סנדי

תראו, אני לא יודע איך להגיד לכם בעדינות שלסופת ההוריקן, אשר תכה קשות בארה"ב בשעות בהן תקראו את הפוסט הזה, יש גם יתרונות. התגברות הסופות האלה בשנים האחרונות היא פועל יוצא של ההתחממות הגלובלית. האמריקאים הם היחידים שיכולים לבצע את פריצות הדרך הנחוצות להקטנת היקף אפקט החממה. לדוגמה - מאמץ לאומי להקמת גוף מחקר גדול שיעסוק בפיתוח אנרגיות חלופיות - בדומה לפרוייקט מנהטן, או לנחיתה על הירח. אבל הם לא עושים את זה. יתרה מזו - יש שם שדולות שממש עוסקות בדיכוי המאמצים האלה (פעם אני אולי אציג כאן את הסיפור הקונספירטיבי על העלמות המכוניות החשמליות). הם פשוט ממשיכים להתעלם מהעובדה שהפלנטה שלנו דוהרת לקראת אובדנה. מתי הם יתעוררו? בשביל זה צריך עוד כמה טראומות - רצוי גדולות יותר מקתרינה.

קומפוסטר ביתי

היום אני עומד לספר על הקומפוסטר הביתי שאני מקים. כן, זה היורש של המתקן הגדול והמושקע ששימש אותי היטב בארבעת השנים האחרונות. אז למה אני מחליף אותו? כי אני רוצה לבנות סככה לקלנועית במקום בו שבו הוא עמד, זה למה.

הקומפוסטר הישן - זה שפירקתי היום

הפעם החלטתי ללכת על משהו הרבה יותר פשוט להקמה, קומפוסטר שכל אחד יוכל לחקות מבלי להתמצא בכל המיומניות ששירתו אותי בהקמת המתקן הקודם - מסגרות, נגרות, גגנות (בהמשך, נוסף למתקן גם חלק קטן מקורה שלא מופיע בתמונה דלעיל), חשמל ושרברבות. כן, פשוט. בואו נעשה את זה הכי פשוט שאפשר.

עוד לפני שכתבתי את זה, אני מנחש שבסוף יצא מזה מדריך על קומפוסטציה ביתית. לא, לא קצר, אבל הכי תמציתי שאני יכול. אז תהיו חזקים כי הנה זה בא.

עברית

כן, יש לקומפוסטר שם בעברית - 'מדשן'. ולקמופוסט האקדמיה מציעה לקרוא 'דשונת'. אני לא מתלהב מהחידוש הזה. המדשן לוקח אותי, אסוציאטיבית, לכלי לפיזור דשן (בתקופה בה הייתי חקלאי, לפני 40 שנה, השתמשתי בכמה מפזרי דשן וקראנו להם 'מדשנות') והדשונת איננה מכילה בתוכה שום אסוציאציה לחלק האורגני. אם הם היו מציעים משהו שכולל בתוכו את השורש 'רקב' הייתי שוקל את זה יותר בכובד ראש. לכן, בואו נשאר, בינתיים, עם המונח הלועזי.

הפרדת אשפה

אי אפשר להתחיל שום שיחה על קומפוסטציה מבלי להגיד משהו על הפרדת האשפה במטבח (ע"ע הפרדה במקור). החזיקו לכם, בנוסף לפח האשפה הגדול, גם פח קטן לאשפה אורגנית. מאחר שאת הפח הזה יש לרוקן לפחות פעם אחת ביום ולאחר מכן לשטוף אותו - חשוב שיהיה קטן. לא, עזבו את המכסה. הוא רק יפריע לשטיפה.

בעקרון, אחרי שמתחילים להפריד אשפה אפשר לוותר גם על שקיות הפלסטיק בדלי הגדול. זאת משום שהוא אמור להכיל רק אשפה יבשה. אבל אם במציאות האשה מטילה וטו על הענין, מוטב להרכין ראש בהכנעה (ע"ע קיצור החזית).

מה לא לשים בפח האורגני

אם אתם לא רוצים מכרסמים וחיות אחרות בערימת הקומפוסט שלכם, המנעו מלהשליך לאשפה האורגנית בשר ומוצרי חלב. כן, דגים זה בשר.

