שכן, גאון דיסלקטי שבנה לעצמו, מגרוטאות שאסף, מחרטה גדולה באמת.

"מה יצא לי מזה" שאל האיש, שנעזר בי, תקופה ארוכה, כמעט על בסיס יומי בבעיות האינטרנט שלו (בגלל הדיסלקציה יש לו קושי עם האנגלית). כשהבנתי שהוא רוצה כסף, חשבתי לעצמי שבסכום הזה אוכל, אולי, להשיג חבית הרבה יותר אמיתית ובפחות עבודה.

חבית אמיתית

מבירור ראשוני שעשיתי באינטרנט התרשמתי שניתן, כנראה, להשיג חבית במצב טוב, באזור המרכז, בסכום שבין 400 ל-500 ₪. אבל לפני שהספקתי להעמיק בנושא, נתקלתי, בחנות רהיטים בירכא, בחבית שמישהו לפני ניסה להסב אותה לרהיט או משהו דומה. תמורת 200 ₪ (כן, אולי יכולתי להתמקח יותר) לקחתי אותה לביתה החדש.

רסטורציה

רק כשפרקתי אותה על הדשא שליד ביתי נוכחתי כמה עבודת שיפוץ ושיקום תידרש כאן: כל טבעות המתכת נשרו מעליה ועקימות הלוחות שמרכיבות את הדופן כבר לא אחידה ואיננה יוצרת מראה חלק ושלם. בנוסף, מרח עליה, אחד הבעלים הקודמים שלה, צבע שחור אטום שמשווה לה מראה ממש מכוער (שלא לדבר על כך שהוא מסתיר את טקסטורת העץ הטבעית) אני ממש בונה על זה שהמרקם של עץ האלון יצא יפהפה.

הטבעות הושמו לצורך הצילום והן מוחזקות רק בעזרת כח הכבידה

סימבה הוא החתול החתיך של השכנים (נראה לכם שאני הייתי מאמלל טורף מתגנב ע"י תלית פעמון על צוארו?)

איך מייצרים חבית

בדרך כלל כשבאים לשקם חפץ, לא מזיק לדעת את פרטי תהליך הבניה שלו. אני יודע מעט מאד על יצור חביות: התהליך לא השתנה במאות השנים האחרונות והוא מתחיל בלוחות אלון שמנוסרים בחתך טרפזי ומכופפים תוך כדי חימום והרטבה. בסיום התהליך מייבשים ("קולים") את החבית ומרכיבים את הטבעות. לאחר מכן מרטיבים אותה, מה שגורם לעץ להתנפח כנגד הטבעות ולמרווחים שבין הלוחות להאטם הרמטית.

זו כנראה עבודה פיזית מאד קשה לחבות כמה חביות ביום

ומה קורה לחבית אחרי שהיא מפסיקה לשמש כמיכל לנוזלים? היא הולכת ומתייבשת, ותוך כדי כך גם מתכווצת. חישוקיה התחתונים נושרים, הלוחות הולכים ומתרחקים אחד מהשני עד להופעת מרווחים גדולים. לבסוף משתנה העקימות שלהם עד שהחבית כבר אינה נראית חלקה. ממש כפי שקרה לחבית שלי.

תוכנית השיקום

אני מתכנן לחבר ארבעה מתוך ששת החישוקים שלה למקומם בעזרת ברגי עץ. אם הייתי משתמש  בכל השישה הייתי מקבל חבית יפה יותר, אולם מאחר שאני מבקש לעטר את כל השטח שבין החישוקים הפנימיים באיור, אני מוותר על שניים. על מנת לפצות על חסרונם, אני אוסיף טבעת פנימית (שאחתוך מחבק שנועד לחבר דוד חימום אל הקיר) במרכז ואם ידרש, אוסיף עוד שתי טבעות פנימיות נוספות.

לאחר מכן, אלטש את החבית מבחוץ עד להסרת כל הצבע הישן וקבלת קימור חלק ומושלם. לצורך זה אסיר, בכל פעם טבעת אחרת, אלטש סביבה ואחזיר אותה למקומה. ובסוף אצבע אותה בצבע עץ בעל גוון אדמדם (אולי מהגוני). לאחר השלמת השיקום, אאייר אותה בתמונת נוף כפרי (לצורך זה אשתמש בצבעים אקריליים) ובסוף אכסה הכל בלכה מבריקה שתאפשר למיכל הזה לעמוד בחוץ (בשמש ובגשם) לגורלו עד לאחרית הימים.

