בסלוגן דלעיל אני מבטיח כאן את הבלוג הנמוך ביותר במרשתת. הגיע הזמן לספק את הסחורה.

אזהרה: הפוסט הזה מיועד לבעלי קיבות חזקות בלבד

אתמול עשו לי קולונוסקופיה. ביג דיל.

זו כבר הפעם השניה שאני עובר את ההליך הזה. בפעם הקודמת, לפני 5 שנים, עשיתי את זה אחרי שעברתי את גיל 50.

-  "הגיע הזמן לעשות את זה שוב?" שאלתי את רופאת המשפחה שלי.

-  "בהחלט" ענתה והפנתה אותי לבדיקה נוספת.

אחרי שהשלמתי את ההכנות שמטרתן לנקות את מעי  (יומיים של דיאטה ללא ירקות ופירות, ולאחריהן יום צום שכלל שתיית חומר משלשל ושני חוקנים) מצאתי את עצמי מול מדלן, רופאה צעירה ויפהפיה, שעמדה לחדור אל פי הטבעת שלי. "אם לא הייתי נשוי לך" אמרתי מאוחר יותר לאשתי "הייתי מרשה לה להכנס אפילו יותר עמוק". Little did I know. אך בל נקדים את המאוחר.

- "למה באת?" שאלה אותי מדלן

- "רוטינה. כבר עברו חמש שנים מאז הבדיקה האחרונה שעשיתי"

- "אני רואה שבפעם הקודמת לא מצאו אצלך כלום. באמת שלא היית צריך לבוא"

- "אבל בכל הפרסומים אומרים שכל מי שעבר את גיל 50, צריך לחזור על הבדיקה הזו כל חמש שנים. אפילו רופאת המשפחה שלי אישרה את זה"

- "אני מתמחה בתחום הזה ואני אומרת לך שבמקרה שאין ממצאים - מספיק לחזור על הבדיקה הזו רק כל 10 שנים"

- "אז לחזור הביתה, אחרי שעשיתי את כל ההכנות?"

- "החלטה שלך. אני רק מיידעת אותך. יכולתי גם לא להגיד לך כלום ועכשיו היינו כבר אחרי הבדיקה"

מאוחר יותר אחרי שחזרתי הביתה בדקתי באינטרנט וגיליתי שאכן ישנם חילוקי דעות בין המומחים באשר למשך הזמן שצריך לעבור בין שתי בדיקות.

- "אני רואה שבאת בלי מלווה" אמרה מדלן אחרי שעיינה בטופס שלי "במקרה הזה אני יכולה לעשות לך את הבדיקה רק ללא זריקת הטשטוש"

- "אבל התקשרתי אתמול במיוחד לבית החולים ושאלתי אם אני יכול לוותר על המלווה" עניתי "לפני חמש שנים באתי עם אשתי, אבל לא היתה לי שום בעיה לנהוג אחרי זה. האשה שענתה לי בטלפון אמרה שזה על אחריותי".

- "תגיד לי איך קוראים לה ואני אדאג שיפטרו אותה. אסור לך לנהוג אחרי הטשטוש הזה זה כמו לנהוג שיכור, או אחרי שלקחת סמים"

כסת"ח. כשאני שיכור אני מרגיש שהיכולת המוטורית שלי לא במיטבה. סמים עוד לא ניסיתי, אבל אני מניח שגם שם אתה חש שהשיפוט שלך נפגע. אחרי שאני התעוררתי מההרדמה ההיא, הרגשתי חד וממוקד כתמיד.

אבל כשהבנתי שהיא מתעקשת, סיכמנו שאזמין את אשתי שתבוא לקחת אותי.

