בדרך כלל אני חוסך מכם תמונות כל כך בוטות. אבל מה אני לא אעשה כדי לקדם מאבק כל כך חשוב כמו המלחמה באידס.

כן, ג'ון דיר

נראה מתוק? השקנאי חשב שזה דג. מזל שלא קראתי את הידיעה עד הסוף.




אני? הפעם לא נגעתי, רק הוספתי כאן רק את המסגרת השחורה. טוב, זה התבקש.

אם הייתי מוריד כאן את הרקע כך שתצוף באויר הצהבהב, בטח הייתי משדרג אותה ב-365 מעלות. כן, אני אדם שלילי ביותר.

שני מימין: אבנר שהסכים, אחרי הרבה שכנוע, להצטרף אל התמונה הקבוצתית של המחזור שלו - מחזור כ"ג של חוג הקדרות במתנ"ס השכונתי. 

כן, פינה חדשה שמוקדשת לאנשים שמשכימים קום כדי לטייל עם כלבם בבוקר

ירון שיינברג עם ליידי: אל תסתכל עלי ככה, היא כלבה מאומצת. 

התאונה בבתי הזיקוק

סתאאם. או כדברי עובד זר: "אז הלכו שלושה ערבים. את מי זה מענין" (למען הסר ספק - הדברים נאמרו בטון סרקסטי).  

ההנהלה מיהרה להטיל את האחריות על העובדים: הם לא השתמשו בציוד המגן שסיפקנו להם.

ובכן, אין דבר כזה. יש במפעל ממונה בטיחות (בבז"ן, שמציבה איום סביבתי על אוכלוסיה גדולה, זו בודאי משרה בכירה) שתפקידו הוא לא רק לספק לעובדים ציוד מגן תקין שרלוונטי לסיכונים, אלא גם לוודא שהם יודעים להפעיל אותו ושהוא נמצא בהשג יד. התפקיד הזה כולל לא רק הדרכות רענון, אלא גם ביקורות פתע ותרגילים שמדמים את מצבי החרום. מישהו כאן לא עשה את תפקידו. כשהחקירה תסתיים יתברר שזו לא בעיה נקודתית, אלא כשל מערכתי שנמשך הרבה שנים. להבדיל משאר הבטי התפעול של המפעל, בבטיחות אתה יכול לפשל בענק ולאורך הרבה זמן. ממש כמו בבטחון. להזכירכם, מלחמת לבנון השניה פרצה אחרי שסיור של צה"ל, שעבד תוך זלזול מוחלט בכל הנהלים, הותקף ע"י חיזבאללה ומרבית הלוחמים נהרגו (ושניים נחטפו). האחראי למחדל הזה היה מפקד האוגדה. אחד בשם גל הירש (ע"ע שופכים את דמי). הוא זה שלא אכף את ההנחיות והנהלים והיה השותף הבכיר למחדל הזה שנמשך שנים. גל הוא האיש שהיה צריך להוריד לדרגת טוראי ולהכניס לכלא לשנים ארוכות.

גם בקריות, בתי הזיקוק הם פצצה מתקתקת. היא יכולה לתקתק עוד הרבה שנים ויתכן שאפילו לא תתפוצץ בימי חיינו. אבל אם יתרחש ה-worst case scenario, יש כאן פוטנציאל למאות אלפי נפגעים. והפעם לא רק שכמעט כולם יהיו יהודים, אלא שיש אפשרות שגם החנויות לכלי עבודה (אלה שברחוב חלוצי התעשיה בק' אתא) שבהן אני קונה כלים וחמרים יפגעו. וזה כבר לא צחוק.

אז פואד נרעש, ודב חנין דיבר. אבל תוך יומיים ההמולה תרגע. תהיה ו' בדיקה, היא תוציא מסקנות, אבל המפעלים המסוכנים ימשיכו להתפתח במפרץ חיפה.

אז מה הפתרון? להקים מטה מאבק. גוף שיתמקד במטרה של סילוק המפעלים האלה ושאר המפגעים מהמפרץ. ברגע שיקום הגוף הזה הוא יוכל בנקל לרתום לשורותיו את הגופים הירוקים מצד אחד, ולהפעיל את חנין, פואד וארדן מצד שני. זה לא יהיה קל, זה יקח שנים, אבל אם יקום מטה המאבק הזה הוא ינצח. איך אני יודע? אני מרכז את מטה המאבק להצלת נחל בצת. ואנחנו מתקדמים. בעוד עשרה ימים אני מכנס את קבוצת העבודה שתכין מסמך יעדים שיוגש לרשות המים. זו מצידה הבטיחה לשתף פעולה ולקדם את מימושם.

כן, לפעמים אני נאיווי, כאן יש יריב גדול וחזק שמשופע בעורכדינים מהשורה הראשונה. הידעתם שכל אחד מעשרת המשפטנים שמייצגים אותו נמנה על שלושת המובילים? להשוות אותו לרשות המים זה ממש מעליב. כן, מה חשבתי לעצמי שהתחלתי לפרשן?

פרשת בר לב

חכו, בעוד זמן לא רב אני מתכוון להציג כאן את התובנות שלי על פרשת ברלב (ע"ע תקיפה מינית או שלישיה בכנס באילת?). Stay tuned.

מודה ועוזב ירוחם

כן, אני הייתי מט"ק טנק מג"ד בגדוד 82 כשמצנע עוד פיקד עליו (כמעט עד המלחמה). יום אחד אולי אספר כאן חוויות.