בדרך כלל אני מביא לכאן חמרים מקוריים. טוב, לפעמים... רגע, בואו נעזוב את 'לפעמים' - אם הייתי גונב משהו, הייתי משתדל להסוות את זה הכי טוב שאני יכול. אבל לאחרונה אני מעיין בספר שוכלל גם כמה ציטטות שפשוט אסור להחמיץ. נכון, זה 'הגבול הדק' של עוזי וויל. לא, אני לא מתפעל מהספר הזה. כי יש בו, לצד דברים ממש טובים, המון חומרי מילוי. בהתחלה חשבתי שהוא נכתב ע"י שני אנשים, אבל לקראת האמצע הבנתי שלעוזי יש טור לכתוב, ודד ליין לעמוד בו וספר למלא.

אבל לי אין. אז אני עומד להביא לכאן חלק מהדברים שממש מצאו חן בעיני. הנה אחד:

יש לי מתג בבית שלא עושה כלום. לפעמים אני מדליק ומכבה אותו, רק בשביל לבדוק. לפני יומיים קיבלתי שיחה מאשה אחת מגרמניה שאמרה לי: "תפסיק עם זה".

(סטיבן רייט)

קרג

לאחרונה, לרגל בנית רהיט לזוג חברים (כן, יש מצב שאני אקדיש פוסט לתאר אותו), רכשתי קיט של קרג. מה זה עושה? חיבורי עצים בשיטת ה-Pocket holes.

נכון, יש המון נגרים שעדין משתמשים במסמרים כדי לחבר לוחות עץ אבל אני חושב שהשיטה הזו מקובלת בעיקר בתחומי הבנין. בבנית רהיטים משתמשים בדרכים יותר אלגנטיות: למלו, סין וגרז, זנב סנונית, סתם ברגי עץ ובטח יש עוד כמה שיטות שאני אפילו לא מכיר. 

למי שממש מתעניין - הנה סרט פרומו קצר שמתאר את הקרג: 

אז השיטה עובדת מצויין. זה באמת פתרון טוב, בעיקר לחובבים שאין ידם משגת לקנות למלו. וגם יש לו, לקרג, יתרונות על הלמלו - החיבורים שניתן לעשות איתו יותר מהירים וחזקים והכי חשוב - אפשר לוותר על הדבק. למה זה חשוב, כי לפעמים, במהלך הבניה, אתה רוצה גם לפרק. וכמובן שיש לו חסרונות - ניתן לבצע את החיבורים האלה רק במקומות שיש להם צדדים נסתרים.

ולא רק השיטה בסדר, גם המכשיר, נראה שהוא עשוי מחומרים איכותיים והוא מפיק תוצאות טובות. ממש כמצופה.

אבל בכל זאת יש לו פאלטה אחת רצינית - השינות. יש במכשיר שנתות כדי לבצע את הכיוונונים הדרושים - דהיינו להתאים את המערכת לעובי העץ. אבל להבדיל מסרטי ההדרכה שבהם השנתות צבועות בלבן והן בהירות וקלות לקריאה, במכשיר שאני קיבלתי הן פשוט חרוטות על גבי הכלי.

אז מה הבעיה עם זה? קשה לקרוא אותן. טוב, לא את כולן - את אלה שבצידי התותב (מוקף באליפסה צהובה באיור שלהלן) ניתן היה לקרוא בקלות יחסית. אבל לא כך השנתות שבתחתית הכלי. וזה לא שאני מאותגר ראיה. או קיי, כשאני עובד במטבח אני עדין לא מרכיב משקפיים (כן, גם זה יגיע בעוד כמה שנים), אבל כשאני בסדנה אני תמיד מרכיב אותם, אפיל כשאני לא ממש צריך להתייחס לפרטים. למה? מטעמי בטיחות. כן, יש לי משקפיים עם עדשות מזכוכית מחוסמת שנועדו לעבודה עם מכונות (וגם עליהן אני עומד לכתוב משהו בקרוב). אז למרות שכשאני מרכיב את המשקפיים האלה אני רואה ממש טוב, הייתי צריך להתאמץ כדי לקרוא את השנתות שבתחתית הכלי. נכון שתאורה ממש חזקה וניגודית היתה עוזרת, אבל בפלרוסצנטים של הסדנה שלי ההטבעה של היצרן התגלתה כלא שימושית. 

אז כבר בשלב של הרכבת הכלי, לקחתי גיר לבן (על בסיס שמן) ומילאתי את החריטות האלה.

באליפסה האדומה ניתן לראות את האזור החרוט לפני שמילאתי אותו בלבן.

כמו בכל עבודה שאני מבצע פעם ראשונה (למעשה, כמעט שאני לא עושה שום סוג אחר של עבודות), גם כאן עשיתי כמה נסיונות: בהתחלה ניסיתי לצבוע את כל אזור הכיתוב שעל התחתית עם טוש לבן ואחרי כן לנקות את המשטח העליון במטלית ספוגה בבנזין. בסוף מה שעבד הכי טוב זה מילוי השטח בגיר על בסיס שמן וניגובו במטלית יבשה.

למעלה - הטוש הלבן, למטה - הגיר.

תגובת היבואן

דיברתי בטלפון עם חגית - מנהלת המשרד של 'אל הארץ' - היבואן של קרג שהעבירה לי (בע"פ) את תגובת החברה. אני מצטט אותה כאן מהזכרון - משום שלמרות הסיכום איתה, חגית לא טרחה לשלוח לי את התגובה בדוא"ל:

זה נכון שבסרטי ההדרכה אנחנו מציגים מכשיר עם שנתות מודפסות בלבן. לאחרונה, בגלל שבדגם הקודם הדפוס נשחק ונמחק במהלך השימוש, עברנו להטבעה.

סיכום

השיטה טובה, יש יבואן בארץ שמשתף פעולה (טוב, עד גבול ידוע) וגם המכשיר בדרך כלל בסדר. אבל ממשק המשתמש שלו לקוי ומחייב את המשתמש לאילתורים - אפילו לפני השימוש הראשון (ע"ע למה תמיד אני צריך להגיד לכם הכל - אם הדפוס משי נמחק, זה לא מספיק לעבור לחריטה, תוסיפו גם הדפסה לבנה בתוך החריצים).

ועל זה אמרו חז"ל "אל תאמר 'לכשאפנה אשנת, שמא לא תיפנה'".

אני מקווה שלהבדיל מהמלחיה של 'מלח הארץ' (שגם בה, כזכור, נאלצתי למלא את החריטה בטוש), המכשיר לא יתחיל להתפרק תוך כמה חודשים. Stay tuned.

בקרוב

לרגל החלפת הקומפוסטר שלי (מחר אני מפרק את המתקן המפואר שבניתי לפני 4 שנים), אני עומד להעלות לכאן סדרת פוסטים על קומפוסטציה ביתית. השארו על התדר. 

היה שלום יקר שלי, אני כבר מתגעגע