טוב, מי מאיתנו לא הרגיש לחץ בחזה כשהבין שעיני ההמון נשואות אליו?

לפני

"תבוא מהר" ציווה האיש בטלפון בקולו המאוושש "תראה אם יש משהו שאתה יכול לעשות לפני שהסקרנים האלה יגרמו לפקקים שיסתמו לי את הקרפיף ליומיים".

תגידו עליו מה שתרצו, אבל הוא הכיר היטב את כל נקודות הלחיצה שלי, הזקן. הוא ידע שלא אוכל לעמוד בפני משפט שיש בו גם מאוושש וגם קרפיף.

אחרי

"מה כבר בוקר" היא נאנחה כשהתהפכה לצד שני "אולי נצא לשחיה במפרץ?"


סימה בלחסן: אני? אני משתלבת באופן מלאכותי? ואתה שייך לכאן? ומה זה בכלל אותנטי?

זהירה כמו מהססת

באותות חיבה וחסד

אדבר איתך




- רגע, ואם אני יטבע? אתה תקפוץ להציל אותי?

- לא מאמי. אולי בכלל נוותר על השחיה במפרץ ונלך להופעה של אבי ביטר?

וולגרי? אוקיי, אני מסכים שעשיתי כבר עבודות צביעה יותר אנינות. אולי בסוף אני לא יכניס את זה ללקט התמונות הצבועות.

נראה.

תזכירו לי, לקראת יום כיפור, להציג שוב את התמונה הזו


סתם יום של חול

שניה משמאל: מוניקה זידאן. כן, האחות של. ההיא שבזכותה הצרפתים הפסידו את המונדיאל הקודם.

כן, אני אשם - עד עכשיו הרגלתי אתכם לעבודה שרק יפהפיות צעירות בלבוש פחות פורמלי אוחזות בנשק בתנוחות אקזוטיות. אז הגיע הזמן להתוודות... עזבו, הנה ציפור...