זהו, הגענו לפרק הסיום של בנית הגגון. למרות שהשלמתי את הנחת הרעפים כבר לפני שבועיים, עיכבתי את פרסום הפוסט הזה עד שאצליח לברר מה הסיבה למספר הנזילות הרב כל כך שהייתי צריך לתקן. אז לפני יומיים היה אצלי נציג המפעל שמייצר את הרעפים (קוניאל אנטוניו) ונתן לי את ההסברים שלו על הסיבות לתקלה הזו.

אבל בואו נתחיל בצורה מסודרת.

תקציר הפרקים הקודמים

בפרק א' תארתי את התכנית, כמה כלים בסיסיים ואת הכנת הקיר.

בפרק ב' דיברתי על קנית החומר, איחסון, חיתוך וצביעה.

פרק ג'  עסק בכשלון המיתד הכפול.

בפרק ד' תארתי את חיבור כנות העמודים לרצפה.

פרק ה' הוקדש לחיבורים, פיתולים ואגדים.

פרק ו' עסק במרישים ופחי האיטום.

בחירת הרעפים

התלבטתי כאן בין אקרשטיין (רעפי בטון) לבין רעפי חרס. אמנם רעפי הבטון היו יקרים יותר, אבל יש לי במחסן שבחצר לא מעט רעפים כאלה שנותרו לי מהגג שפירקתי כשהוספתי, לפני עשר שנים, קומה לבית. כמובן שהתייעצתי עם חנן שאמר לי "לך על רעפי חרס".

- למה?

- הם יותר זולים, יותר קלים ומזדקנים הרבה יותר לאט. רעפי הבטון דוהים במהלך השנים.

- ואיזה רעפים לקנות?

- קוניאל אנטוניו הם הכי זולים. אני משתמש כמעט רק בהם.

- והם טובים?

- כן, אין איתם שום בעיות.

מה אתה מוכר יותר, שאלתי את דאוד סוחר העצים שאצלו אני קונה. "היהודים קונים אקרשטיין" הוא ענה "אבל אצלנו, הערבים, כמעט כולם שמים קוניאל אנטוניו".

- למה?

- וואלה, לא יודע.

אני לא בטוח שמשקל נמוך הוא יתרון. אם בניתי את קונסטרוקצית העץ כהלכה, יתכן שברוחות חזקות, אלו שמפעילות עילוי על הרעפים, למשקל כבד יש יתרון. אבל הגגות עם רעפי החרס באמת נראים קצת יותר יפים. במיוחד אחרי עשר שנים.

אז הזמנתי קוניאל אנטוניו. וזאת למרות שבסך הכל הם עלו לי מעט יותר מאקרשטיין (אמנם האקרשטיין גם יותר יקרים וגם נדרשתי לשלם על ההובלה שלהם אבל, כאמור, היתה לי כשליש מהכמות הנדרשת בחצר).

היום אני מבין שהבחירה הזו היתה היתה הטעות הגדולה ביותר שעשיתי בבנית הגג הזה, דהיינו - זו שעלתה לי בהכי הרבה ימי עבודה.

העמסת הרעפים

הדרך הפשוטה להעמיס את הרעפים על הגג היא לרעף שטח קטן ולערום עליו את שאר הרעפים. כדי לעשות את זה ביעילות כדאי להעזר באדם נוסף, אחד עומד על סולם והשני מגיש לו מלמטה. אבל אני החלטתי לבחור בדרך שתאפשר לי לא רק להעמיס אותם לבד, אלא גם תקל על הטיפוס ובעיקר, על הירידה מהגג: בניתי סולם יציב עם שני משטחים עליהם אוכל להניח את ערימות הרעפים.

למרות שחסכתי קצת זמן בכך שהרכבתי את שלד הסולם על שולחן השירות הקטן שלי, ארכה הבניה שלו כשלוש שעות. אבל נוחות העליה והעמסת הרעפים והכלים על הגג הפכה את הבניה הזו לשווה ביותר.

טעות בהנחה

 אחרי שהנחתי את כל הרעפים על הגג, שלחתי לחנן תמונה של קטע קטן כדי שייעץ לי איך לסיים את השורות. חנן, השיב לי שאת רעפי החרס, להבדיל מרעפי הבטון, יש להניח בדירוג.

איך פיספסתי את זה? פשוט כי הנושא לא עלה. בגג הקודם שחנן בנה, אני הרכבתי את רעפי האקרשטיין. ולא עלה על דעתי שכאן צריך לעשות את זה אחרת.

