תקציר הפרקים הקודמים 

בפרק א' תארתי את התכנית, כמה כלים בסיסיים ואת הכנת הקיר.

 בפרק ב' דיברתי על קנית החומר, איחסון, חיתוך וצביעה.

פרק ג'  עסק בכשלון המיתד הכפול.

בפרק ד' תארתי את חיבור כנות העמודים לרצפה.

ספציפיקציות

אני מבטיח לרכז, את כל המידות והנתונים הטכניים בפרק הסיום שיהיה, קרוב לודאי, המשמים מכולם אבל מי שבאמת ירצה לבנות גגון ימצא בו תועלת רבה.

חיבורים

כמעט כל החיבורים בגגון נעשו בעזרת ברגי עץ עם הברגה חלקית. דהיינו - ברגים שיש להם צוואר.

יש כאלה שמכנים אותם גם "ברגי משיכה".

הצואר נטול ההברגה חיוני כאשר משתמשים בברגים להדק שני לוחות מבלי לקדוח בראשון חור מוביל.

אני השתמשתי בברגי 5 על 80 לצורך הקונסטרוקציה ובברגי 5 על 60 כדי להדק את המרישים (הלאטות) אל האגדים. למטרה השניה יכולתי להשתמש גם בבורג קצר יותר (5 על 50 מ"מ) - אבל לא מצאתי כאלה בחנויות הפירזול באזור צור שלום. שמעתי שבבורג המפרץ, ניתן למצוא כאלה, אבל זה באמת היה כרוך בנסיעה ארוכה.

המקום היחיד שבו לא השתמשתי בבורג משיכה הוא בהידוק הרעפים אל המרישים (כי ברעף יש כבר חור מוביל). אבל על זה ארחיב את הדיבור באחד הפרקים הבאים. 

עמוד תומך

אני בחרתי ליצור אותו כסנדוויץ משלושה חלקים. יתרונות הבניה הזו (על פני עמוד מלא) הם:

א. יותר זול.

ב. עיצוב יותר קל ואוורירי למראה.

ג. לא צריך לחתוך בו מגרעת על מנת להשעין עליו את הקורה המשוננת.

ד. מבנהו המודולרי מאפשר כיוונון נוח יותר של גובה הקורה המשוננת אותה הוא תומך. הכוונון הזה חיוני לאיזון מדויק של הקורה.

פיתולים

למרות שאחסנתי את הקורות על משטח ישר, כשניסיתי לעבוד איתן גיליתי כמה הן מפותלות. הסיבה לכך היא לא רק באיכות הגרועה של החומר שקיבלתי מ'עץ ועצה', אלא גם מכך שהחלטתי לא לוותר על השקית הדשא שמסביב למרפסת. ההשקיה גרמה לחלק מהקורות להרטב, והייבוש שלהן הגביר את הפיתולים שהיו שם ממילא. להבדיל משאר התקלות (אותן לא צפיתי), כאן עשיתי בחירה מודעת: לשמור על הדשא במחיר של התמודדות עם עיוותים גדולים יותר בחומר.

הפיתולים האלה הקשו מאד את יצירת הסנדוויץ' של העמוד. הדרך הפחות טובה להתמודד איתם היא להתגבר על העיוות בעזרת הידוק הברגים. אמנם הידוק הבורג מפעיל מספיק כח, אבל ראשו הקטן של הבורג הוא נקודת התורפה כאן. אם תהדקו אותו חזק מדי, הוא ישקע עמוק בתוך העץ.

הדרך הטובה להתמודד עם זה היא להדק את לוחות הסנדוויץ בכח בעזרת מלחצות (קליבות) לפני שתוקעים את הברגים. כדאי לזכור שגם על שפות המלחצת יש להגן (בעזרת בלוק מעץ) כדי למנוע את פציעת העמוד. בקיצור, צריך לפעולה הזו יותר מזוג ידים (נכון, הפעם זו היתה סבתא חביבה שנחלצה לעזרה).

לא נכון: בגלל שניסיתי כאן להתגבר על הפיתול רק בעזרת הידוק הברגים, נזקקתי להרבה מהם. יתרה מכך, בגלל שלא תכננתי את זה מראש (אלא בכל פעם החלטתי להוסיף עוד זוג ברגים), הריווח ביניהם לא יצא קצוב.


נכון: העיוות עליו נאלצתי להתגבר כאן היה ממש גדול. בכל זאת, הלחיצה עם הקליבות איפשרה לי להסתפק רק בארבעה ברגים.

