רוטינה

אתמול בערב חשבתי על הליך החלפת בלוני הגז אצלנו בקיבוץ. אבל אחרי זה שכחתי. ככה זה עם גז. הוא גז.

אבל עכשיו נזכרתי שוב: רציתי להגיד שגם אם אתה זוכר להזמין גז ממש כשנגמר לך הבלון, עדין ישנה אפשרות תאורטית שבסוף תשאר בלי גז. וזאת למרות שאנשי השירות יעשו את מלאכתם על הצד הטוב ביותר. אוקיי, נסחפתי - באופן סביר.

הליך ההזמנה אצלנו הוא כזה:

כשאתה מגלה שאין יותר גז בכירה, אתה יוצא החוצה אל צמד הבלונים שצמוד לקיר, סוגר את הבלון הריק, פותח את השני ומבצע את ההזמנה. גם הליך ההזמנה אצלנו הוא מטורף, אבל לא על זה רציתי לדבר.

בשלב הזה יש לך, צמודים לקיר הבית, שני בלונים - אחד ריק ואחד מלא.

אנשי חברת הגז מגיעים תוך שבועיים בערך, סוגרים את ברז הבלון המלא ומחליפים את המיכל הריק באחד מלא. אבל הם משאירים את שני הבלונים סגורים. למה? כדי שתדע שהם היו וביצעו את ההחלפה.

בינתיים הכל פשוט. אבל חכו להתפתחויות.

אם במהלך השבועיים האלה צרכת עשירית מכמות הגז שבבלון המלא, עכשיו יש לך שני מיכלים צמודים לקיר ביתך, אחד מלא לגמרי ואחד כמעט מלא - יש בו תשע עשיריות גז. כשאתה מנסה להדליק את הכירה בפעם הבאה אתה מגלה ששוב אין לך גז. אחרי הפניקה הראשונית אתה נזכר שיש אפשרות שאנשי חברת הגז סגרו את ברז המיכל. אתה יוצא החוצה ופותח את הברז של אחד המיכלים. איזה מהם? הרי אפילו אם תנסה להרים אותם לא תרגיש בהבדלי המשקל. אבל בעצם זה לא ממש משנה - הרי אחד מהם מלא לגמרי וגם בשני יש לך כמות נכבדה של גז.

אם פתחת את המיכל הכמעט-מלא, הכל בסדר. אבל אם פתחת את המיכל המלא, העלילה יכולה להסתבך, לכן חשוב לי שתתרכזו עכשיו.

כשהמיכל המלא יגמר, תחזור על התהליך: תסגור את הברז שלו, תפתח את המיכל הכמעט-מלא ותזמין שוב גז.

אחרי ההחלפה הבאה יהיו לך שני בלונים צמודים לקיר: אחד מלא לגמרי ובשני - רק שמונה עשיריות.

וכך אם תחזור על המהלך הזה עשר פעמים אתה עלול, כשאתה גומר את הבלון המלא, לגלות שכמות הגז שנשארה בשני לא תספיק לשבועיים שיעברו עד שאנשי חברת הגז יחליפו אותו.

רגע, אבל מה ההסתברות שתמיד תפתח את אותו מיכל? החישוב היבש מראה את התוצאה 1:1000. אבל כל מי שצפה באנשים שמבצעים פעולה רוטינית, הבחין שהם נוטים לסגל לעצמם שיגרה. לדוגמה: המציל בבריכה יכול להגיד לך בדיוק מה סדר הפעולות של כל אחד משחייני הבוקר. איפה הוא יניח את המגבת, מהיכן הוא יבחר להכנס לבריכה, כמה בריכות הוא ישחה ובאיזה סגנונות, איך הוא יתנגב (קודם שיער, אחרי זה פנים, יד ימין, גב, יד שמאל וכו'). אתם יודעים מה, תבדקו מה אתם עושים במקלחת ותראו שבכל פעם אתם חוזרים על אותה רוטינה.

רוטינת מקלחת.

הלגה: רגע, אם אצלכם מזרימים מים מהדושים האלה, אז איך זה שחשבון הגז שלך יוצא כל כך גבוה?

