אוקיי, אני ממחזר כאן פוסט שהעליתי בפייסבוק. בגלל שכאן יש לי קצת יותר אפשרויות עריכה הוא יצא בבלוג הזה יותר חד ומדוייק, אבל אני מוכן להעניק פטור למי שקרא את זה שם.

אני לא מתכוון להתייחס לעובדה הטריוויאלית שפניה לנשים בקמפיין-למודעות-לסם-האונס היא הפיספוס האמיתי כאן, אלא רק לקופירייטינג.

אוקיי, גם אני אוהב משחקי מלים אז:

* הקמפיין הזה יצא נמוך.

* וגם מריח לא טוב.
* איזה מזל שאת לא יוצאת אף פעם לשתות עם האמא שלך (כי בדיוק בשביל זה הם מחזיקים במשרד הפרסום קופירייטר עם תסמונת טורט).

* כן, הם טרחו לנקד. אני לא אומר שלא, אבל כשצפתי עם העכבר על המודעה (ר' אליפסה צהובה) - נחשפה ערוותם.

אורניתולוגיה

נו, זה המונח המתנשא לאנשים שמתעניינים בציפורים.

עכשיו תארו לכם שבמשרד הפרסום הזה היה רעיונאי חובב צפרות. אתם חושבים שהוא היה מתאפק מלהכליא את שני העופות האלה?

כוס



שעיר

אבל אם אני מדבר על זה כאן, זה סימן שהם שיחקו אותה בענק.

הנה סרטון שעשיתי על השבת צבים לים שנערכה אתמול בחוף בצת:

אוקיי, תשאלו, אז מה הביג דיל. אחרי שהצבים מחלימים מה פשוט יותר מלשחרר אותם ישירות לים בחוף מכמורת? למה צריך לצבור כמה צבים,  לפרסם הודעה לציבור, להעמיס אותם על טנדר, להקים גדרות, לפרוק אותם במרחק כמה עשרות מטרים מהחוף, וללוות אותם, ברב טקס, אל המים?

הניחוש שלי - יחסי ציבור. המארגנים מכוונים לאנשים כמוני; בעיקר לצלמים שיפרסמו את הארוע - בדפי הפייסבוק, בבלוגים, רשימות תפוצה, עיתונים וכיו"ב. זה טוב להעלאת המודעות - לא רק לסביבה בכלל ולצבים בפרט, אלא אפילו לקידום המאבק של הרט"ג בדיג החכות (שהיום הוא מותר).

טוב, אבל אם כל זה נכון, למה לא הצלחתי במשך יממה שלמה לקבל מהם מידע? וניסיתי. ולא רק שלא קיבלתי שיתוף פעולה, אלא שאפילו ספגתי בדרך עלבונות.

את כל מה שהוספתי בכתוביות המצאתי, כמעט על דעת עצמי. וגם השקופיות של הצבים הפצועים בתחילת הסרט אינן מקומיות (דהיינו - מהמרכז להצלת צבי ים במכמורת), אלא כאלה שקוששתי לי במרשתת.

טוב, אולי זו לא לולאה קלאסית, אבל זה בהחלט באג. אני אנסה לפעול לדיבוגו.