הפוסט הזה מתאר את הארכתו של שולחן הגינה שיצרתי לפני שלוש שנים. למרות שהוספתי לאורכו רק מטר, הארכה הזו כמעט שהכפילה את מספר האנשים שיכולים לסעוד עליו.

הגרסה הקודמת של השולחן

לפני שלוש שנים בערך (אז עוד לא ניהלתי בלוג, כך שאני יכול לטעות אפילו בשנתיים לכל כיוון) לקחתי שולחן משרדי גדול שהיה לי והסבתי אותו לשולחן גינה. המהלך אז כלל:

• הסרת לוח הפורמייקה שלו והחלפתו בלוחות עץ צבועים שהם הרבה יותר עמידים בפגעי מזג האויר.
• הוספת צינור מתכת בקוטר 2 צול אותו ריתכתי למסגרת על מנת שניתן יהיה לתקוע בו שמשיה.
• קיצור שתיים מרגליו והוספת גלגלים שיקלו עלי להעביר אותו, ללא עזרה, ממקום למקום.

השמשיה הוצבה קרוב יותר לקצהו הדרומי של השולחן על מנת להשיג כיסוי צל מירבי. זאת משום שהשמש בגינה שלי תמיד קופחת מהכיוון הזה דווקא. השמשיה הזו היא פתרון הצללה זמני עד שאבנה גג מעל המרפסת הקדמית.


חסרונות הגרסה הקודמת

• קורות החיזוק הרוחביות (חצים סגולים) לא אפשרו ליושבים בראש השולחן להתקרב אליו מספיק על מנת לאכול בנוחיות.
• נותרה רגל תמיכה אמצעית (חץ אדום) שהגבילה מעט את אפשרויות הישיבה מצידו האחד של השולחן. ניתן אמנם היה לשים שם 4 כיסאות גינה צרים (בתמונה הלבנים), אבל כשנעזרנו בכסאות של השכן (השחורים) שהיו רחבים יותר, ניתן היה לשים שם רק שניים.

יעדי ההרחבה

• להוסיף עוד 6 מקומות ישיבה בנוחות (ו-8 בדוחק).
• לאפשר ישיבה נוחה גם לאורך שתי הפאות הארוכות של השולחן וגם בראש השולחן.

קונסטרוקצית המתכת

מסגרת המתכת של השולחן צריכה לא רק לתמוך את הפלטה העליונה. ברהיט מהסוג הזה יש לה תפקיד נסתר נוסף - לרסן את שאיפתם הטבעית של לוחות עץ האורן שמחוברים אליה להתפתל, להתקמר, להתקער ולהתעוות. זו הסיבה שלאורך השולחן עוברים שלושה ברזלי זוית כשבכל אחד יש לפחות שני חורים לברגים שמחברים אותו לכל אחד מהלוחות.

על מנת לאפשר חיבור חזק יותר של תוספות ברזלי הזוית, קיצרתי את הקודמים.

מחוץ להארכת ברזלי הזוית שעוברים לאורכו של השולחן, הוספתי חיזוקים אלכסוניים (חצים אדומים) לברזל הזוית המרכזי וידית להזזת השולחן בצד ההפוך מזה של הגלגלים (חץ סגול).

הוספת הלוחות

הלוחות בהם השתמשתי כאן היו שאריות מעבודות קודמות. בגלל שהם שכבו אצלי זמן ממושך, הם היו הרבה יותר מעוותים מלוחות חדשים. כל מי שקנה פעם עץ אצל סוחר יודע שבמחסנים שלו הלוחות ארוזים ומהודקים ע"י חבקי מתכת שנועדו להלחם בנטייתם הטבעית להתפתל. דאוד, הסוחר מכפר יסיף שאצלו אני קונה, חוזר ומהדק בחבקי מתכת את ערימות הלוחות שלו בכל פעם שהוא מוכר רק חלק מהן.

אחרי שחתכתי את הלוחות הידקתי אותם במלחציים וקליבות. לאחר מכן שפכתי עליהם מים והשארתי אותם להתייבש במשך יומיים. זה עזר ליישר אותם מעט אבל גם זה עובד לזמן קצר ביותר.

