בפוסט הקודם (קומפוסט ביתי ג' - שני מיכלים וערימה) תארתי את יישום המודל הזה:

אבל מה עושים אם גם זה לא מספיק? אפילו במקרה שלי (משפחה מינימלית - בת שתי נפשות, שמארחת לעיתים) המודל הזה מספק רק תקופה של כחודשיים לתהליך ההבשלה. בתהליך קומפוסטציה שבו משתתפות גם תולעים, הקומפוסט יצא הרבה יותר טוב אם נניח לו להבשיל במשך 4 חודשים לפחות. מאחר שכבר עכשיו הצטרפה לקומפוסטר שלי שכנה אחת, ויש לי כוונות להציע לשכן נוסף להשתתף (וזאת על אף שהקיבוץ שלנו משתתף בפיילוט של תכנית 'הפרד ומחזר' של המשרד לאיכות הסביבה. ר' להלן) - אזדקק לנפח מיכלים יותר גדול.

לכאורה הפתרון לבעיה מסוג זה ממש מובנה בשיטה: אפשר להוסיף למעגל הרוטציה כמה ערימות שרוצים:

מיכל וארבע ערימות - שלוש בהבשלה ואחת בשלב הייבוש

העקרון שצריך להשמר ברוטציה הזו הוא הקרבה בין הערימות. דהיינו - כשמייבשים את האחרונה, צריכה להיות בקרבתה ערימה לחה אליה יוכלו התולעים להגר.

 אבל הפתרון הזה מצריך מקום גדול יותר מזה שאני מוכן להקצות לו (ע"ע גם למחבקי עצים יש גבול). ועל כן אני הולך, כנראה, לבנות מיכל גדול.

ספציפיקציות

המפרט למיכל שאני שוקל לבנות הוא עדין בגדר מחשבות ראשוניות. אפשר להתייחס אליו, לא כתכנית מוגמרת, אלא יותר כחשיבה בקול רם.

חומר

מכל החומרים שאיתם אני יודע לעבוד, העץ הוא המועמד הטבעי. זה לא שהעץ הוא החומר האידאלי - הוא גם כבד (זוכרים, צריך מדי פעם להרים את המיכל) וגם סובל מעמידות מוגבלת לקורוזיה. על מנת שהמיכל הזה יחזיק בתוכו אשפה לחה בטמפרטורות כל כך גבוהות (יש בערימה החמה שלי מקומות בהם הטמפרטורה מגיעה קרוב ל-80 מעלות צלזיוס) - אצטרך לתחזק אותו. אני משער שאם אצבע אותו פעם בשנה-שנתיים הוא יחזיק כחמש שנים לפני שירקב.

אבל מאחר שאני לא יודע לבנות מיכל מפלסטיק, אעשה אותו מעץ.

צורה

הצורה האידאלית, כזכור מהפרקים הקודמים, היא פירמידה קטומה. הצורה הזו מקלה על הרמת המיכל מעל הערימה. אבל מאחר שלבנות צורה כזו עלול להיות טיפה מורכב, אסתפק במבנה שרק לשתים מפאותיו יש צורה טרפזית.

בין הלוחות ניתן להכניס רווחים קטנים. אלה יוסיפו לאוורור. אני הוספתי כאן רווחים של 2 ס"מ, אבל יתכן שאפשר להכפיל את גודל הרווחים מבלי שהאשפה תשפך.

אני בחרתי להשתמש כאן בלוחות שרוחבם 20 ס"מ (פשוט כי יש לי קצת במלאי) אבל שימוש בלוחות צרים יותר יגדיל את האוורור.

שטח הבסיס

אם אבנה מיכל שבסיסו יהיה בגודל של 80x80, אוכל להזיזו בין שלוש עמדות (אחת אופרטיבית, אחת בהבשלה ואחת ביבוש) בשטח שהקציתי לו בגינה שלי.

גובה

העובדה שצריך להרים אותו מעל לערימה מכתיבה גם מגבלת גובה וגם מגבלת משקל. אני חושב שאלך על משהו בגובה מטר ווארבעים. אבל אם יתברר לי, במהלך התכנון, שהמשקל שלו יעלה על עשרים ק"ג, אקצץ גם במידה הזו.

נפח

בס"ה נפח הקומפוסטר החדש יהיה כ-840 ליטר דהיינו - גדול פי 2.2 מהמיכל שמשרת אותי היום.

הנה, עשיתי גם אנימציה להמחשת עקרון הרוטציה:

מיכל ושתי ערימות: אחת בהבשלה ואחת בייבוש.

בפרק הבא

בפרק הבא - שיהיה גם אחרון אני עומד לענות על השאלה - למה לעזעזל אני צריך בכלל להתעסק עם בנית קומפוסטר ביתי/שכונתי כשהקיבוץ שלנו נבחר כאחד מישובי הפיילוט בהחדרת תכנית המיחזור של המשרד לאיכות הסביבה - 'הפרד ומחזר'. רמז - מדובר כאן על חתיכת Green wash שמוציא שם רע אפילו לפוליטקאים התחמנים שמריצים אותו. השארו על התדר.

נכון, חשבתי לעצמי, באמת אני לא נוטה להקשיב וזו אחת הסיבות - מסתבר - שאשתי התגרשה ממני. זה, והעובדה שכפיתי עליה יחסי מין אנאליים. עם הכלב. החולה. תגידו, זה לא נורמלי - אבל כולה שפעת, לא משהו טרמינלי חס ושלום. ובכל זאת היא עזבה אותי בגלל זה. וגם בגלל שאני לא מקשיב.

(עוזי וייל)

אחרי שאני קורא פסקה כזו אני אומר לעצמי - הנה אדם כלבבי (היי, אל תסחפו, מכאן ועד ל'נפש תאומה' עוד יש כברת דרך), אבל אחר כך אני נאלץ לקרוא את כל הגבבה שעוזי הוסיף מסביב.

 אבנר

בדרך כלל הוא שני מימין - אבל לא הפעם. לא, לא.