גם הפעם יש הרבה תמונות טובות, חלקן קלאסיות. מה הופך אותן לכאלה? רק העובדה שבטח קיבלתם אותן באחת (בדרך כלל ביותר) ממצגות ה-Powerpoint שנשלחות אליכם לדוא"ל. יום אחד אני אעשה שכונה שכוללת רק קלאסיקה.

אל תתבלבלו, יש כאן תכנון כפול: האחד של מארגני המצעד שמעבירים אותו מעל המפוחים של הרכבת התחתית כדי ליצור את האטרקציה המסורתית של החצאיות המתנופפות והשני של נגני התזמורת שלא יחמיצו את ההזדמנות להפגין, לא רק את דבקותם במסורת הלבוש של הצבא הסקוטי.

אבל התמונה הקלאסית היא דוקא זו:

חבל שאין לי אותה בהגדלה שהיתה חוסכת ממני את הצורך להסב את תשומת לבכם לחיל שיושב משמאל למלכה. אז תדמיינו שהבחנתם בזה בעצמכם.

אם זה לא קלאסיקה

ילדים הולנדיים בתלבושת מסורתית מקבלים את פני החיילים האמריקאיים עם שחרור ארצם מידי הנאצים בסיום מלחה"ע השניה.

אם יש לי מיתרים הם מתנגנים ברטט

אם יש בי דאגה היא חשופה כמעט

אם יש בי אהבה היא תאמר בשקט

אם יש לי שרשים הם מתארכים לאט 

אני לא הראשון שמתח את הרוויה של התמונה הזו, כך שאין הצדקה לשים אותה בקישקשתא

יולי 2003: חייל מתומכי הממשלה הליברית מתלהב אחרי שירה רימון (כן, יש נשק כזה שנקרא רומה רימונים) אל כוחות המורדים במונרוביה.

חודש מאוחר יותר הוגלה הנשיא - צ'ארלס טיילור וכעת הוא עומד למשפט בבית הדין בהאג על פשעי המלחמה ושאר הזוועות שביצע בליבריה בעת שלטונו.

אחת התמונות האהובות עלי

מה השרש של שרש? שרש.