המטבח הפולני

השבוע, כשאשתי אמרה לי "אם חסר מלח בתבשיל, תמיד אפשר להוסיף, אבל אם יש יותר מדי - אי אפשר להוריד" עלתה במוחי המחשבה שלמעשה זה נכון גם לגבי שאר התיבולים (מתיקות, חמיצות, חריפות ואפילו מרירות). ואז הגיעה ההארה - הרי ככה בעצם נולד המטבח הפולני (ע"ע אוכל תפל, חסר השראה ועגמומי. אבל מה - מזין). כן, טבח טוב צריך לא רק פקעיות טעם רגישות, השראה ושמחת חיים, הוא צריך לשפוך לסירים גם קורטוב של מנהיגות. כי אם תנסה לקלוע למכנה המשותף הנמוך ביותר, סופך שתבשל אוכל שלא יצליח להתחרות אפילו עם המטבח האנגלי (ע"ע המטבח הקיבוצי).

לא רק מנהיגות - אלא גם נחישות. כי תמיד ימצא סועד שירפה את ידיך (ע"ע אצלנו בכפר טודרא...)

אבל אחרי שכל זה נאמר, אני מוכרח להעלות הסתייגות אחת: אביה של סבתא חביבה - יהודי בן 90 מפולין, עושה את הגפילטע פיש הכי טעים בעולם. מה עושה אותו כל כך טעים? המינון והשילוב של הטעמים חריפות, מתיקות ומליחות. טוב, תעוזה אין שם (בחריפות הוא היה יכול להרחיק עוד מעט) אבל כשזה מוגש ביחד עם החריין (חזרת), זה כמעט תמיד מרקיע לשחקים. והוא ממש משתוקק להעביר אלי את המתכון. אבל אני קצת נרתע בגלל ההתעסקות עם הדגים. כן, אני חרא של בנאדם.

- את יודעת חשבתי קצת על גד.

- מי זה גד?

- נו, גד הוז, הבן של דב.

- אהה, ואיזה תובנה חדשה העלית?

- שאם היה כזה, אפשר היה לקרוא לדב אב גד הוז.

- טואאוב. ואז אולי לא היית צריך לנסע לו את הפצקרשת.

- לא, לא, את נסחפת. על זה לעולם לא הייתי מוותר. אין, אין כמו ניסוע טוב. זה הדבר שבאמת מעיף אותי למעלה.

- יותר מסקס.

- אין מה להשוות. אני חושב שניסוע זה הדבר השני הכי שווה בעולם.

- אז מה הראשון?

- טוב, ברור שלהוציא דובון גדול, אבל ממש, מהאף ולמולל אותו בין האגודל לאצבע במשך דקה. זה מנצח כל דבר - אפילו טריפ עם חזרת - כזה שגורם לעיקצוצים בשורשי השיער.

בין הברושים והכרם שנית נעבור.
בין הערביים שוטפות סנוניות את העמק.
ערב יפה וחמים
שט על גגות ותלמים,
אנו כמו כל החולמים
אחר השמש.