תקציר הפרקים הקודמים

בפרק א' תארתי את התכנית, כמה כלים בסיסיים ואת הכנת הקיר.

 בפרק ב' דיברתי על קנית החומר, איחסון, חיתוך וצביעה.

המהלך הבא שהתבקש היה חיבור הקורה המשוננת (זו שצבועה כאן בירוק) אל הקיר: 

 הכנת הקורה

כמובן שקודם היה צריך לחתוך את הקורה ולצבוע אותה. איך חותכים את המגרעות? עם מסור אנכי - ה-Jigsaw (ע"ע גק'סון).

איך מחברים את הקורה לקיר? בעזרת דיבלים (בעברית - מיתדים).

 איזה דיבלים יתאימו כאן? "תשתמש בג'מבו כפול" אמר לי חנן זנגר, הגגן עמו אני מתייעץ.   

 אז תקעתי בקורה את מיתדי הג'מבו הכפול. וזה אכן הצליח - אבל רק במחצית מהברגים. בשאר המקרים הבורג הסתובב על ריק ולא ניתן היה להדק אותו.  

הג'מבו הכפול

אז בואו נראה איך עובד הג'מבו הכפול, ובעיקר - מתי הוא לא עובד. 

למה ג'מבו כפול?

כי דיבל ג'מבו רגיל איננו ארוך מספיק. הוא צריך לעבור דרך קורת עץ שעוביה הוא 4.3 ס"מ ואז להאחז בקיר שמאחור.  

איך הדיבל נאחז בקיר?

פעולת ההברגה מושכת את האום הקוני שבקצה (מוקף באליפסה אדומה) אל תוך השרוול ומרחיבה אותו. השרוול נלחץ אל דפנות החור שבקיר והחיכוך שנוצר ביניהם מונע את האפשרות להזיז את הבורג.

ומה מונע  מהשרוול להסתובב יחד עם האום?

כשנועצים את המיתד הזה בקיר בטון, החיכוך בין הקדח לשרוול, מספיק כדי למנוע את סיבובו. רצוי להדק מעט את האום לפני שתוקעים את דיבל הג'מבו בקיר.

דיבל ג'מבו בקיר בלוקים

מטבע הדברים, מרבית העצמים שאני תולה על הבית מתחברים אל קיר בלוקים. גם בקיר הבלוקים יש אזורים שונים. אם התמזל מזלי לנעוץ את המיתד בעמוד או קורה, לא צפויה שום בעיה. כמו כן גם אם החור של הדיבל נופל במקרה על התפר שבין שני הבלוקים (עיגול א' באיור שלהלן) - המיתד יתהדק היטב.

אבל אם נפלתי על דופן הבלוק (עיגול ב' באיור דלעיל), יש מצב שנסיונות ההידוק יענו ע"י צחוקו החלול (ע"ע מפרגן - רק להפך) של הבלוק. 

בצר לי, התקשרתי לחנן. "אה, זה קורה הרבה. גם לי. אבל אין כאן בעיה. קח בחשבון שהלחץ על הקורות האלה הוא ברובו מלמעלה וגם יש רכיב קטן של לחץ על הקיר. כך שמספיק שהברגים האלה יעמדו בכוחות של גזירה. אם הצלחת להדק, אפילו רק כמה ברגים, זה יחזיק".

והוא צדק כמובן. אבל אני, שלא יכולתי לשאת את החיבור הרופף, הוספתי גם ברגי עץ עם דיבלים (8 מ"מ) מפלסטיק. למרות שהם לא מתוכננים לכך, הצלחתי להכניס אותם "דוך" דהיינו - מבלי לפרק את הקורה. איך? פשוט קדחתי בעץ ובקיר חור של 7 מ"מ ודרכו דפקתי את הבורג פנימה. בגלל שהברגים האלה מתוכננים לחורים של 5 מ"מ, הוספתי, מעל הלוח, דיסקית גדולה. כן, אני יודע שיש גם דיבלים בגודל הזה שממש מתוכננים לנעיצת דוך. פשוט לא היו לי כאלה באותו רגע.  

 

משמאל - ברגי הג'מבו הכפולים, מימין ברגי עץ שנתקעו בתוך דיבל פלסטיק 8 מ"מ.

חיבור הקורה הזה יצא חזק דיו, אבל עירוב הברגים שיווה לו צורה שאיננה אלגנטית מספיק לטעמי.

למה נכשלו ברגי הג'מבו הכפול

היצרן ממש יעד את הדיבל הכפול למטרה הזו: חיבור של קורה בעובי של 5 ס"מ אל קיר. כן, גם אל קיר בלוקים:

 
הדמיה:חתך בקיר שאליו מהודקת קורה ע"י דיבל כפול

סגירת ראש הבורג תהדק את האום שבקצה (מוקף באליפסה תכולה). האום ינוע על ההברגה (בכיוון החץ) ומבנהו הקוני ירחיב את פלחי השרוול.

