- "לאן נעלמת לי" היא נזפה בי כשהתיישבנו בלילה הצונן ליד השולחן המתנודד בקפה תמוז.

- רוב האנשים היו מוסיפים סימן שאלה בקצה המשפט הזה. 

- "או קיי, אני מוסיפה" אמרה וציירה באויר קו עקלתוני כשהיא מסיימת בנעיצת אצבעה בחזי.

- הייתי עסוק. את לא מאמינה איזו מעמסה ענקית אני מרים עכשיו.

- אבל כבר שבוע שאתה לא מדבר איתי. עברתי עכשיו למכנסיים, לא רק בגלל הקור, אלא גם כדי שאוכל להחזיק את הטלפון בכיס. אתה יודע למקרה שתתקשר. אבל הוא לא מצלצל.

- כן זה אני.

- הבנתי. אתם כולכם אותו הדבר.

- לא, לא הבנת. כשהטלפון שלך מצלצל - זה ההם. כשהוא לא - זה אני.

- ומה אתה עושה שם בצד השני הזה שלך כשאתה לא מתקשר אלי?

- שותק.

- אהה. ועכשיו, באת לשתוק איתי כוס קפה?

- אהה.

- "ספר לי משהו" היא רכנה על השולחן וצימצמה את עיניה הירקרקות במבט מרוכז, כחתול שמתכונן לזנק על טרפו "משהו שקרה השבוע".

- זהו שלא קרה כלום. אני כל היום יושב מול המסך ולומד.

- אז משהו שחשבת עליו. אני מתכוונת מחוץ להערצה שלך לתוכנת הקאד הזו. נו איך קוראים לה?

- סוליד וורקס. כן, זה באמת מאסטר פיס.

- אז משהו שלא קשור לכד-קטן-שמונה-ימים-שמנו-נתן.

- אין. העולם עמד מלכת. הדבר היחיד שקורה זה הדמיה תלת מימדית.

- אתה יודע, היו מהפכות בשבועים האלה.

- איפה?

- אלג'יריה, מצרים. הפגנות בתימן, מתיחות בירדן, עכשיו גם באירן מתחדשות המהומות, אולי גם בבחריין.

- כן, אלה אנשים שלי שעושים את זה. הם מדווחים לי באימיילים. אבל גם אותם אני לא קורא. הכל נעצר.

- אפילו הציפורים? הפסקת להסתכל על הציפורים?

- אה כן, הופיע אצלי על מתקן האכלה של הצופיות זכר אחד בלי רגל. אני קורא לו אברום.

 שני מימין: אבנר

- וצילמת לי אותו?

- לא. הוא ביקש שלא יצלמו אותו. אולי הוא מתבייש.

- ואיך הוא מסתדר? אתה יודע עם רגל אחת.

- כמו כולם, רק עומד על הרגל הימנית. נוחת כמו כולם, אוכל כמו כולם וממריא כמו כולם. ההבדל היחיד הוא שהרגל שלו קצת באלכסון, את יודעת בשביל להתאזן. חשבתי על זה שאולי הוא איבד אותה לאיזה חתול, או שאולי הוא נולד כזה.

- ו...

- אני לא יודע, זה צובט לי את הלב לראות אותו ככה.

- למה? למה ציפור נכה מוציאה ממך יותר אמפטיה מבן אדם נכה?

- לא יודע. אולי כי לבן אדם נכה יש מי שדואג אבל בעלי החיים החלשים - דינם נחרץ.

- "טמבל. אולי חסרה לו רגל אבל הוא יכול לעוף. אתה מבין מה זה? לעוף!"

- כן, הייתי נותן הרבה בשביל לעוף. אבל לא בטוח שרגל. אני אוהב את הרגליים שלי. טוב, לא כמו את שלך, אבל בכל זאת אני קשור אליהן.

 - "מה, מה אתה יכול לעשות עם כל הרגליים שלך" התריסה והרחיקה את הכסא שלה מהשולחן כדי לנעוץ מבט מופגן בפלג גופי התחתון "אל תענה לי עכשיו. בוא נעלה אלי ותראה לי" אמרה כשהיא מקשתת את גבה וזורקת עלי את צעיף הפשמינה שלה בתנועה של רקדנית סטריפטיז.

- לא, לא הערב. אני חייב עוד לגמור את השעור הרביעי בטוטריאל של הסוליד וורקס.