- "די, זה מספיק" אמרה כשהיא אוחזת את זרועי ומונעת ממני למזוג את שארית הבקבוק לכוס.

- הצחקת אותי, אני יכול לגמור עוד שניים כאלה.

- טוב, אז מה יש לך להגיד?

- על מה?

- על המבצע בעזה.

- עמוד ענן?

- אהה.

- אני יכול לצטט יהודי חכם?

- אני מקשיבה.

- סם גולדווין אמר פעם "לך תראה בעצמך למה זה סרט שאתה לא צריך לראות".

- יפה. אפילו יש כאן לולאה קטנה. אבל אני מודה שלא הבנתי את הנמשל.

- הרי כבר היינו בסרט הזה. ויותר מפעם אחת. אנחנו מנסים שוב ושוב מהלכים שכבר מוצו בעופרת יצוקה ולפני כן במלחמת לבנון הראשונה.

- אז אתה אומר שלא יהיו למבצע הזה שום תוצאות?

- יהיו, אבל בטח אלה לא היעדים עליהם הצהירו קברניטי המדינה. ובמיוחד לא יובל שטייניץ.

- מה איתו?

- הוא הכריז בראיון לגל"ץ שהוא רוצה לראות בסיום המבצע -  את ה'הכרעת החמאס'.

- למה הוא מתכוון בהכרעה הזו?

 - הוא רוצה למוטט את שלטון החמאס.

- ומה רע ביעד הזה?

- גם את זה כבר ניסינו. גם במלחמת לבנון הראשונה וגם בעופרת יצוקה. התרגיל הזה לא יכול להצליח. אם התושבים בעזה רוצים את החמאס, אנחנו לא יכולים להמליך עליהם מישהו אחר.

- אתה בטוח?

- את יודעת מה, בואי נגיד לרגע, באופן היפותטי, שהיינו יכולים. למי היינו מוסרים שם את השלטון? הרי האופוזיציה היחידה לחמאס ברצועת עזה אלה ארגונים קיצוניים יותר: ועדות ההתנגדות, הג'יאד האיסלמי ועוד כמה ארגונים שתוקפים את החמאס בגלל 'שאיבד את רוח הג'יאד'.

- אז אתה לא ממש מחזיק מיובל?

- אני חושב שהפרופסור הזה לפילוסופיה הוא טיפש מופלג.

- והמהלך הקרקעי?

- ישראל יכולה להכניס כוחות קרקעיים לעזה וגם להשתלט עליה, במחיר של עשרות חילים הרוגים, ואפילו להסב נזק קשה לחמס. ואז?

- ממשל צבאי.

- הרי כבר היינו שם ועשינו בדיוק את זה כמה עשרות שנים. את זוכרת כמה היה קשה לצאת משם?

- אז מה אתה היית עושה?

- היינו יכולים להמנע מכל הבלאגן הזה אם היינו עושים שני דברים.

- היי, אל תמהר, גם לי קשה לדבר אחרי שלושת רבעי בקבוק וודקה.

- א. מדברים איתם.

- עם מי?

- עם כולם, החל מאבא של מאזן וכלה בהנייה.

- ו-ב'? 

- ב. מגיבים בחריפות על הטיל הראשון שנורה אחרי עופרת יצוקה. התגובה הפייסינת שלנו על ירי הטילים היא זו שגררה את ההסלמה הנוכחית. את יודעת מה? גם את הקודמת.

- איך מגיבים בחריפות? אני מתכוונת - בלי להרוג אזרחים חפים מפשע.

- זה הרעיון, בלי לפגוע בבלתי מעורבים. טוב, אולי בכמה, אבל כאלה שממילא החליטו להיות שאהידים.

- פרט.

- בהתחלה מפסיקים להם את החשמל ואת הכנסת הסחורות לרצועה. ולא שוכחים להודיע את התעריף. בואי נגיד שעל כל טיל מפסיקים את החשמל לשלושה ימים.

- למה שלושה?

- את יודעת מה, שכנעת אותי. לשבוע.

- אבל אז הם יתחילו לייצר חשמל אלטרנטיבי.

- איך?

- לבנות תחנות כח משלהם ולהביא חשמל ממצרים.

- מצוין. את תחנות הכח שלהם אפשר להפציץ וגם את מערכת הובלת החשמל ממצרים. זה לא כל כך קשה לפגוע בשנאים.

- ואם גם זה לא יעשה עליהם רושם?

- אז במקום שהם ייצרו חשמל ע"י דיווש על גבי אופני כושר נגיש להם את פתרון ה'סוללה הנטענת'.

- מה זה?

- במקום כל המבצע המתוחכם, המפואר והיקר הזה, מציבים סוללת תותחים אחת, לא צריך יותר. ושוב נפרסם תעריף: נגיד על כל טיל - עשרה פגזים על רובע שיבחר בעזה.

- אבל שוב תהרוג אזרחים חפים מפשע.

- ואם נפזר, שעתיים-שלוש לפני הירי, כרוזים שמגדירים במפורש את האזור עליו אנחנו עומדים לירות, ואת חלון הזמן שבו אנחנו עומדים לבצע את זה?

- אז אתה חושב שהם יפנו את הבתים שלהם?

- הרוב המכריע כן.

- והשאר?

- אלה שרוצים להיות שאהידים, או לנסות את רצינות הכוונות שלנו?

- אהה.

- אלה יכולים להפגע. אני בעד לקצר לשאהידים את ההמתנה למפגש עם הבתולות שלהם.  אבל בסך הכל, זה ירגיע את האזור הזה לתמיד. האזרחים לא יסכימו לאבד את ביתם. במבחן התוצאה אנחנו נסיים את הסכסוך הזה עם הרבה פחות נפגעים.

- זה לא יעבוד.

- למה?

- בגלל הלחץ הבינלאומי. הרי הם יביאו לשכונות המופגזות האלה אוטובוסים עם ילדים. אתה יודע איזה אפקט תקשורתי יש לילד פלסטינאי מכוסה בדם?

- צודקת, בשביל להפעיל את השלב הזה צריך ביצים. לא את הג'לי הזה.

- ביבי?

- ביבי.

- אז מה נשארנו רק עם השלב הראשון של הפסקת החשמל, המים והסחורות.

- עדין זה עדיף על הכניסה הקרקעית.

- אתה יודע, מחר, כשתתפכח אני אזכיר לך מה אמרת.

- ואיך את חושבת שאני אגיב?

- די, כבר היינו בסרט הזה - אתה שוב תכחיש הכל.

אני רוצה למות כמו סבא שלי - בשלווה תוך כדי שינה, ולא בבעתה וצרחות כמו הנוסעים באוטובוס שבו נהג.

(מייקל אולפרי)