ישור פאות השולחן

הדרך הטובה ביותר להשיג פאות ישרות, היא להרכיב את הלוחות למקומם כשהם ארוכים מדי ולחתוך את כולם ביחד עם משור שנע לאורך סרגל מוביל.  כמובן שמהלך כזה מחייב סימון כל אחד מהלוחות במספר סידורי על מנת שניתן יהיה להחזירו למקומו לאחר הצביעה. 

אם אתה רוצה חיתוך ישר, השתמש במוביל ממתכת. רצוי שיהיה מסיבי. הסרגל שבו השתמשתי כאן שוקל, להערכתי, כ-15 ק"ג.

מכיוון שהייתי צריך ליישר את הלוחות החדשים עם הקודמים, חתכתי מעט (מילימטרים בודדים) גם מהלוחות הישנים.

צביעת הלוחות

על מנת לקבל גוון אחיד הייתי צריך ללטש גם את הלוחות הישנים עד שהסרתי את כל החלק הצבוע שלהם ולצבוע את כל עשרות הלוחות מחדש. הפעם השתמשתי בצבע עץ של נירלט בגוון ירוק מעושן (דומה מעט לזה של עץ מטופל). אני צובע תמיד בשתי שכבות. כל שכבת צבע מעמיקה את הגוון ומוסיפה הגנה. מדי כמה שנים יש לחזור על הצביעה כדי לפצות על הדהיה ולהחזיר מעט הגנה לעץ. בעוד הרבה שנים, ניתן יהיה לחדש את שולחן בקלות ע"י החלפת הלוחות בחדשים.

 סימבה, החתול החתיך של השכנים, שכמו בפרוייקט החבית - גם כאן הוא נחלץ לדגמן. הפעם ביקשתי ממנו לסובב את הפנים כדי שלא יגנוב את ההצגה.

רק אחרי שהרכבתי את השולחן נוכחה סבתא חביבה במימדיו החדשים (אורך 3 מ' ורוחב של מטר) ונזפה בי על שלא עשיתי אותו מתקפל: "עשית לי כאן מטוסת מטוסים" אמרה לי. את הביטוי הזה המציאה עפרה, בתנו, כדי לתאר את האניה הגדולה במשחק הצוללות בו היינו משחקים כשהיתה ילדה.

טוב, שולחן מתקפל זה פרוייקט מסדר גודל אחר. גם פי שניים עבודה, גם הרבה יותר קשה ליצור משטח עליון מיושר היטב, גם יותר כבד וגם הרבה פחות חזק. כן, יש אצלנו אנשים כבדים שיש להם נטיה לשבת על השולחן. ואני לא היחיד. מחוץ לזה המרפסת הקדמית גדולה דיה עבור השולחן הזה. ובנוסף, הגלגלים שלו מאפשרים לי להורידו בקלות אל הדשא כשרוצים לפנות את המרפסת לצורך מירוצי הגרנד פרי או לשיגור הטילים ארוכי הטווח שמשמשים אותי לאיום על הכורים בבושייר ונתנז(ך).

הגימלאיות של אילת השחר

"תגיד איפה אנחנו יכולות לשבת כאן לאכול?" שאלה אותי אשה בזמן שעסקתי, אתמול בצהרים, בישור השער בביתם של בתי וחתני.

- יש כאן בית קפה. בואי אני אראה לך.

- לא בית קפה. אנחנו הבאנו את האוכל איתנו. אני מחפשת שולחן ששמונה אנשים יוכלו לשבת סביבו.

- יש בתחנת הדלק שבכניסה לקיבוץ שני שולחנות קק"ל. אבל אם את רוצה אני מזמין אתכם אלי למרפסת.

להפתעתי בחרו הגימלאיות של איילת השחר דוקא באופציה האחרונה. כשהן הגיעו התברר שמספרן הוא 11 ויחד איתי ועם בתי שהצטרפה מאוחר יותר, יכולנו גם לחנוך את השולחן וגם לבדוק את היכולת שלו לארח בנוחות 13 אנשים.

11 הגימלאיות חונכות את השולחן החדש בכוס לימונצ'לו. אם היה צורך אפשר היה בנקל לנוסיף עוד שני כסאות בראשי השולחן. ואם בקהל הסועדים יש ילדים - גם 16 איש יכולים לאכול בנוחות סביב השולחן הזה.