לא נכון

כך שהייתי צריך לפרק את כל הרעפים (למעט השורה הראשונה) ולהניחם מחדש באופן מדורג.

כן, על טעויות משלמים. אבל כל כך הרבה? ככה נראה הגג אחרי הפירוק.

חיבור הרעפים לגג

כדי שיחזיקו ברוחות, שכאמור מנסות, ע"י הפעלת כוחות עילוי, להרים את הרעפים, יש לחבר חלק מהרעפים אל מרישי העץ. איזה חלק? את כל הרעפים הקיצוניים ובאמצע - כל רעף רביעי.

פעם היו עושים את זה בעזרת חוט ברזל שנקשר בין הרעף (שעד היום מנוקבת בתחתיתו לולאה לצורך זה) לבין בורג שנתקע במריש. היום עושים את זה בעזרת מסמר שננעץ ברעף במקום שהיצרן הכין עבורו. לכאורה, נעיצת המסמר ברעף יוצרת מקום לא אטום שיהיה מקור לנזילות, אבל החיפוי של הרעפים צריך לכסות על המקום הזה באופן שלא ידלוף.

אני, להבדיל מכל שאר הגגנים בעולם, בחרתי לחבר את הרעפים אל הגג בעזרת בורג. למה? כי הברגים מאפשרים לי, במקרה של טעות, לפרק את הרעף. זה לא שאי אפשר לעקור מסמר. אפשר, אבל זה הרבה פחות אלגנטי. במקרה של הגג שלי, הבחירה הזו הוכיחה את עצמה כשנאלצתי לפרק את כל הגג.

אבל יש לבחירה הזו גם חסרונות, על מנת לחבר בעזרת בורג יש לקדוח ברעף חור שמגביר את הפוטנציאל לנזילה. במיוחד ברעפי המרסלייז של קוניאל אנטוניו שבהם החיפוי איננו טוב. ואכן כשליש מהרעפים אותם חיברתי אל הגג, נזלו, בנקודות החיבור, בגשמים החזקים שפקדו אותנו בשבועות האחרונים.

איכות הרעפים

כבר כשלקחתי את הרעפים מהמשטח נוכחתי שהם מיוצרים ברשלנות: רבים מהם היו מעוותים ובחלק גדול (כשליש) מהם לא היתה כל הכנה לחור של הבורג. בחלק האחר ההכנה לחור היתה מנוקבת עד הסוף. רק שליש מהרעפים יוצרו כשורה - עם הכנה לחור אטומה, כזו שמנקבים אותה רק אם נופל בחלקו של הרעף להיות מוצמד אל המריש.

רעף מעוות. אז שרעף כזה לא יזול?

והכי חשוב, להבדיל מרעפי אקרשטיין, ההנחה שלהם לא היתה קלה - תמיד צריך היה לשחק ולשדל אותם לנוח במקומם.

בחינת האיטום

אחרי שגמרתי את הנחת הרעפים והפחים שאוטמים את החיבור שלהם אל הקיר, הנחתי על הגג ממטרה ופתחתי אותה לעשר דקות. בכל המקומות בהם הופיעו נזילות (תמיד מנקודת החיבור של הרעף אל המריש), הרמתי את הרעף מעט שחררתי את הבורג, הוספתי סיליקון והדקתי מחדש. הטיפול הזה פתר את הבעיה.

גשמי ספטמבר

לא רק שבספטמבר ירדו אצלנו עשירית מכמות המשקעים השנתית, אלא שכל זה קרה בפרקי זמן קצרים ביותר - דהיינו גשמים חזקים (ע"ע שבר ענן). הגשמים הברוכים האלה איפשרו לי למצוא עוד עשרות רבות של נזילות שלא הופיעו בניסוי הממטרה.

איך עושים את זה כשיש תקרה?

מתחת לגג שלי, להבדיל מרובם המכריע (99 אחוז) של שאר הגגות בעולם, אין תקרה. מבחינה זו אני בר מזל. זאת משום שאין לי מושג איך מאתרים את הנזילות כשיש תקרה שמסתירה את הגג מלמטה.

