טובים ורעים

'זו מלחמה' הודיעה הכותרת בידיעות (לא, אני לא קורא עיתונים. זה נגד האמונה שלי. אבל מצאתי אחד במסעדת חומוס בכפר יסיף - אבו פאוזי. החומוס הכי טעים במדינה) ופירטה את מעללי הפצחנים הישראלים שהחזירו מלחמה שערה והפילו את אתר הבורסה הסעודית. "זו נקמה ציונית" אמר ההאקר ו' "הם הכריזו מלחמה אבל אנחנו מוכשרים יותר". בהמשך מתארים ההאקרים בעלי כינוי הרשת ההרואיים (חניבעל וכיו"ב. למה באמת אף אחד לא קורא לעצמו 'הלפלף מכיתה ט', 'ילד הכאפות' או סתם 'אפרים'?) את מעלליהם ויכולותיהם. ניכר בהם, בכתבים, שהם ממש גאים על שסופסוף נמצאה תשובה ציונית הולמת לחוסר האונים שלכאורה אפיין את תגובת השלטונות כאן.

רוני 'החודר': אם רק הייתי יכול לספר לכם על מה אני מפנטז עכשיו.

רגע, אני אשתלט על הבלוג ואשתול רמז בהמשך.

אז מי שזוכר את מה שאמרתי בפוסט אל תגעו במשיחי, יכול לנחש מה אני הולך להגיד עכשיו. ובשביל כל השאר אני אגיד את זה במפורש:

כמו שההאקר הסעודי עשה לנו שירות שלא יסולא בפז (בכך שהוא עורר את המודעות וקידם את תיקצוב הגוף המתאם להגנת הסייבר), ככה עשו הילדים האלה נזק בכך שעזרו לקדם, בכל מדינות האיזור, את גופי הגנת הסייבר.

ובכלל, הגיע הזמן שמישהו יטפל ברצינות בכל אנשי הזדון האלה שמסבכים את חיי הרשת וגורמים לנו עגמת נפש שיכולה לעלות אפילו על זו הנגרמת מפריצה לבית.

רגע, איפה זה ה-Escape כאן? 

החודר: הנה, על זה אני מדבר. נראה אותכם מעיזים להקליק כאן. 

והפעם אני עומד לטפל באחת מאושיות העברית - נעמי שמר. ולא סתם, אלא באחד השירים המקסימים שנכתבו בבקעת כנרות. נכון, השבוע בניון הוציא אלבום ובו גרסת כיסוי לשיר הזה.

כמו חצב

מלים ולחן: נעמי שמר

כמו חצב להתבצר
במעבה האדמה
ולחכות לסיומה
של העונה הכי חמה

ואחר כך להתמר
וכעמוד עשן לבן
שמועה טובה להעביר
שהחגים כבר באוויר

וכמו ענן להתגשם
מעל חלקת שדה ריקה
ולהביא לרגבים
את הבשורה הירוקה

שוברי הרוח מנסים
לשמור עלי מן הבאות
במעבה הפרדסים
אמרו מתי קץ הפלאות

אמרו מתי קץ הימים
הלא מדבריות שלמים
יש לעבור במחי כנף
שבין הקיץ והסתיו

וכמו ענן להתגשם...

ציפור השיר הפעוטה
שהסופה אותה גרשה
ובלבלה את מסלולה
מיבשה ליבשה

ציפור טסה, נעלסה
על תורן של ספינת משא
בהגיעך עדי אובד
למדי אותי להשרד

וכמו ענן להתגשם... 

נכון אחד השירים היפים? אז בואו נניח לרגע (רק לרגע) את העובדה שלספינות משא אין תרנים (עובדה עליה אנחנו, הפיראטים, מצרים מאד, כי איפה הם יתלו את הדגל הלבן שלהם?) ונדבר על השורה

למדי אותי להשרד

טוב, הגיע הזמן להתוודות - אני לא אוהב את ההטיה הזו. יש מלים שהצורה הסבילה שלהן מופיעה בבנין פעל. לדוגמה: 'שקע' או 'טבע'. כשאנחנו מבקשים את הצורה הפעילה שלהן אנו מטים אותן בבניין הפעיל: 'להשקיע' או 'להטביע'. אמנם שמעתי גם אנשים שאומרים 'נשקעתי בבוץ' אבל לא הייתם בוחרים בהם ללמד עברית אפילו בג'לג'וליה. אותו הדין חל על השורש 'שרד'. אני מקווה שאתם אומרים 'שרדתי' ולא 'נשרדתי'.

ואני לא אומר כאן שהצורה 'להשרד' היא לא חוקית. אחרי הכל אני לא באמת סוג של אבשלום (הכינוי 'שרלטן' ייטיב לתאר את מעמדי בהררכית הבלשנים). אבל אני לא אוהב כשאפשר להטות שורש בשני בנינים שונים ולקבל אותה משמעות. דוגמאות: 'להתאייד' (מה רע ב'להתאדות'), או 'ביום' (אני מעדיף את 'בימוי').

אז אם היה חסר לך חרוז, נעמי, למה בחרת דווקא אחד כל כך חלש ('אובד' עם 'להשרד' זה לא עובד).

על כן, אני מציע שהבית האחרון יראה ככה:

ציפור טסה, נעלסה
על תורן של שגיאה גסה

בהגיעך עדי אובד
אל תנקרי לי בכבד.