שלדג גמדי

בעיני רבים, התמונה הזו שצולמה ע"י דורותיאה לאנג (Dorothea Lang) ב-1936, מסמלת את השפל הגדול בארה"ב. האשה שבתמונה - פלורנס אוואנס תומפסון ( Florence Owens Thompson), היא אם לשבעה ילדים, שניסתה לשרוד ולפרנס את ילדיה בעזרת ציפורים שצדה ופירות שליקטה. דורותיאה לאנג צילמה אותה אחרי שמכרה את האוהל שבו גרו כדי לקנות מזון.

לימים (בדצמבר 2008) אמרה בתה, קתרינה (משמאל), שפרסום התמונה גרם להם להתבייש בעוני שבו חיו.

15 בינואר 2011 (השבוע): קוואנמואנג (Kwanmueng) פילה בת 7 רוכבת על אופניים שנבנו עבורה בגני נונג נוך ( Nong Nooch Gardens) שליד העיר פאטאיה (תאילנד).

17 בינואר 2011 (אתמול): אהוד ברק מפלג את מפלגת העבודה (ראשון מימין - אבנר).

חבל שהשם התרגיל המסריח כבר נתפס (ע"ע מהלך אופרטיוניסטי שבוצע ב-1990 ע"י שמעון הנשיא).
 

פריס הילטון (Paris Hilton) על השולחן. נכדתו של קונראד הילטון (מייסד רשת המלונות) יודעת לעשות המון דברים: היא ספרית, אשת תקשורת, דוגמנית, זמרת, סופרת, מעצבת אפנה ושחקנית. רגע, רגישה וספונטנית אמרנו? לא, לא אמרנו (ע"ע קרה ומחושבת).

לפני

פריס הילטון (שחקנית כבר אמרנו?)

אחרי

כן, השקעתי כאן כמה שעות עבודה כדי להפוך אותה מערס מר נפש לדוגמנית דקת צואר. העבודה הרבה לא השאירה לי מספיק זמן כדי להחליק את העור הנקבובי שלה (בכל זאת יש לי דד ליין לפגוש). אבל אם לא תקליקו על התמונה ותסתכלו בה בהגדלה המירבית, אולי תצליחו להתעלם מהפגמים הקטנים האלה.

פריס, לטובת מעריציך הצעירים, הגיע הזמן שתתחילי לבקש שישימו פילטר מרכך לפני העדשה. אני? אני מוריד את המשקפיים בפניך.

רחל אלדנה (Rachel Aldana): אופסי, תבטיח לי שלא הצצת.

ובאותו זמן, אי שם באסיה

ג'ונתן קאזילס (Jonathan Casillas) מהניו אורלינס סיינטס חוגג את ניצחון קבוצתו על המיניסוטה ויקינגס והזכיה באליפות ליגת הבייסבול ב-24 בינואר 2010.

אתמול הרגשתי עליה במס' הכניסות לבלוג שלי. לא דרמטית, אבל משמעותית. משהו בדומה למה שקורה לו כשהוא נבחר לפינה "המלצת העורכים" או "תמונות בבלוגים", אבל בקנה מידה קטן יותר. כמובן שמיד הלכתי לבדוק בדף הבית של ישרא, אבל לא מצאתי שם קישור לאף אחד מהפוסטים שלי. "מישהו מקדם את הבלוג שלי" אמרתי לסבתא חביבה "באיזשהו אתר רב תעבורה יש קישור אל אחד הפוסטים. אני מנחש שזה אל הבחירה של קרטר".

אז חיכיתי לחצות, המועד שבו אני מקבל את הנתונים שגוגל אנליטיקס אסף מהיממה שחלפה. לא אלאה אתכם בפרטים הטכניים, אבל גיליתי שכמעט שליש מהכניסות מגיע מהפורטל של msn. מצאתי שיש שם משהו דומה לפינה "המלצת העורכים" בישרא:

ומי בפינה: עובד זר (מנהל הטבעת השולתת בה גם אני חבר), ועוד כמה פוסטים מישרא. טוב לא בדקתי את כולם, אבל אלה שהסתכלתי עליהם היו מכאן. ביניהם גם פוסט של בלוגרית מהטבעת השולתת שלא ידעתי על קיומה. כן, עבר הרבה זמן מאז שהסתכלתי על הפרסומים של חברי הכת שלי. כותבת טוב הבת גשרית הזאת. עשיתי מנוי. 

קמטן החורש

לפני כחודש הצלחתי להקדים את סימבה, החתול של השכנים ולתפוס את הלטאה דמוית הנחש הזו. בשבועים שקדמו לכך, מצאתי את גופותיהם של שני אחיו אותם חיסל החתול האפור.

הקמטן קיבל את שמו בגלל שני הקמטים שעוברים לצידי גופו. הקמטים האלה מאפשרים לו להרחיב את גופו לצורך נשימה ובליעת הטרף. בגלל דמיונו לנחש נוטים חלק מהאנשים שפוגשים בו להרוג אותו. תנועתו האיטית מאפשרת גם לחתולים ואפילו כלבים להתנכל לו. צורת ההתגוננות היחידה שלו היא הטלת פרש מסריח כאשר הוא נתפס ביד. התרבותם המטאורית של החתולים והכלבים בחצרות וברחובות שלנו גורמת להכחדתה של הלטאה הזו. כיום היא מין מוגן שנמצא בסכנה. גודלו של קמטן בוגר יכול להגיע למטר ועשרים.

כאן אפשר לראות את הקמט שבצד גופו ולזהות בקלות את המקום שבו מתחיל זנבו הארוך (כמחצית מאורך גופו).

דיוקן

גיל בן עזרא, לוכד הנחשים מהשכונה, מחזיק את הקמטן אחרי שזה הפריש (כנהוג) את גלליו (דוקא את זה לא צילמתי. למה? כי אני אדם שלילי ביותר). את הלטאה הזו שיחרר גיל במקום בטוח (במרחק מה מהאזור המיושב). את הפגרים של שני אחיו הוא העביר לחוקרת באוניברסיטת ת"א שמבצעת עליהם מחקר השוואתי כלשהו.

איש יקר - גיל. מקדיש המון זמן ומאמצים שלא יאומנו להצלת בעלי חיים בכלל וזוחלים בפרט (ע"ע ירידת סנפלינג לבורות עמוקים והתקנת גזעי עצים שיאפשרו לבעלי החיים הלכודים להחלץ מהם).