כדי להתגבר על העיוות כאן הייתי צריך לפשק בכח את החלק העליון של הקורות ואז לקבע אותן (בעזרת חיבור זמני שהוסר, מאוחר יותר, כשהרכבתי את המרישים). מאחר שהקליבות שלי היו בנויות רק ללחיצה, אילתרתי קליבה מפשקת ע"י הפיכתה של קליבת צינור (אל תנסו בבית). בינתיים קניתי לי גם קליבה שניתן להפוך אותה למלחצת מפשקת.

אגדים

ברוב הגגונים ניתן להסתפק בקורות שהחתך שלהם הוא 5 על 15 ס"מ. אני לקחתי כאן קורות בעלות חתך גדול יותר: 5 על 20 ס"מ. זאת משום שאורכם של האגדים הארוכים יותר עלה אצלי על 5 מ'. "חמישה מטר זה כבר גבולי בשביל קורות של 5 על 15" אמר לי חנן "אם אתה ממש רוצה להבטיח שלא תהיה לך 'בטן' בגג, לך על קורות עבות יותר".

חיבור האגד אל הקורות המשוננות

את האגדים חיברתי אל הקורות המשוננות שנושאות אותם (משני הצדדים) בעזרת ברגי משיכה 5 על 80 מ"מ שנתקעו בזוית אלכסונית:

ויש גם בורג נוסף (מעט נמוך יותר) מצידו השני של החיבור.

אם יש דבר לא אלגנטי שעשיתי בחיים שלי, זה זה. הצביעה של העץ מחריפה את הניגוד ומבליטה את המפגע הזה. ובאמת, הגגון הזה נראה בונבוניירה, עד שהעין מגיעה אל ברגי החיבור האלכסוניים האלה. אחרי שאשלים את הגגון, אם זה ימשיך להטריד אותי, יש מצב שאשקול לכסות אותו (בעזרת "עץ פלסטי").

ישור האגדים

בדרך כלל אין שום צורך לטרוח ביישור האגדים. אם תחתוך את כולם בדיוק באותה מידה הם יצאו מיושרים.

במיוחד חשוב - לא לנסות לשפר את הזוית החדה, זו שניגשת אל הקיר (מוקפת בעיגול אדום), במהלך חיתוך הקורות. דהיינו - עשו את כל התיקונים על הקורה הראשונה ולאחר מכן העתיקו אותה במדויק. כן, זה ידרוש מכם לפרק ולהרכיב את הקורה הראשונה לפחות פעם אחת, אבל זה שווה את המאמץ.

אם לאחר ההרכבה האגדים עדין לא יהיו מיושרים לחלוטין, אל תילחצו, המריש התחתון גמיש מספיק כדי לגשר על פערים קטנים מבלי להרגיז את העין. ישור הרעפים מתקבל מהמריש השני מלמטה ואותו באמת כדאי ליישר היטב, אבל על כך נדבר בפרק הבא. השארו על התדר.

אבל אצלי היתה בעיה מיוחדת. מאחר שהגגון שלי ניגש אל שני קירות, הייתי צריך להתמודד עם העובדה המפתיעה שהקירות שבביתי לא ממש מקבילים. כן, באמצע בנית הקומה השניה של הבית, כשהבנתי איזו עבודה רעה עושה הקבלן, העפתי אותו ושכרתי אחר (חיים וילדר, שעשה עבודה מצויינת). אבל זה קרה אחרי סיום שלד הבית.

באיור הזה החרפתי את הזוית בין הקירות על מנת להמחיש את הבעיה. במציאות, ההבדל בין מרכז ה-V לקצותיו עלה מעט על 4 ס"מ.

 על כן לא היה מנוס אלא ליישר את קצות האגדים:

לצורך היישור מתחתי חוט בין שני האגדים הקיצוניים וסימנתי את קו החיתוך (ע"י שריטה בצבע). לאחר מכן הרכבתי על הקורה סרגל מוביל במרחק המתאים וחתכתי בעזרת מסור עגול.

בסך הכל ארכה כל פעילות התיקון הזו (מבלי להחשיב את הזמן שהקדשתי לקלל את עודד הקבלן) - כשעתיים.

כמובן שבסיום היה עלי לשוב ולצבוע (בשתי שכבות) את הגדעים (שטורצים) החדשים.

בפרק הבא

בפוסט הבא אדבר על הנחת המרישים (לאטות) ועל פחי האיטום. בזה שאחריו תהיה שיחה על הרעפים (גם כאן יש לי כמה תובנות שלא תשמעו בשום מקום אחר). כן, יש למה לחכות. Stay tuned.