הנה עוד מוצר שפיתחתי (למרות שלמרבה הצער לא יכולתי לתכנן אותו ב-Solidworks).

 טוב, בדרך כלל אני שם הרבה יותר זיתים

החדשנות

• על אף שאני לא קורא מתכונים, יש לי תחושה שזה המרשם הראשון שיצא בשנתיים האחרונות בנושא הזה שלא נקרא 'שיטת השקשוקה'.
• לפני שעשיתי את הנסיון הראשון, לא טרחתי לקרוא אף מתכון, דהיינו - אין לי מושג איך עושים את זה אחרים (בטח יש מאות וריאציות). ולכן כל המאכל הזה הוא פיתוח ישראלי.
• אני מגיש אותו יחד עם טוסטי שום (ר' להלן).

מתי עושים את זה?

בחודשים האחרונים אני מכין את המנה הזו בכל יום שישי בצהרים. בכל פעם אני מנסה חידוש קטן נוסף.

מנה לשישה אנשים

למרות שלוקח לי כמעט חצי שעה לבשל את זה, ההכנה המוקדמת היחידה שאני עושה זה חיתוך הבצל והשום, את כל שאר ההכנות אני עושה תוך כדי הבישול. כשאני מסיים יש לי מנה לשישה אנשים, אבל אני אוכל כדי מחציתה.

אז בואו נצא לדרך.

הכנות

גם את התבשיל הזה, כמו את רב הדברים האחרים שאתם עושים, מתחילים מטיגון בצל.

אני חותך שני בצלים גדולים וכמה שיני שום (כמה שום? כמה שיותר), אבל, אני מחלק את זה לשניים: שלושה רבעים אני זורק, יחד עם פטריות חתוכות, למחבת גדולה ועמוקה עם שמן זית חם (אל תחסכו כאן, לכו רק על משהו משובח מכבישה קרה) ואת הרבע הנותר אני שומר בצד. כן, בקערית עמוקה.

בזמן הטיגון יש לי שפע של פנאי להשלים את שאר ההכנות.

ירקות קשים

אני מוסיף לבצל המיטגן גם גזר חתוך לפרוסות דקות ופלפל שפרסתי לחתיכות קטנות. במהלך הטיגון אני לוקח זוג מספריים, יוצא לגינה ומביא משם פלפל חריף, רוקט (ארגולה), ומרווה. את כל אלה אני מוסיף לקלחת ומתפנה לחתוך את העגבניות. את המרווה אני לא קוצץ, אלא משאיר אותה בחתיכות גדולות אותן אוכל לשלות מהמחבת לפני הוספת העגבניות. למה? כי ככה אשתי רוצה.

העגבניות

השקשוקה מסכימה לארח גם את העגבניות הותיקות יותר שיש לכם במקרר - אלה שכבר לא יסכנו לסלט הירקות. אני חותך משהו כמו 6 עגבניות, זורה עליהן פלפל (רק כזה שמגיע במטחנות זכוכית או פלסטיק קטנות כאלה), ושופך עליהן עוד שמן זית.

כשהבצל מתחיל להזהיב אני מוסיף את העגבניות, מכסה את המחבת ומתפנה לחתוך את שאר המרכיבים: גבינה מלוחה (חמד, צפתית, בולגרית וכיו"ב) וזיתים (רצוי שחורים).

במהלך בישול העגבניות אני מוסיף את הבצל והשום ששמרתי קודם בקערית. זה יבטיח שבתוך השקשוקה יהיה לי גם בצל ושום כמעט חיים. כן, אני אוהב שהאוכל מחזיר מלחמה שערה ונושך בחזרה. כזה אני.

הביצים

למרות בורותי במנהגי העדות, אני יודע שיש מחלוקת עמוקה בשאלה האם שקשוקה אמיתית צריכה להכיל ביצים טרופות או ביצי עין. אני עושה את שניהם. בהתחלה אני מכין שתי ביצים טרופות, מוסיף להם מלח, פלפל ואת הגבינה המלוחה שחתכתי לקוביות קטנות. הביצים האלה יעניקו לשקשוקה מרקם יותר סמיך וקשה. אבל לפני שאני מוסיף אותן לתבשיל אני מוריד את המחבת מהכירה, לוקח אותה לכיור ומנקז חלק מהמיץ. למה? שוב, כדי לקבל טקסטורה יותר מוצקה.

אחרי שאני מוסיף את הביצים הטרופות והגבינה אל התבשיל, אני שובר עוד שש ביצים לתוכו. וזורה על כל אחת מהן מלח ופלפל. בסיום אני מוסיף את הזיתים, מכסה את הסיר ומניח לתבשיל לעמוד על האש עוד זמן מה. כשהביצים מתחילות לקבל דוק לבן (ע"ע קאטארקט), אות הוא שהגיעה העת לכבות את הלהבה ולהניח לשקשוקה לעמוד בסיר המכוסה לפחות לשמונה דקות נוספות לפני שמגישים אותה.

טוסט שום

לקראת סוף הבישול אני מכניס כמה פרוסות לחם לטוסטר וקולה אותן הכי הרבה שאפשר לפני שהן הופכות לפחם. על הטוסט אני מגרר שן שום (פשוט גורר אותה על פניה המחוספסים של הפרוסה הלוך ושוב עד שהיא נשחקת). על זה אני שם פרוסת חמאה ומכניס למיקרו לחצי דקה.

וזה טעים?

אני חושב שזה מעדן אמיתי. ברב המקרים גם סבתא חביבה מסכימה איתי. אבל מה ששכנע אותי שאני עושה כאן משהו נכון היא תגובתו של אחד מבני משפחתי: "אני מעדיף לשתות את המים מהשירותים". כן, אתה לא יכול להקרא אמן, ובטח שלא פורץ דרך, אם אתה לא קונטרוברסלי (ע"ע שנוי במחלוקת).

מעשנים, כשהם רואים שהתאריך על קופסת הסיגריות שלהם כבר פקע, הם יזרקו אותה לפח?