- "יוסקה? בטח שאני מכירה אותו הוא גר במרחק יריקה ממני" ענתה בבטחון על שאלתי.

- "הלגה, לאיזה מרחק את יורקת?" שאלתי כשאני מנסה לשוות נימת הערכה לקולי.

- אתה רציני?

- אהה...

- אתה בטוח שאתה רוצה לדבר איתי על פליטת נוזלי גוף בערב האביבי הזה? אתה יודע, זו מטבע לשון. אל תתחיל להתקטנן לי.

- המטבע הזו היא אחותה של 'בתוך דקה אני אצלך' או 'אני שתי מטר מהבית שלך'.

- רגע, לא אומרים 'שני מטר'?

- אני חושש שאלה שממשתמשים במטבעות לשון האלה לא נוטים להתעסק בדקויות.

- ומה רע במטבעות לשון האלה?

- כי אני ישר שם איקס על מי שמשתמש בהן.

- "למה?" שאלה כשהיא מטה את צוארה הארוך לעברי ונועצת בי מבט משועשע.

- כי זה אף פעם לא נכון. כל מי שאמר לי את זה עד היום, הגיע, במקרה הטוב, תוך רבע שעה.

- אז איפה הבעיה?

- אינטגריטי. האנשים האלה תמיד יעשו הערכת-חסר של הזמן והמרחק שנשאר להם להגיע ליעד. ואני לא מתכוון רק ליעד פיזי, אלא גם לדד-ליינים ולשאר ההתחייבויות שלהם.

- ואלה אנשים רעים?

- לא, לא זה מה שאמרתי.

- "אז מה אמרת" היא צמצמה את עיניה הירקרקות כפי שהיא תמיד עושה כשהיא עומדת לסגור עלי את המלכודות שלה.

- בואי נגיד שאלה לא אנשים שאני מתלהב לשתף איתם פעולה.

- אתה יודע, במקום שממנו אני באה, האנשים מאד דייקנים. מילה שלהם זו מילה וזמן זה זמן. אצלנו כמעט שלא מאחרים. אנחנו היינו עושים הכל בזמן ובמקום.

- ואני בטוח שזה עובד.

- כן, עובד מצויין. לפני 70 שנה הצלחנו לכבוש את כל אירופה.

- חוץ מאנגליה.

- "אבל לעומת זאת היו לנו השגים טריטוריאלים גדולים גם באפריקה. תראה, האנשים בשטוטגארט קמים מוקדם בבוקר, עובדים בחריצות ובדייקנות. המטוסים ממריאים בזמן והרכבות אף פעם לא מאחרות. אבל..." אמרה ונאנחה.

- אבל מה?

 בכל זאת לא תמיד אתה יכול לסמוך עלינו.

- איפה אתם מפשלים?

- בוא נגיד שאם היית בא להתארח אצלי לפני שבעים שנה, יש כאלו שהיו מזמינים אותך להתרחץ, אבל מתחת לחיוך, במקום מים... היתה מצפה לך... איך אני אנסח את זה בעדינות - הפתעה קטנה. תראה, למרות שאצלנו הכל דופק, אני מעדיפה את הבאלאגן שכאן.

- למה? מה יש לנו שלכם אין? נסי לתמצת לי בשתי מלים את היתרונות של הלוואנט.

- חוש הומור.

ירח

מלים, לחן וביצוע: שלמה ארצי

המקור: ואמי אומרת "זה החוטא שלי"

הנכון: ואמי אומרת "זה החותן שלי"

הגיוני, אבל רק בליל הסדר ורק אם חלק מהאושיפיזין הם לא ממש מהמשפחה.

היתה תקופה כזו שהאושר בא בזעם

שלמה, לא קניתי את 'והם צרחו תורידו, ת'נמוך עם הטוקסידו'. 

אני דוקא מאמין לך שהיית לובש טוקסידו רק כדי שיצא חרוז אם 'תורידו'. כן, אתה חית במה ואין שום דבר שלא תעשה; אבל מישהו היה צריך להגיד לך, כבר אז, בבר הקודר ברחוב המסגר, שזה חרוז ממש צולע. אתה יודע צריך לא מעט סלחנות כדי להתעלם מזה שאחד נגמר בשורוק והשני בחולם (ע"ע זו אני החולם שח). 

צריך לצלצל פעמים

מלים: נתן אלתרמן, לחן: משה וילנסקי, ביצוע מקורי: שושנה דמארי

המקור: דבריך עינוני כחרב דבריך הכוני כשוט

הנכון: דבריך הכוני קשות

ואז נפתחות הדלתיים ואז נפגשים במבט (ע"ע פגישה לאין קץ)

חיוכים

מתחת לחיוך היתה מצפה לך הפתעה קטנה