תגידו, פטריה יכולה לקבל פטריה?

ואם כן, כמה רקורסיות יש לה ללולאה הזו?

השבוע השלמתי את שיפוץ העטלף - הקלנועית שקיבלתי ליום הולדתי ה-60. כן, אני יודע - את מי זה מעניין. רגע, אבל מה עם האנתרופולוגים שימצאו ענין בפוסט הזה אשר קורע צוהר לעולמם של הילידים?

הקלנועית שקניתי מועדת הקשישים בקיבוץ היתה במצב מכני כל כך גרוע עד שאמיתי, מנהל המוסך בקיבוץ, הסכים למכור לי אותה ב-700 ש"ח ובלבד שאת השיפוץ אעשה בבית וללא עזרתו.

תכנית השיפוץ

התכנית היתה לתקן את הבעיות המכניות ולהכשיר את הרכב הצנוע הזה לתפקד כטרקטור קטן (אני עוקף כאן את הביטוי 'טרקטורון' משום שהוא נתפס, שלא בצדק, ע"י האופנועים האלה עם ארבעת הגלגלים).

לפני

טוב, העטלף אכן היה גרוטאה, אבל למעשה מרבית המכלולים שלו תפקדו באופן סביר.

מה עבד

השלדה, הבקר, המנוע, והמצברים היו תקינים.

מה עבד רע

בעיקר מערכת ההנעה והגלגלים. אבל גם מערכת התאורה היתה מושבתת והמושב היה קרוע.

לפני - למעשה אין לי שום תמונה שצילמתי את העטלף ממש במצבו המקורי. עכשיו אני מבין שכנראה שהתביישתי בו.

אחרי.

למה צילמתי אותו על רקע השלכת? כי למרות כל השיפוצים והתוספות - העטלף נמצא כבר בסתיו חייו. אבל אל תתעלמו מהעלה הירוק שמרמז על התחדשות.

מי עזר

את החלפים קניתי אצל ניצן ראובן, מכונאי גידולי השדה של מצובה (קיבוץ שכן) שעוסק גם בתיקון ותחזוקה של הקלנועיות בקיבוצו.

בבעיות החשמל נעזרתי בחתני - אלי ספיר, שגם הוא עושה שימוש בעטלף למיזמי הבניה וההובלות שלו.

מערכת ההנעה והגלגלים

התקלה המרכזית בקלנועית בת 12 השנים שקניתי, זו שהפכה אותה לגרוטאה שכבר לא שווה להתעסק איתה, היא חופש גדול מאד בין הגלגלים והציר המניע.

למה נוצר החופש הזה? לפני שנצלול לנבכי המכלולים, אני הולך להגיד ישר את השורה התחתונה: בגלל טעות קשה בתכנון.

אז הנה, הכנתי כמה איורים שיעזרו לי לתאר, עבור מיטיבי הלכת שביניכם, את מה שקרה (ע"ע תראו כמה אני משקיע בנושא שבאמת לא מענין אף אחד חוץ ממני).

מערכת ההנעה - הציר והגלגלים האחוריים.

בית הציר צבוע בחום ובתוכו משולב גם הדיפרנציאל (ירוק). אבל מה שחשוב להסבר שלנו הוא הממשק בין הציר וה'נאבה' (טבור הגלגל) שצבועה כאן בסגול.

הנה, הסרתי את שני הגלגלים כדי לאפשר לכם הצצה טובה יותר אל הנאבה.

איך אתם הייתם מתכננים את הציר (שצבוע כאן בכחול)? נכון, הייתם מעניקים לו אורך מספיק כדי שיגיע לקצה הנאבה.

אבל היצרן (צח"מ אפיקים) של דגם הקלנועית הזה בחר לסיים אותו כך שרק שליש ממנו תקוע בנאבה. התוצאה: העומסים שפועלים על כל אורך הנאבה ומטלטלים אותה, גורמים לה ולציר שחיקה מואצת.

