נועם שליט

 האיש המופנם והמסוגר הזה, שנראה על פניו שהחשיפה התקשורתית עולה לו בבריאות, האיש שהצהיר שכל מבוקשו הוא לחזור לאלמוניות כשהפרשה תיסגר - התהפך. דהיינו - עכשיו כבר קשה לו כבר להרדם בלי אור הזרקורים. אז יכול להיות שיש לו את היכולת הכל כך חיונית בפוליטקה - לשנות כיוון באחת.

 כן, הוא שקול ומחושב. אז הוא לא יהיה פוחז צורמני כמו סופה לנדבר או פרחח אלים כמו אנסטסיה מיכאלי, אבל לבקש ממני 'לא לערבב שמחה בשמחה' (להפסיק לזהות אותו כאבא של הילד של כולנו), זה מוגזם. כי בלי הפרשה הזו, מי בכלל היה... עזבו, אני בטוח שהוא יהיה התשובה הניצחת של מפלגת העבודה לסיעת הלפיד החדשה.   

לובן תכול

היום הקשבתי במקרה למילות השיר 'ואת' של קרן פלס (גם מלים וגם לחן). אבל לא על זה רציתי לדבר איתכם.  

 נכון, קרן היא לא התשובה הישראלית ליוסי גיספן למרות שיש בשיר הזה שורה כמו

 שכחתי מעצמי ודי

טוב, היא לא משוררת. היא קרן פלס. יש לה איכויות אחרות. אבל לא על זה רציתי לדבר איתכם. רציתי בכלל לדבר על פיזמונאי מהמעלה הראשונה. כן, יש כאלה שיקראו לו משורר.  

אבל בכל זאת, 'אל מי את מקרבת מרחק'? זה לא קצת גיספני? כי מרחק אפשר לקצר. אבל לקרב? אולם לא על זה רציתי לדבר איתכם. באמת שלא. אלא שפתאום נזכרתי באחד הראיונות ששרית חדד העניקה לתקשורת. ראיון שבו היא הודתה שאת המלים למיטב הלהיטים שלה כתב עבורה המכולתניק שלה. ואז כשכבר החלטתי להתעשת ולכתוב על יורם, פתאום הכתה בי השורה בת האלמוות 'כל שיר עושה להיזכר' שאשכרה בירווזה לי את העור במקומות הכי עדינים בגוף.

אני נוהג להמשיל את הלחן של השיר לגוף ואת המלים לראש. 

אז לפני שאתם מאשימים אותי שהגדלתי לה את השדיים והקטנתי את הראש, אתם מוזמנים לשקול את האפשרות שלפחות אחד מהם היא עשתה בעצמה. 

אבל בואו נעזוב לרגע את פלס ונדבר על יורם טהר לב. נכון שהוא חמוד? ורגע לפני שאנחנו עוזבים אותה בואו נשקול את האפשרות להרים קרן ולהוריד מהשורה הבאה רק את המלה האחרונה:

הייתי עושה אותך מאושרת  

הבה נניח לה להתפייד עם הבית:

את כל העולם את גילית
ולקחת לי
איתך
ומי זה שעכשיו נוגע בך

אני מקווה שהוא מאושר שיש לו אותך
לא מכאיב לך
בך לא פוגע
הייתי כזה אם הייתי יודע.

כן, אני לא רוצה להתקטנן על 'ולקחת לי' (צ"ל 'ולקחת ממני', או יותר טוב - 'ונתת לי'), ולא על כל מה שמגיע אחרי זה, אבל, קרן, אני לא מתפלא שאיתי (ע"ע לא מתעסק ברגשות יותר מדי) עזב אותך. אני כבר לא צריך לשמוע את הצד שלו.

אז כל מה שרציתי להגיד על יורם זה שבשיר 'נוח' (כן, ככה הוא בחר לאיית את זה באתר שלו) הוא כתב את השורה הבאה:

ואל תוך התכלת הלבנה  

בכל זאת אני מפרגן ליורם ומכניס את האוקסימורון הזה למשבצת של 'חירות לירית'. ואני עושה את זה לא רק בגלל שהוא אחי התאום, אלא בגלל שאני מבין שבאותו ערב סגרירי היה חסר לו חרוז לשורה הבאה:

 שלח את היונה   

ואז בדיוק מתי כספי התקשר לשאול אם השיר כבר מוכן (בכל זאת נשאר רק שבוע עד לפסטיבל והוא צריך לעבד אותו ולהתאמן קצת) ואשתו (השניה) כבר צעקה לו מחדר השינה, יורם - תכבה את האור, אני צריכה לקום מחר בבוקר.