שני עקרונות חשובים

יש רק שני עקרונות חשובים בהקמת קומפוסטר ביתי:

קשר עם הקרקע (ע"ע ציונות)

על ערימת הקומפוסט להיות במגע עם הקרקע. הקשר הזה מאפשר את ניקוז הנוזלים, ומקל על התפתחות האורגניזמים שמשתתפים בתהליכי הפירוק (לא, לא ניכנס לפירוט בתחום הזה. אתם יודעים מה, אולי נגיד משהו על התולעים האדומות. נראה).

כיסוי האשפה

בכל פעם שאתם מוסיפים אשפה אורגנית מהמטבח, יש לכסותה בגבבה. למה אני קורא גבבה? כל חומר אורגני יבש שאתם יכולים להניח עליו את ידיכם: כסח דשא (לא, לא 'כסחת', 'כסח'), עלים (אני מרסק, בעזרת מכסחת, את הגזם של הגדר החיה שמקיפה את ביתי), נסורת, שבבים (לא, זה לא אותו דבר), רסק גזם עצים וכיו"ב.

הכיסוי בגבבה מונע את הריחות הרעים, מפחית עד למינימום את מספר הזבובונים, מווסת את הפירוק ומאפשר ליותר אויר להשתתף בתהליך ובכך מונע את פליטת גז המתאן שהיתה מתרחשת בתהליך אנאירובי (נכון, הבטחתי לא להגיד גסויות, אבל כאן זה ממש היה נחוץ).

"רגע" תגידו "אבל מאיפה נארגן לנו את הגבבה הזו?" לא יודע. בישובים כפריים ניתן לקבל רסק גזם עצים מהמועצה האזורית, שבבים ונסורת - מנגריות ולולים, כסח - מהדשא וכו'. מה שחשוב להדגיש כאן הוא שאם אתם שוקלים את האופציה להקים קומפוסטר ביתי פשוט ללא המרכיב הזה - מובטח לכם שתכשלו.

עקרונות נוספים

יש לא מעט עקרונות, כלים וכללים נוספים, אבל הם לא קריטיים אלא בבחינת Nice to have. אם תשמרו על שני העקרונות החשובים בלבד, תוכלו להוציא אחלה קומפוסט במאמץ קטן בלבד.

הקומפוסטר הכי פושט

בואו ניקח לדוגמה את הקומפוסטר הכי פשוט - סתם ערימת קומפוסט בחצר. נכון, אפשר לוותר כליל על המיכל.

דהיינו - אם פשוט תזרקו את כל האשפה האורגנית שלכם בערימה אחת ותחכו מספיק זמן - בסוף תקבלו קומפוסט באיכות די טובה.

רגע, אבל אמרנו קודם 'לכסות בגבבה', נכון, אז הנה המבנה השני הכי פשוט:

הקומפוסטר השני הכי פושט כולל שתי ערימות: אחת של גבבה ואחת של קומפוסט. בכל פעם שאתם שופכים אשפה על ערימת הקומפוסט, קחו מעט גבבה וכסו. כמה גבבה? הכמות הכי מועטה שתספיק כדי לכסות את האשפה.

הכלל הכי חשוב בכיסוי הוא להתעלם מהמומחים שמטיפים לאיזון נכון בין חנקן ופחמן. האנשים האלה מבקשים להטיל מורך בליבכם. ואתם הרי עשויים לא חת. כן, תעשו להם Unfriend בספר הפנים.

אה, והידידים של אלה שהעפתם מרשימת החברים שלכם הם אלה שיגידו לכם להפוך את הערימה מעת לעת. עקרונית זה יכול לקצר תהליכים אבל היחס בין תשומה לתפוקה כאן לא מצדיק את המאמץ. תנוחו, אתם תזדקקו לכוחות שתחסכו כאן לדברים הבאמת חשובים (למשל, להצליח לקרוא את המדריך הזה עד הסוף, או להגיע לגיל 67).

זהו, מי שרוצה יכול להסתפק בקומפוסטר הזה - הוא מפיק אחלה תוצאות.

שלוש ערימות

אבל מבנה של שתי ערימות (אחת גבבה ואחת קומפוסט) יכביד עלינו לקצור את הקומפוסט המוכן. כי כשהחלק התחתון של ערימת הקומפוסט יגיע להבשלה, אנחנו עדין נוסיף אשפה מלמעלה. לכן, אחרי שנבנה ערימה אחת (במשך כמה חודשים), נניח לה להבשיל ונבנה לידה ערימה נוספת. כשנשלים את הקמתה של הערימה השניה, נוכל לקצור את הראשונה וחוזר חלילה.