אני מניח שתרבות החקירה היא הסיבה לראשי התיבות של שם היצרן - הם אכן הקימו צח"מ (צוות חקירה מיוחד) כדי להבין למה הקלנועית שלהם, שנועדה להחזיק לפחות 15 שנים, מתחילה לקרקש ולהתבחבש כבר אחרי חמש. אינני יודע מה העלה הצח"מ, אבל אני מנחש שבמקור, המפעל שבעמק הירדן (הירדני?) יבא כלי שהיו לו רק שני גלגים עם חישורי (ג'אנטים) פלסטיק. אחרי שהמהנדסים המקומיים נוכחו שאלה אינם חזקים דיים (ובמיוחד חורי הברגים שנשחקים מהר) הם החליטו להוסיף גלגל בכל צד. הארכת הציר, להבדיל מחריטת נאבה חדשה, היא פעולה הרבה יותר מורכבת ויקרה משום שבצידו השני של הציר, בתוך תיבת הדיפראנציאל, מחובר גלגל שיניים. אבל, כאמור, זהו רק ניחוש שלי.

אין דבר עצוב יותר ממהנדס מטומטם

כן, כל הדברים האלה שמתפרקים לכם בידיים זמן קצר אחרי שנקנו, הם פרי עבודתם של מהנדסים גרועים. כמעט תמיד הם סיניים. בדרך כלל הכשלים שלהם גורמים לנו, במקרה הטוב, לעגמת נפש (לפני שבועיים נשברה לה מסגרת המשקפיים היקרים שקניתי לפני שנה) ובמקרה הרע לחבלות ואפילו למוות. אבל דוקא במקרה הזה, השגיאה הכל כך בסיסית הזו בעיצוב, איפשרה לי לקנות בסכום ממש נמוך, את הכלי הזה.

התיקון

מאחר שגם הצירים נשחקו כאן, לא היה מנוס מלהחליף את כל הציר (יחד עם הדיפרנציאל) ולשים גלגל בודד בכל צד. אבל שני הגלגלים החדשים מורכבים הפעם על חישורי אלומיניום והם ישרדו זמן ממושך.

עלות התיקון - 400 ש"ח.

שאר המערכות שתוקנו/הוחלפו

מערכת החשמל

את כל התיקונים והחיווטים במערכת החשמל עשה אלי ספיר חתני (חשמלאי במקצועו). לצורך זה הוא איתר את הנתיכים שמוקמו בתוך אחד משני הבקרים. אני לעולם לא הייתי מעלה על דעתי לחפש אותם דוקא שם. כדי להגיע לנתיך בדגם הזה, אתם צריכים לפרק את המושב (לפתוח שני ברגים ולמשוך אותו בכח כלפי מעלה), להרים את מכסה הפלסטיק, ולחלץ את מכסה הבקר העליון. וזה הליך שדורש מיומנות. ובכלל, למה יש למכונה הזו שני בקרים?

בדגם הבא של הקלנועית, היצרן כבר מיקם את הנתיכים במקום נגיש במכסה המנוע וצימצם את מספר הבקרים למחצית.

כנפיים

מאחר שהכנפיים הישנות לא התאימו, קניתי זוג כנפיים משומשות (במאה ש"ח כל אחת) כדי לחפות על הגלגלים החדשים. על מנת לתקן חלק מהמעיכות שהיו בהן השתמשתי לצורך עבודת הפחחות ב'ברזל אפוקסי' אותו ליטשתי וצבעתי אחרי שהתייבש.

לסיום, התקנתי על הכנפיים את הפנסים וחיווטתי אותן בעזרת חתני.

עלות התיקון - 200 ש"ח.

ריפוד

את כרית המושב שהיתה קרועה ומוטלאת ע"י איזולירבנד, נתתי לרפד. זה החליף את הכרית ומתח ריפוד חדש (חתני טוען שהוא השתמש בחומר נחות שיתבלה תוך שנה). למה לא עשיתי את זה בעצמי? כי התיקון הזה דרש תפירה ואקדח סיכות פנאומטי או חשמלי שעדיין אין ברשותי.

עלות התיקון - 200 ש"ח.