 הדיבל הזה מתוכנן כך שהאום לא יוכל לעבור את החור שבקצה החריץ שמפריד בין הפלחים (מוקף באליפסה אדומה). מעבר לנקודה זו השרוול אינו יכול להתרחב. אם תמשיכו לנסות לסגור את הבורג - האום יתחיל להסתובב יחד עם כל הדיבל.

 ואכן אם עובי הקורה הוא 4.3 ס"מ, עובי דופן הבלוק הוא 3 ס"מ וביניהם מפרידה שכבת טיח בעובי של חצי ס"מ, יפול החור שבקצה חריץ ההפרדה בתוך דופן הבלוק.

 אבל מה יקרה אם אחד משלושת המרכיבים האלה (הקורה, הטיח או דופן הבלוק) קטנים מהמצופה? נכון, האום שיעצר בקצה הדרך - יעשה זאת מחוץ לדופן הבלוק והדיבל לא יתהדק.

 הנסיונות

 הקושי הגדול בעבודה מהסוג הזה הוא שאתה לא רואה מה קורה בתוך הקיר. אמנם היתה לי השערה לסיבת הכשל (שהתבררה כשגויה) אבל כדי ממש להבין מה קורה שם, השגתי לי בלוק בנין (מאתר בניה שכן) ועשיתי עליו כמה נסיונות.

 מה שחסר בסימולציה הזו הוא הטיח שבין הקורה לבלוק. אבל בגלל שהוא מוסיף רק כמה מ"מ - ניתן להתעלם ממנו.

 כן, עשרות שנים אני תוקע דיבלים בתוך קירות ורק עכשיו ראיתי מה באמת קורה להם. נסו גם אתם, אני למדתי מזה המון. 

המיפצל

הדבר הראשון שגיליתי הוא המיפצל. זו אותה החתיכה שנעקרת מהדופן הפנימית של הבלוק. כך שבמקום שתיקדחו חור בצורת צילינדר נקי, יהיה לכם בקצהו קונוס גדול. 
 

הנה הסיבה לכשלון הדיבל הכפול: המיפצל משאיר את קצה המהלך של האום (מסומן באליפסה אדומה) מחוץ לקדח.

המנעו מרטיטה

המיפצל שבקצה חור הקידוח נוצר בגלל הרטיטה של המקדחה. אני מניח שהדברים האלה נכונים גם לגבי מקדחה ביתית פשוטה, אבל אם אתם משתמשים (כמוני) בפטישון (כינוי לפטיש חציבה קטן), הם נכונים שבעתיים. 

המפצל הזה לא רק משבית את האפשרות להשתמש בדיבלים כפולים, אלא מחליש מאד גם את האחיזה בדיבלים אחרים. מאז שגיליתי אותו אני מנסה לוותר על הרטיטה כשאני קודח בדופן הבלוק. מאחר שבתחילת הקידוח, אין לי מושג אם אני נמצא מול דופן, תפר, עמוד או קורה, אני מתחיל את הקידוח ללא הרטיטה. רק אם אחרי שעברתי 3 ס"מ, הקידוח לא הסתיים, אני מעביר את הפטישון למצב רוטט. כן, לפעמים גם לי קשה ליישם את הטיפ הזה (בעיקר כשאני עומד על סולם גבוה ונמתח כדי להגיע אל נקודה מרוחקת) ואני מוותר (דהיינו - מבצע את כל הקידוח במצב רטיטה).

ג'מבו-אום

 את מיתדי הג'מבו ניתן לחלק לשתי קבוצות עקריות: בורג ואום. הדיבל הכפול שתארתי קודם נמנה על הקבוצה הראשונה. הדיבל-אום, לעומתו, מורכב הפוך: ראש הבורג נמצא בתוך השרוול והמשתמש מהדק את האום:

לדיבל הזה יש שני יתרונות משמעותיים על מיתד הבורג:

 א. אם מסיבה כלשהי השרוול לא נתפס בקדח (לדוגמה, במקרים שבהם קדחתם חור גדול מדי), ניתן לאחוז את קצה התבריג (בעזרת פלאייר פטנט) ולכפות עליו להתהדק.

ב. לאחר ההרכבה, ניתן לפרק את האום. הברגים נשארים נעוצים בתוך הקיר ומאפשרים להרכיב את האום מחדש. אני עשיתי שימוש ביכולת הזו כשהרכבתי את הסולמות על קירות הבית. לאחר ההרכבה, ביצעתי את עיקר הריתוכים ואז פירקתי את הסולמות, צבעתי אותם והרכבתי מחדש.

לעומת זאת יש לו גם שני חסרונות:

 א. הראש שנשאר בחוץ נראה פחות אלגנטי.