- "טשטשי אותי ככה שלא אזכור כלום מהבדיקה הזו" ביקשתי

- "שמעתי את בקשתך" ענתה היפהפיה

הרף עין לאחר מכן הודיע לי האחות שהובילה אותי לחדר הנפיחות שהבדיקה כבר מאחורי (כן, תרתי משמע) והכל נמצא תקין. את חדר הנפיחות זכרתי מהבדיקה הקודמת שעשיתי חמש שנים קודם במרכז הרפואי "אלישע" בחיפה. אז התעוררתי בחדר מלא אנשים מפליצים ברעש (רובם עדין לא התעוררו) ותוך עשר דקות נפחתי גם אני את שארית האויר שהוכנס למעי ונסעתי בשלום הביתה. כאן זה היה סיפור אחר. לגמרי אחר. הפעם הרגשתי לחץ חזק דוקא באיזור הקיבה ונשלחתי לשרותים כדי לשחרר אותו.

מאחר שכאן לא היתה שום הדרכה, ניסיתי לחקות את התנוחות שמציעים כוכבי הבלוג הזה. בגלל שדוקא באותו רגע לא היתה לי גישה למאגר התמונות הענק שאני מטפח, נאלצתי לשחזר אותן מהזכרון ויתכן שבכמה מקומות לא דייקתי:

צחוק, צחוק, אבל כשהייתי ילד יכולתי לעשות את זה בקלות.

היום אני מקבל התכווצות שרירים רק מהמאמץ שאני עושה בדרך מהמיטה אל השירותים

טוב, את זאת לא ניסיתי כי לא רציתי לחזור על תנוחה שהשתמשתי בה מוקדם יותר באותו יום כדי להכניס את החוקנים.

כן, אני שואף לגוון תנוחות.

הוי מדונה, איפה היית כשבאמת נזקקתי לך?

כן, בשביל הטיפול הזה הייתי מוכן להתנצר.

זו התנוחה שהוכחה לבסוף כיעילה ביותר. למעשה לא זו בדיוק, אלא וריאציה שבה אני מנמיך את ראשי כמוסלמי בשעת התפילה. 

חצי שעה מאוחר יותר כשחשתי הקלת מה, עליתי על הרכב כדי לחזור הביתה. זמן קצר לאחר התחלת הנסיעה החלו כאבי הבטן. היו אלה כאבים עזים אותם חשתי באזור הקיבה במחזוריות של דקה. התחושה של עוויתות המעיים הלכה והתגברה במהלך השעה ורבע שארכה הדרך מבית החולים לביתי. "היא שכחה אצלי משהו בבטן" אמרתי לעצמי כשאני מעסה את כרסי בתנועות נמרצות. אני מהסס לתאר את מה שעברתי ככאבי תופת, אבל בהחלט הייתי נותן להם את הערך 7 בסולם של 10. כשעברתי ליד נהריה, הדבר היחיד שעיכב אותי לפנות לחדר המיון של בית החולים המקומי היתה התחושה שמוקד הכאב נודד בהדרגה מהקיבה במורד המעיים.

"אני לא יודע מה השתבש שם" אמרתי לאשתי בבית אחרי שהצלחתי להוציא כמות עצומה של אויר שנותר במעי בכמה נפיחות ארוכות "זה בכלל לא דומה להתאוששות מלפני חמש שנים ב'אלישע'. יכול להיות ששם הם טיפלו גם בהוצאת האויר שהם דחסו לגופי?"

כזכור, אני אוהב את הסיפורים שלי ללא פואנטה. כאן אני לא ממש בטוח אם יש או אין. תגידו לי אתם.

כל מי שנזקק לחוויה מתקנת יוכל למצוא אותה אצל עובד זר בפוסט שהגדים את זה ביומים ועוסק ממש בנושא הזה. בחלחולת של עובד בוצע, בנוסף לפרוצדורה הרגילה, גם תרגיל היפוך רקטום. אני מקווה שהם דאגו להשמיע סאונד של עירבול תופים במהלך הפעלול האתגרי הזה. אני אכלתי אותה בגדול משום שההזדמנות הבאה שלי לבקש את הצ'ופר הזה תגיע רק בעוד 10 שנים.