תוספות

בנוסף לחלקים שתיקנתי והחלפתי בניתי לעטלף כמה תוספות יחודיות:

ארגז

בניתי וחיברתי לעטלף ארגז גדול מפח 2 מ"מ. אני חושב שזה הארגז הגדול ביותר שחובר אי פעם לקלנועית. מאחר שהעטלף נועד בעיקר להובלות, יעדתי את הארגז להובלת משאות גדולים וכבדים. טוב, הצלחתי רק ביעד הראשון. דהיינו - אפשר להעמיס עליו דברים גדולים, אבל במשאות כבדים יש להזהר. וזאת לא משום שהמבנה אינו חזק דיו. לא, לא. הקונסטרוקציה של הארגז יכולה לשאת כמה מאות ק"ג בלי להתנשף. הבעיה שלא לקחתי בחשבון היא האיזון העדין של הרכב הזה. היצרן עיצב את הכלי כך שכמעט כל המשקל מרוכז מעל הציר האחורי שלו. וזה כולל גם את הרוכב שיושב ממש מעל הסרן. עצם הוספת הארגז (שמשקלו 19 ק"ג) כבר פוגעת באיזון. העמסת הארגז במשקל של יותר מע-20 ק"ג עלולה לגרום להזדקרות הרכב (ע"ע ווילי). לכן, כשאני מעמיס עליו משקל כבד יותר, אני דואג להשען קדימה, בעיקר בעליות, על מנת להחזיר אותו אל קרקע המציאות.

פירוט נוסף על הארגז הזה ניתן למצוא בפוסט חשבון הגז.

אבל אל דאגה, כשאני צריך להוביל משאות כבדים אני מעמיס אותם על הדלעת. המשקל הכבד ביותר שגררתי בעליה, עד היום, מוערך בכ-200 ק"ג.

גלגלי התהפכות

בסופו של דבר גם היצרן הבין שהרכב הזה עלול, בנסיבות מסויימות, להתהפך לאחור והוסיף לדגם הבא גלגלי התהפכות. שימו לב, הלקח יושם רק בדגם הבא. כן, יצרן רציני היה מבצע Recall לדגמים שכבר נמכרו ומתקין גם בהם את התוספת הזו.

אני קיבלתי מניצן זוג גלגלים כזה והרכבתי אותם על העטלף.

יצול

גם את החלק הזה, שנועד לרתימת הנגרר, בניתי לעומסים גדולים בהרבה מאלה שהוא עתיד לפגוש במציאות. את הפין הראשי ופין האבטחה חיברתי בשרשראות למרכב. השרשראות האלה נועדו להבטיח שלא אשכח את הפינים האלה זרוקים על הקרקע כשאני מתיר את העגלה. וגם להקשות על נתן דבורקין לגנוב את הפין.

הנה כאן, בפוסט שמירת הפין ע"י גומי, אני מתאר בפרוט את בנית היצול הזה.

הדלעת

למרות שאת הנגרר כעגלת משא תארתי בהרחבה בפוסט העטלף חשיפה ראשונה ואת הגרסה להובלת נוסעים בפוסט הכרכרה, עדין לא נאמרה המלה האחרונה בנושא הזה. אני עוד מתכוון להוסיף לה דפנות (מתפרקות כמובן, בטח שמתפרקות) ולהחליף את הגלגלים הפנאומטיים בגלגלים מלאים. היום, לאחר שימוש של חודשיים בכלי הזה, אני נוטה לוותר על רכות הנסיעה לטובת עומידה בעומסים גדולים יותר והעדר התקרים (כן, הגלגלים הפנאומטיים הקטנים האלה בהחלט מייצגים בכבוד את הקטגוריה זבל סיני).

כשבניתי אותה חשבתי שאשתמש בה, במקרה הטוב, פעם בחדשיים. בפועל, אני רותם את הדלעת לקלנועית לפחות פעמיים בשבוע.

מגבה

למרות שאת העיצוב הבסיסי של הג'ק העתקתי ממכשיר שמשמש את המוסך של הקיבוץ, אני בהחלט יכול לרשום פטנט על המנגנון נגד התהפכות שהוספתי לו.

כאן, בפוסט אמינות, אני מציג את המגבה הזה בהרחבה.

אז מה היה לנו

הנה סיכום בשקלים של שיפוץ הקלנועית הזו והתוספות שנבנו עבורו (למעט הדלעת):

* רכישת הגרוטאה - 700 ש"ח.

* מערכת הנעה וגלגלים - 400 ש"ח.

* כנפיים - 200 ש"ח.

* ריפוד המושב - 200 ש"ח.

* חומרים (בעיקר ברזל וצבע) - 200 ש"ח.

בס"ה הוצאתי על מתנת יום ההולדת הזו 1700 ש"ח וכשבועיים עבודה. וכמה הוא שווה היום? להערכתי הוא לא יסולא בפז (ע"ע Priceless).