ב. ניתן לסגור את האומים האלה בעזרת מפתח גביע (בוקסה), רק בחלק מהמהלך (תלוי בעומק הבוקסה), את שאר הדרך צריך לעשות עם מפתח פתוח. המפתח הפתוח הינו פחות מהיר ונוח ממפתח קרקש (ראצ'ט) או ממברגה (שעליה הותקנה הבוקסה). אם אתם מהדקים את הדיבל על קיר שפריץ, הזהרו שבעתיים מעבודה עם מפתח פתוח. הקירבה בין פרקי האצבעות לקיר המחוספס מזמינה שפשופים ופציעות. כן, כפפות ימנעו את אי הנעימות הזו.

אני מעדיף את מיתדי הג'מבו-אום על פני הג'מבו-בורג בכל ימות השנה. אז למה ניסיתי לחבר את הקורות בעזרת ג'מבו כפול (שהוא ג'מבו-בורג)? כי פשוט לא היו לי ג'מבו-אום באורך המתאים.

הפתרון - דיבל מפלסטיק

 יכולתי ליישם שני תחליפים לברגי הג'מבו הכפולים שכשלו:

א. מיתדי ג'מבו מעט קצרים יותר (כאמור, עדיף דיבל-אום).

ב. דיבל פלסטי (שמכונה גם דיבל-תקיעה).

למרות שמיתדי הפלסטיק נחשבים לפחות חזקים מדיבלי המתכת, החלטתי לשמוע בעצתו של אחד הקוראים - מקס63, שהמליץ, בתגובה לפוסט הקודם, על דיבלים מפלסטיק.

רובנו עושים שימוש נרחב בגדלים הקטנים שלהם (5 ו-8 מ"מ), אבל יש גם כאלה בקוטר של 10, 12 ואפילו 14 מ"מ.

 

דיבל 12 מ"מ. השתמשתי כאן בברגים באורך 80 מ"מ - רק בגלל שלא מצאתי ארוכים יותר.

הדיבלים האלה משלבים את היתרונות של ג'מבו-אום וג'מבו-בורג:

א. נוחים לעבודה.

ב. נסגרים בעזרת בוקסה, מה שמאפשר את ההידוק שלהם גם בעזרת מברגה.

ג. ניתן להוציא את הבורג ולהחזירו מחדש ללא שום קושי.

ד. חיבור אמין (הברגים יסתובבו על ריק רק במקרה שתעשו טעות ממש ממש גסה).

ה. במקרה של טעות, ניתן לסלקם (ע"י קידוח נוסף) בקלות יחסית.  

חסרונות:

 א. מעט פחות חזקים מדיבלי המתכת (כמובן במקרה שהאחרונים אכן נתפסים בבלוק).

 ב. נדירים יחסית (לפחות בגליל המערבי). אני עברתי 8 חנויות עד שמצאתי כאלה. וגם אז התפשרתי על ברגים קצת קצרים מאלה שבאמת רציתי.

 קידוח סמוך לשוליו העליונים של הבלוק

  ישנה עוד בעיה שבה נתקלתי בנסיונות שעשיתי. זה היה כשקדחתי (בכוונה) סמוך לשוליו העליונים של הבלוק (ר' נקודה ג' באיור קיר הבלוקים בהתחלה).

   
למרות שחור הקידוח יצא נקי (כי הוצאתי את הפטישון ממצב רטיטה), כשהדקתי את הבורג, נשבר חלק מדופן הבלוק. כמובן שבמצב כזה לא תווצר שום אחיזה.

טוב, גם הסימולציה הזו לא ממש מדוייקת משום שבמציאות מעל הבלוק מונח בלוק נוסף הזה והטיט שביניהם מקנה לשולי הדופן מעט חוזק נוסף.

אבל קחו בחשבון שאם התופעה הזו הופיעה בקידוח הראשון, ואתם אכן מחברים קורה אופקית אל הקיר, יש סיכוי מצויין שגם שאר הקידוחים יפלו על שולי הבלוק. על כן, כדאי לקדוח את החורים בגבהים שונים.

מבט לעתיד

 

אם הייתי רוצה להקדים את המאוחר (בכל זאת בנית הגגון מקדימה מעט את תאורו בבלוג) הייתי מציג את התמונה הזו וכותב תחתיה משהו כמו:

כרגע השלד נראה ככה. כן זה עדין אתר בניה. החיזוק האלכסוני שבצד ימין, הינו זמני ונועד למנוע את תנועת המקבילית מהעמודים. הוא יוסר אחרי שאחבר את הלאטות. כדי לתת לכם נקודת ייחוס וקנה מידה, הייתי מציין כאן שהראל, נכדי, הוא בגובה 1.92. טוב, אולי לא היום, אבל בעוד שנתיים. ואז כל מי שקרא לו תינוקי וקטנטן (שזה בעיקר אני) יבוא לבקש סליחה. אבל למה להביא ספוילר.