וככה זה עם בלוני הגז. אם אחרי ההחלפה אתם פותחים את הברז של הבלון הראשון, יש להניח שאחרי ההחלפה הבאה שוב תפתחו את הברז של הבלון הראשון. וחוזר חלילה.

אוקיי, אז מה בעצם רציתי להגיד? שוב שכחתי. כן, אין ספק שאני הולך ומאבד את זה.

תא 1

אתמול גמרתי לבנות את תא המטען של העטלף.

ניחשתם נכון: בניתי אותו גדול וחזק (ע"ע ממש כבד). הנפח שלו הוא פי 8 מהסל המקורי של הרכב הזה ופי 4 מארגז סטנדרטי של קלנועיות מדגמים מאוחרים יותר. עכשיו אני יכול להוביל בו, בנוסף על שני דליים גדולים (בנפח של 18 ליטר), גם שב"ח קטן (עד גיל 5) ועוד ישאר מקום לג'ריקן בנזין ולמקלען תובה.

בניתי את הארגז הזה מפח 2 מ"מ וחיברתי אותו גם לשסי וגם למסגרת הכסא (בס"ה הוא מעוגן לרכב ב-6 נקודות). נכון, לא שכחתי לנקב כמה חורי ניקוז בתחתית (בכל זאת כשפרה ממליטה בבגאז' הזה יש לא מעט נוזלים וג'יפה לנקז).

בגלל שלמעשה זה תא זיווד, החלטתי לקרוא לו 'תא 1'. למה 1? כי יש בכלי הזה רק תא אחד. זה למה.

כמו כל תא זיווד תקני, גם תא 1 מעניק לעטלף הגנה מצויינת מפני ירי של מטענים חלולים מאחור. טוב, מצויינת זה הגזמה, אבל בכל זאת זה יותר טוב מכלום.

אז בשביל כל מי שהחמיץ את הפרק על מטענים חלולים בקורס הבליסטיקה הסופית, הנה הסבר קצר על האופן שבו הארגז מנטרל את התחמושת הזו:

הטיל פוגע בדופן האחורית של הארגז והמרעום הפיזיו-אלקטרי שלו מפעיל את המטען החלול. המטען חודר את הדופן האחורית די בקלות. זאת משום שסילון הנחושת מרוכז בחתך ממש קטן. אחרי שהמטען עובר את הדופן האחורית הוא מתפזר, בצורת חרוט, בחלל התא וכשהוא מגיע לדופן הקדמית של התא הוא כבר חסר את היכולת לחדור אותה (ע"ע שיניו קהו).

חשוב לזכור שכשהתא ריק, הוא אינו מספק הגנה טובה מפני נק"ל. אולם אחרי שממלאים אותו בחול - אפילו 0.5 לא יכול לחדור אותו. גם לא בתחמושת ח"ש.

כמובן שתא 1 מעניק רק הגנה פסיבית וגם זה רק למקום הרגיש ביותר - הגב התחתון. אולם בהמשך, אצייד אותו גם בהגנה ראקטיבית ולא מן הנמנע שבסוף גם במערכת כמו 'מעיל רוח'. אבל את כל זה אעשה רק אחרי התקנת הנאון הסגול בגחון.

המגבה

המהלך הבא יהיה בנית מגבה (ג'ק) שבעזרתו ארים את חלקה האחורי של הקלנועית לצורך פירוק מערכת ההנעה שלה. להזכירכם, העטלף ממש מקרקש בגלל חופש גדול בנאבות ואולי גם בדיפרנציאל. אבל כל זה קורה רק כשהוא נוסע. כשהוא עומד, או אפילו עוצר לרגע, הוא חרישי כמו אוויל שלחכם יחשב.

איך זה ירים קלנועית? על כך באחד הפוסטים הבאים. השארו על התדר.

לא, המתקן הזה לא נועד לשרת פרוייקט חד-פעמי. למעשה בכל פעם שיקרה נקר באחד מארבעת הגלגלים האחוריים יהיה צורך להרים אותם באויר. וזה כבד? אני חושב שלא יותר משבעים ק"ג. אבל בכל זאת, מאז חצות אני כבר בן 60.