קומפוסטציה במיכלים

הכנת הקומפוסט במיכלים תחסוך מקום ותאפשר לקומפוסט שבשלב ה'חם' (תרמופילי), להגיע לטמפרטורה גבוהה יותר.

לצורך זה אתם יכולים לבנות מיכלים מכל חומר ותצורה שתבחרו ואפשר גם לקנות מוצר מהמדף. לא משנה במה תבחרו - העיקר שתאפשרו לקומפוסט מגע עם הקרקע.

קומפוסטר קנוי

יש בשוק קומפוסטרים מפלסטיק. אפשר להשתמש בהם, אבל באופן די שונה ממה שהיצרן מתאר.

הקונספט התפעולי של יצרני הקומפוסטרים

היצרן בונה את הקומפוסטר עם פתח מילוי עליון, ופתחי ריקון בתחתית הכלי. הקונספט התפעולי שהגו היצרנים אומר שאנחנו נכניס אשפה אורגנית מלמעלה, זו תרקב, וכל שנצטרך לעשות הוא לפתוח את אחת הדלתות שבתחתית המיכל ולהוציא את הקומפוסט המוכן.

טוב, עקרונית זה היה יכול לעבוד - אבל במחיר סביבתי די כבד. הפח הזה יהיה אטרקציה לזבובוני תסיסה ומקור לריחות רעים ולגז מתאן (גז חממה). לא, אני לא הולך לסבך אתכם בהבדלים בין תהליך אירובי ואנארובי. בואו נשמור את זה פשוט.

קומפוסטר של כתר פלסטיק

המוצר הכי מחורבן שבו נתקלתי מימי. כן, יש שתי דרגות מתחת ל'זבל סיני' - הראשונה: 'המיץ של הזבל הסיני' והשניה: 'כתר פלסטיק'. אני עוד לא נתקלתי בשום מוצר טוב של היצרן הישראלי המצליח הזה.

הדגם הראשון שהם הוציאו - השחור, פשוט מתפרק. ולא רק אצלי, כל האנשים בסביבתי שרכשו אותו (נכון, היה אצלנו איזה מבצע דרך המועצה) החזירו אותו ליצרן. אנשי כתר, שנראה שלא טרחו לאסוף שום משוב על המוצר שלהם, הזדרזו להוציא דגם נוסף, גדול יותר, הפעם בצבע ירוק. הדגם הזה, שגם אותו ניסיתי, חלש ומצ'וקמק אפילו יותר מקודמו.

בסופו של דבר אספתי (מערימת ההחזרות) שני קומפוסטרים שחורים של כתר שאותם אני מצליח לתפעל, לעת עתה, בזכות שני שיפורים שהכנסתי:

חיזוק הפינות בעזרת ברגי עץ וקשירת הדפנות בעזרת אזיקונים.

היצרן עשה כאן בכל זאת משהו נכון - הוא צבע את הפינות באדום כתום. לפני שהוספתי את הברגים, הצבע הבולט הזה עזר לי למצוא אותם בכל פעם שהן החליקו מתושבתן.

מה כן אפשר לעשות עם קומפוסטרים קנויים

למרות הכל יש כמה דברים נכונים במבנה של הקומפוסטרים הקנויים:

* יש להם פתח מילוי מלמעלה.

* אין להם תחתית. מה שמאפשר את הקשר של הקומפוסט עם הקרקע.

* הם עשויים מפלסטיק - חומר קל משקל (בהמשך תראו שיש צורך להרים אותו פעם בכמה חודשים) ועמיד לרקבון (להבדיל מעץ למשל).

* יש להם צורה של פירמידה קטומה. מה שמקל על הרמתם והסרתם מעל לערימה (להבדיל מחבית בטנונית למשל).

הנה מודל שלושת הערימות בגרסת המיכלים.

באיור הזה הגבבה מאוחסנת בתוך חבית בצבע תכלת. כן, תכלת, למה, דלי סגול יותר טוב?

 בפרקים הבאים

בפוסטים הבאים (אני בטח אקדיש לנושא יותר מפוסט אחד), אתאר כיצד אני מיישם את העקרונות האלה בגינה שלי. השארו על התדר.

הנה קטע מתוך הערך אנרכיזם בויקיפדיה:

צורות הפעולה של ארגונים וקבוצות אנרכיסטיות הן בדרך כלל ביצוע של פעולות ישירות...

אז אני רק שאלה: הארגונים והקבוצות האלה, איך הם מקבלים החלטות (ע"ע עוד לא נולד הבנזונה שיגיד לי מה לעשות)?