- תגיד לי, היית פעם אצל זונה?

- היתה לי פעם אחת, לא חשוב מאיזו עדה, זונה בת זונה.

- לא, אני מתכוונת ברצינות.

- אה, עוד לא, אבל אני עוד צעיר.

- למה?

- למה לא הלכתי לזונה? שאני אשלם על זה?

- אהה...

- תגידי כשלקוח לא משלם לזונה, טכנית, זה שוד או אונס?

- למה אתה מתכוון?

- אם היא רוצה להתלונן עליו במשטרה, כן? באיזה סעיף היא מאשימה אותו?

- רואים שאף פעם לא היית אצל אחת כזו. שם אתה קודם משלם, לפני שאתה מקבל את השירות.

- אה. אם ככה אז בואי נחליט שאז זה אונס.

- טוב, אם זה מה שעושה לך את זה.

- רגע ונכון שבעל יכול לאנוס את אשתו?

- על זה כבר מזמן אין ויכוח.

- אבל מעשה מגונה, הוא יכול לעשות בה מעשה מגונה?

- למה אתה מתכוון?

- נגיד היא שוטפת כלים, רכונה על הכיור. והוא מתגנב מאחוריה ותופס לה את הציצים. היא יכולה להתלונן על זה?

- במשטרה?

- לא, אצל אמא שלה. בטח שבמשטרה. אני מדבר על ההבטים הטכניים-חוקיים.

- אני חושבת שבמקרה הזה לא.

- ואם יש לה ציצים ממש גדולים?

- מה זה משנה?

- את יודעת, אני שם לב שהיום, אפילו בהוליווד השמרנית, זה מתחיל להיות לגיטימי להראות נשים חשופות חזה, אבל רק כאלה עם ציצי קטנים, מקסימום בינוניים. ציצי ממש גדולים האמריקאים מראים רק בסרטי פורנו.

אם משטרת המוסר של YouTube השמרנית לא הורידה את הסרטון הזה מהרשת, סימן שציצי קטנים חשופים כבר נחשב לממש לגיטימי.

תודה לנ*גה שהפנתה את תשומת ליבי לסרטון הארכני הזה. למי שישבר (כמוני) ולא יצליח להגיע לסוף, אני מנחש שיהיו בסרט 12 דוגמניות (בכל זאת - לוח שנה), שבין צילומי העירום שלהן הן יספרו כמה הן מרגישות נוח עם הצלם - מריו סורנטי, ושרק מולו הן מוכנות להתפשט ואיך הן בוטחות רק בו שיוציא אותן במיטבן. כן, תסריט מושקע.

 - אה טוב. אתה יודע מה, אם יש לה ציצים ממש גדולים, היא יכולה להתלונן עליו במשטרה. אבל תן לי דוגמה אחרת.

- או קיי. נגיד שהבעל הזה מקבל את הקיק שלו מלחשוף את עצמו בפני נשים. נו, איך קוראים לזה?

- אקסהיביציוניסט.

- בדיוק. וכשהיא צופה לתומה בטלויזיה הוא מגיע מחדר השינה כשרק מעיל גשם לגופו העירום. ואז, ממש בשיא הדרמטי של הסרט...

- כן, הבנתי אותך. באמת מרתק. אבל עד עכשיו הבאת לי דוגמאות קלות, אפילו לא היתה כאן דילמה. אתה יכול להשתדל יותר?

- אוקיי, את ביקשת את זה. אז אם האיש הזה מציץ למקלחות של עיוורות. זה נחשב?

- בודאי. מה ההבדל?

- כי הצצה זה מן עבירה מיוחדת כזו, את יודעת. כל עוד זו שהציצו לה לא יודעת על זה, אז בעצם היא לא נפגעת.

- אכן דילמה כבדה ביותר.

- רגע, בואי נפתח את זה עוד קצת. את זוכרת שהאיש הזה הוא לא רק מציצן אלא גם אקסהיבציוניסט.

- אוקיי, במקום שממנו אני באה היו אומרים על זה שהעלילה מתחילה להתעבות. אולי הוא גם בהאי.

- הוא מה?

- באהי, אתה יודע מהדת הפרסית הזו, נו, אלה עם הגנים הבאהים בחיפה.

- למה באהי?

- כי גם אני רוצה להוסיף כאן איזה טוויסט.

- טוב, אבל רק בתנאי שקוראים לו חמזי.

- אוקיי, אז יש לנו מציצן-אקסהיבציוניסט-באהי שקוראים לו חמזי.

חמזי?

 - אז חמזי הזה חושף את עצמו לפני העיוורת.

- אוקיי.

- אז זה נחשב?

- אני חושבת שלא.

- אבל אם הוא גם גידם? אני מתכוון בשתי הידיים.

- טוב, אני מתחילה לדמיין את זה. באיזה צבע המעיל גשם שלו?

- ירוק זרחני, אבל זה ממש לא חשוב. איך הוא יפתח אותו?

- יפתח את מה?

- וואו את כבדה, את המעיל הירוק שלו.

- אה, זה בגלל הצבע המשונה שבחרת לו. אם היית אומר צהוב, הייתי מבינה.

- הוא יבקש מהעיוורת שתעשה את זה עבורו. את יודעת, אחוות נכים שכזו.

- כן, אני חושבת שאז היא יכולה להתלונן על הטרדה מינית.

- עכשיו בואי נחבר את כל הפאזל. את מוכנה?

- נסה אותי.

- הבעל, חמזי, המציצן האקסהיביציוניסט, שרק מעיל גשם ירוק זרחני לגופו העירום, מגיע למטבח כשאשתו, ריטה העיוורת, שהיא נכדתה של ריטה היוורת', רכונה על הכיור.

- למה דוקא היא, העיוורת, שוטפת את הכלים בבית? אין פה איזה סקסיזם שוביניסטי? 

- אבל הוא גידם, בשתי הידיים. וחוץ מזה הוא בהאי והדת שלהם אוסרת על הגבר לשטוף כלים.

- הגיוני.

- ואז הוא מגלה שמתחת לסינור שלה היא לא לובשת כלום. הוא מנסה לפתוח את המעיל שלו בעזרת הפרוטזות שלו, אבל אלו בוגדות בו בגלל הרעד שאוחז את גופו. את יודעת, הוא ממש מתרגש בסיטואציות כאלה. הוא לופת את שדיה העצומים בקרסים שלו ואז היא אומרת לו "חמזי?"

זה שוב אתה?

 - הבנתי. חשבתי שאנחנו מדברים על דילמות מוסריות, אבל בסוף התברר שאתה מתאר כאן את הפנטזיה האולטימטיבית שלך.

- וואלה? את צודקת. ואני חשבתי עד היום שאני יותר בכיוון של זוג לסביות שמתאבקות בבוץ...