"זה לא ילך" חיווה שכני את דעתו כשתארתי לו את תכניתי לסכל את נסיונות הפריצה של חתולי הרחוב לחלון המערבי של המטבח שלי.

- למה?

- אני אומר לך שזה לא יעצור אותם.

עד היום אבטחתי את הרשת של החלון הזה בעזרת אטבים. בהתחלה עם אטב אחד אותו הדקתי על מסילת הרשת. לימים, אחרי שהחתולים הרעבים הצליחו להתגבר עליו הוספתי עוד אחד, הפעם על המסילה העליונה. אבל לפני כמה שבועות הופיע בגזרה חתול חדש - זכר גדול, חזק, חכם ונחוש מכל אחיו. אני מוסיף אטבים והוא - מצליח לפתוח את הרשת. לבסוף, אחרי שאבטחתי את החלון בעשרה אטבים, לא יכל החתול הענק להזיז את הרשת (טוב, בכל זאת - אני יותר גדול ממנו), אולם במהלך נסיונות הפריצה שלו הוא קרע בה חור. 

 

בנוסף לנזקים לרשת, משאירים החתולים עקבות בוץ על הקיר

אל תטעו, אני אוהב חתולים. ולא סתם אוהב, אני ממש מעריץ אותם. כן, יש כמה בעלי חיים עם מאפיינים אנושיים, אני אוהב את השאר.

כיום, כשאשתי מסרבת לאמץ חתול נוסף, אני מאכיל שני חתולים של שכני. האחד - סימבה, זכר יפהפה בעל קול צורמני, בא אלי כמה פעמים ביום לבקש השלמת הכנסה והשניה - פרידה, חתולה מופרעת, מגיעה אלי כשהוריה עוזבים את הבית. הם אמנם ממנים מישהו שיאכיל את החתולים שלהם, אבל מאיזושהי סיבה זה לא עובד ופרידה מגיעה אלי כדי לקבל את שאריות הקטלי שנותרו במזווה אחרי שצונאמי, חתולתי האחרונה, נדרסה על הכביש שליד ביתנו.

בהתחלה חשבתי לשים אדנית עם קקטוסים שתחסום את אדן החלון. ממש כפי שעשיתי בחלון הדרומי:

החלון הדרומי: שתי אדניות עם קקטוסים חוסמות היטב את אדן החלון ומרתיעות את החתולים מלתפוס את העמדה הטובה בעולם לציד צופיות

אבל כשלקחתי את מידות החלון התברר לי שרוחבו הוא 97 ס"מ ואילו אורכה של האדנית במידה הקרובה ביותר אליו הוא 80 ס"מ. המרווח שישאר יהיה גדול דיו כדי לאפשר ללוליינים האלה לנחות עליו ולבצע את זממם ברשת החלון.

מאחר שממילא תמיד חלמתי על אדנית מעץ, ישבתי לתכנן אחת:

סבתא חביבה הניאה אותי מהרעיון המקורי שלי - למלא את ארגז העץ באדמה ותחת זאת לתכנן אותו כך שיכיל בתוכו אדנית מפלסטיק על תחתיתה (גם היא מפלסטיק).

"זה לא ילך" אמר לי בעל המשתלה הרוסי שאליו באתי כדי לקנות את שתילי הקקטוסים. איך אני יודע שהוא רוסי (כמובן, מחוץ למבטא הכבד שלו)? הוא סירב לעזוב את עמדתו ליד הכניסה ולבוא איתי אל שולחן הקקטוסים. לא איגור, אתה כבר מזמן לא המאבטח בסופר. לא, לא, מאז שהפכת לבעליה של המשתלה אתה צריך לטפל בלקוחות.

הוא כמובן צדק, הרוסי. כשחשבתי על זה שוב (באיחור מה) הבנתי שלא הייתי צריך לקנות אצלו שתילי קקטוס חדשים. כל מה שהייתי צריך לעשות זה לכרות, בסכין, כמה יחורים מהקקטוסים שיש לי באדניות שבקיר הדרומי ולנעוץ אותם באדמה. אין, אין בעולם מצב שהצמח הקשוח הזה לא יקלט.

הנה מה שיצא בסוף:

 רק שלושה מהקקטוסים הם רוסיים, כל השאר הם יחורים שנכרתו מהצמחים שבאדנית אשר בחלון הדרומי. בעוד שנה הם יהיו גדולים דיים כדי לעשות את העבודה.

"זה לא ילך" פסק גם בנו של השכן שראה את האדנית על החלון "אין שום דבר שיעצור את החתולים האלה".

המגרעות

כמו כל דבר אחר שאני יוצר, קצת לפני שאני מסיים אותו, אני יודע מה הייתי עושה אחרת אם הייתי צריך לעשות את זה שוב.

השגיאה העקרית כאן היא שזה יוצא טיפה גבוה מדי (טוב, גם כבד מדי. לא כבד במובן הכבד של המלה, אלא כבד מכדי שסבתא חביבה תוכל להוריד אותו בעצמה מהחלון). אמנם הגובה מקשה עוד יותר על החתולים, אבל הוא חוסם גם חלק מהחלון. למה יצא גבוה? כי:

א. התקנתי מתחת לארגז שני קרשים - כדי לאפשר למי העודפים לנזול בחופשיות מבלי להרקיב את תחתית הארגז.

ב. השתמשתי בלוח עץ ממש עבה (5 ס"מ) לתחתית. הייתי יכול להסתפק בפחות.

ג. יתכן שהייתי יכול להסתפק רק בשני לוחות לצורך יצירת הקירות ולקצר מעט את עמודי הגדר המחודדים. אבל את זה אני עוד אוכל לתקן בעתיד.

מבט מלמטה

טוב, היום תיקנתי את הרשת הקרועה. ובאמת מאז, אף חתול לא פרץ הביתה וזאת למרות שעברו כבר כמה שעות.

- "למה הם כולם אמרו שזה לא ילך?" שאלתי את סבתא חביבה.

- לא יודעת. אולי בגלל שהם חושבים שאם יש לו, לחתול, תשע נשמות אז מה זה בשבילו כמה שפיצים מעץ...

אין כמו גשמי נובמבר כדי למשוך את הצופיות אל מתקני ההאכלה שלי. כבר כשהשמים מתחילים להתקדר הן באות בהמוניהן, כנראה כדי להטען באנרגיה.

בחודש הבא, כשיתחיל להתקרר, הן יהגרו לשפלת החוף. חלק מהן ישאר שם והעופות המעטים שיחזרו, יגדלו, במהלך הקיץ, כמה דורות של גוזלים, עד שלקראת הסתיו - שוב יגיע מספרן לכמה מאות.

 

ג'יזוס כרייסט

ערב?

אז זהו שלא. כחצי שעה לפני שהיום נוטה לערוב, הן מפסיקות לבוא ומחדשות את הזלילה עם אור ראשון למחרת.

תת חשיפה - זה מה שזה.