 ככה אני יכול להראות בעוד עשר שנים. כל מה שאני צריך לעשות זה לקנות חולצת ג'ינס ומשקפיים תואמים. השיער כבר יתדלדל בדרך הטבע וגם הזקן והאף יגדלו מעצמם.

כן, חירות שירית, זה המפלט של המשוררים. לא יוסי, אתה לא תוכל להינות מהכסתח הזה עד שלא תכתוב משהו ברמה של ארבע אחר הצהרים או בפרדס ליד השוקת.

למלות - אני נטפל דוקא לביטוי הזה - כי אני מרגיש שזו אולי השגיאה השניה הכי נפוצה בשפה המדוברת (אחרי הבלבול בין זכר ונקבה במספרים). אז איך תדעו שהדרך הנכונה היא 'למלא' את מיכל הדלק שלכם? פשוט תקחו את השרש 'גלה' ותטו אותו בכיוון הנכון (לגלות), או 'בלה' (לבלות) ואז, כשתראו שזה בכלל לא דומה (כי 'למלא' מסתיים ב-א' ובעצם הוא יותר דומה ל-'לדכא'), תעשו כמוני ותפרצו בבכי. מישהו כבר יבוא לעזור. טוב, כמה אפשר לסבך פעולה פשוטה כמו מילוי מיכל דלק (אפילו בתדלוק עצמי)? אוקיי, אני מסכים שטופס זה דבר אחר. כן, ישנם גופים ומוסדות שמקדישים מאמץ לא מבוטל כדי לסבך את זה. בהחלט.   

אין לי שום טענה לסא"ל אמיר, מפקד טייסת 120. ביחידות צבאיות מותר להשתמש בקודים.

פונץ' רימונים

 זוכרים את ליקר הרימונים מהפוסט הקודם?

אז סבתא חביבה הציעה לו קידרוג שהפך אותו לפונץ' נפלא.

אבל בואו נגיד מלה על 'קידרוג'. האקדמיה הציע את המונח העברי הזה כתרגום ל-Upgrage (נגזר מ'קידום בדרגה'), אבל הציבור הימתיכוני הלך דוקא על 'שידרוג', שזה, אם מתייחסים למבנה האטימולוגי שלו, יכול להיות תרגום לביטוי הפחות נפוץ - Regrade. דהיינו - הוא כולל גם את האפשרות לירידה בדרגה (נכון שאפשר להמחיש את זה בלי המעבר של קצב לביתו החדש, אבל זה פחות כיף). אני החלטתי לנהל מלחמת מאסף על הביטוי המקורי ולהחזיר אותו, יחד עם ה'מינשק', למקומו הראוי. 

אבל בואו ניגש למהות. מרסקים לתוך הליקר ציפורן. אפשר להשתמש באבקת תבלין, אבל הארומה שם... עזבו, לכו על ריסוק המסמרים הקטנים האלה. אני עשיתי את זה עם פטיש שניצלים (אם כי אני בטח יש דרכים יותר אלגנטיות). ומחממים (זה לא בושה לחמם במיקרו).

הטוויסט שלי

 אחרי שטעמתי את זה, הוספתי לתערובת (לפני החימום) כמה גרגירים מהפלפל החריף שבגינתו של אריה. התוצאה (להזכירכם זה ליקר באוקטן של יותר מ- 50% אלכוהול עם ציפורן ופלפל חריף) העיפה אותי למקומות שרגלו של האדם הלבן עדין לא דרכה בהם.

שתיתי את זה כשהייתי מצונן (אני אף פעם לא באמת חולה - עם עם חום וגימלים. הגרסה שלי לשפעת זה כאב גרון שמופיע בבוקר, נסוג אחרי הקפה ושב מחדש בבוקר של יום המחר. טוב, אפשר להוסיף לזה גם שיעול עמוס בכל טוב) וזה חיסל באחת את הדאבה שבבית הבליעה. מומלץ גם בשאר ימות השנה.