נציג המפעל

אז אחרי שתיקנתי את מרבית הנזילות החדשות שגיליתי, פניתי לדאוד, סוחר העצים, ושאלתי אותו אם יש מישהו שיכול להסביר לי למה יש כל כך הרבה נזילות. "אין בעיה" ענה דאוד "יש למפעל הזה אחריות והם ישלחו אליך נציג שיסתכל על הגג ויעזור לך למצוא פתרונות. בינתיים, כמה רעפים אתה צריך במקום אלה שהיית צריך לזרוק?"

- 24

- אין בעיה. תבוא ותיקח.

- אתה רוצה את אלה שאני זורק?

- לא, אני מאמין לך שהם יצאו פגומים מהמפעל.

ואכן, יומיים לאחר שיצרתי עמו קשר, התייצב אצלי אבנר, נציג המפעל, על הגג.

אני חשבתי שהוא יתלה את האשם בנזילות בעובדה שאני משתמש בברגים, בעוד שהיצרן מועיד את הרעפים לחיבור במסמרים. אבל הוא הצביע על בעיות אחרות.

לא נועדו לאיטום מושלמם

"הרעפים אף פעם לא נותנים איטום מושלם, בטח לא בגשמים חזקים ועוד עם רוחות" אמר אבנר "הגגנים מניחים מתחת ללאטות יריעות פלסטיק שמבטיחות את הגג מנזילות".

- אבל גם בגג הקודם לא שמנו יריעות ורעפי אקרשטיין לא נזלו מעולם בגשם.

- אני לא מאמין.

זה נכון שכיוון הרוח אצלנו הוא כזה שהוא מעמיד את הגג החדש במבחן הרבה יותר קשה מאשר את הגג עם רעפי אקרשטיין, אבל גם זה עדין לא מסביר הבדל כזה בתוצאות.

שיפוע של 35 אחוז

- באיזה שיפוע בנית את הגג הזה?

- 30 אחוז.

- היית צריך כאן שיפוע של 35 אחוז לפחות.

- אבל גם הארכיטקט וגם הגגן שיעצו לי אמרו ששיפוע של 30 אחוז יספיק. בגג של אקרשטיין השיפוע הזה הספיק.

- אנחנו אומרים, וגם מפרסמים בכל מקום, לתכנן עבור רעפי מרסלייז שיפוע מינמלי של 35%. שיפוע כזה היה נותן לך אטימה יותר טובה.

חזרתי ובדקתי את התכניות שלי וחילקתי את גובה הגג ברוחבו. התוצאה - השיפוע שלי הוא רק  28.7 אחוז

 מאחר שבחלקו הגבוה הגג מגיע (עם פחי האיטום) כמעט עד לגובה החלון, לא ניתן היה להגביה את חלקו האחורי של הגג. כך שאם הייתי יודע על הדרישה לשיפוע של 35% הייתי צריך להנמיך את הקורה הקדמית בעוד 28 ס"מ. המשמעות היא שבמקום לשים אותה בגובה של 257 ס"מ (מפתח שנותן תחושה מרווחת) הייתי צריך להנמיך אותה לגובה הקלסטרופובי מעט של 229 ס"מ. דהיינו - הייתי בהחלט בוחר לי רעף שמאפשר שיפוע יותר מתון.

יש לנו רעף אחר

"אבל אנחנו מייצרים רעף אחר 'גמיש' שמאפשר חפיפה גדולה יותר" - אמר לי אבנר "גם זה היה פותר לך חלק גדול מבעית הנזילות".

- והוא יקר יותר?

- לא, אנחנו מוכרים אותו באותו מחיר כמו את המרסלייז.

המסקנה

הייתי צריך לשוחח עם אבנר כבר בשלב התכנון. יתכן שהייתי בוחר רעף אחר של קוניאל, או שהייתי הולך על אקרשטיין. בכל מקרה, זה היה חוסך לי לא מעט ימי עבודה והרבה עגמת נפש.

פחי האיטום

על מנת לאטום את החיבור בין הרעפים וקיר הבית, מניחים מעליהם פחי איטום:

הפחים האלה, כמו הפחים ששימשו לאיטום בצידי הגג, הם סטנדרטיים וניתן להזמין אותם בכל פחחיה.

גם כאן יש ליצור חפיפה בתפרים. את הרעפים מחברים אל הקיר בעזרת דיבל דפיקה ואת כל התפרים והברגים מכסים בסיליקון.

סיליקון

מומלץ להשתמש כאן בחומר שנקרא Silkaflex. אפשר אמנם לשים כאן גם מוצרי סיליקון אחרים, אולם אלה יתאימו פחות משום שהם לא נדבקים היטב אל הבטון.