למה אני מספר על כל זה עכשיו

"למה שלא תשלים את השיפוץ ואז תרוץ לספר לחברה'"?

אני אעשה גם את זה. בעוד כמה שבועות, אחרי שהפרוייקט יסתיים, אני אעלה לכאן פוסט שיפרט את מהלכים השיקום. אבל זה יהיה פוסט מפורט שאורכו לא יאפשר לי להוסיף את ההקשר של כל המהלך הזה.

וחוץ מזה, החלק המלהיב הוא דווקא עכשיו. כשאני מתכנן. בעוד שתכנית השיפוץ ממש התרקמה מעצמה ללא הרבה התלבטויות, הרי שיש לי מושג קלוש בלבד איך יראה האיור.

האיור

שלב התכנון

אני, בניגוד לרב האנשים שאני מכיר, למדתי לאהוב את השלב הראשוני הזה שבו אין לי מושג איך להתמודד עם הבעיות שהפרוייקט מציג. כדי להנות מהקטע הזה, אני צריך להכיר בזה שאני לא יודע. ושזה בסדר גמור להיות במקום שבו אני לא בטוח בכלום. בשלב הזה אני עוסק בתכנון במשך שעות. בעיקר כשאני במקלחת.  אז כנראה אני יותר משוחרר (טוב, וגם בגלל שהאנטנה בחוץ). וגם לפני שאני נרדם (אל תבהלו - זה לא במקום לדמיין לעצמי זוג שדיים גדולים, זה בא לפני או אחרי). אין צורך לומר שאת כל הפתרונות שאני הוגה לפני השינה אני שוכח למחרת בבוקר, אבל כשאני מתיישב להעלות את התכנית על המחשב, לפעמים חלק מהרעיונות הנשכחים האלה מוצאים דרך להופיע.

אפיון האיור

אלה הדרישות שהצבתי לאיור:

-          הוא יצטרך להראות ממש טוב.

-          הוא יתאר נוף כפרי: יהיו בו בתים, שדות, פרחים, דבורים (אלה שהשתמשתי בהן כבר באיור של הכוסית-על), טרקטור ועוד כמה פרטים שיצרו את העושר החזותי המבוקש. חשבתי גם על נחל עם אוניה, אבל בסוף החלטתי לעשות משהו רלוונטי לנופי הגליל הערבי. כן, יש לנו ארץ נהדרת.

-    הסגנון יהיה סופר-נאיבי. משהו דומה לסמלי Clip Art.

-          בגלל שהוא ציור מעטפת, השוליים הימניים והשמאליים שלו צריכים להתלכד.

-          בגלל שהחבית תעמוד כשגבה כמעט אל הקיר, רוב הפרטים צריכים להיות מרוכזים באזור החזית.

-          על מנת שהוא לא יראה כמו תווית מודבקת צריך ליצור קשר בין האיור לחבית.

סקיצה

בינתיים, מאז שכתבתי את הפרקים הקודמים, הספקתי ליצור את תכנית האיור במחשב (אני עובר עכשיו מהכלי הנהדר ששירת אותי עשרים שנה – Freehand לתוכנה, לא פחות חזקה – Illustrator. כך שאני לומד את הכלי תוך כדי נסיעה).

בחלק התחתון, הגבעה הקרובה לא תיצבע (ולכן תיוצג ע"י הצבע של החבית) ובחלק העליון אני אנסה ליצור קשת מספריי כסוף שישמש אותי לצביעת הטבעות. כך שאני מקווה שיווצר קשר בין האיור לחבית.

כמובן שבמציאות הוא יראה אחרת: במהלך הצביעה הידנית אני לא יכול להגיע לדיוק ולנקיון של איור שנעשה במחשב ויהיו פספוסים והתאמות. בנוסף אני צריך להתמודד גם עם הנקב הגדול שבמרכז החבית (החור של הפקק). אולי הגלגל של הטרקטור יקיף אותו ואולי אחרוט לו מכסה שלא יהיה ניכר לאחר הליטוש.

בקיצור, תהיה חגיגה.

אז תאחלו לי הצלחה. אני חושב שבתחום חרשות העץ לא נהוג להגיד "שבור רגל". אולי הם אומרים "תקטע אצבע" או משהו אחר רלוונטי.